בשבוע שעבר ניתנה הוראה לסגירת מועדוני החשפנות בתל אביב. משטרת מחוז תל אביב החליטה לסגור את שלושת מועדוני החשפנות שנותרו פעילים בעיר, בצעד שגרר תגובות רבות, ושיח תקשורתי נרחב, כמו גם ביקורת ומחאה.
החשפניות, העלו טענה כי שלילת זכות היסוד להתפרנס בכבוד, לתפיסתן, תהפוך אותן למחוסרות עבודה. עוד טענו כי עבודתן נעשית מרצונן החופשי, ללא כפייה וללא פגיעה בזולת. הרשויות מצידן, טענו כי מדובר בתופעות פליליות נפוצות הנלוות לזנות, ובכל מקרה האינטרס הציבורי מחייב סגירת מועדונים כאלה.
נדרשתי למקרה ובדקתי - לפני כ- 150 שנה, בקרקס בארה"ב, עבד לוליין "גמד". הוא שעשע את ההמונים בכך שנורה מתוך לוע תותח עד לנחיתה לתוך רשת בצידו השני של הקרקס. הרשויות המוסמכות הורו לקרקס להפסיק התנהלות זו בטענה כי זוהי פגיעה יסודית בכבוד האדם במושכלות יסוד של פגיעה באנושיות וכו'.
בהליך משפטי שהתקיים בעניין זה, כאשר הקרקס והגמד ביקשו לבטל הוראה זו, טען הגמד כי זוהי פרנסתו, אין הוא פוגע באיש וככל שהאיסור לקיים את האירוע יעמוד בתוקפו הוא ישאר מחוסר עבודה. מנגד טענו הרשויות כי השעשוע שנוצר לצופים אינו ראוי והפגיעה בעקרונות יסוד לשמירה על כבוד האדם והאינטרס הציבורי במקרה זה -גוברים על זכות הפרט להתפרנס.
התוצאה המשפטית היתה כי זכות הציבור גברה על זכות הפרט והאיסור נשאר בתוקפו. הלכה זו התקבלה במשך השנים גם בארצות באירופה. מכאן, שבכל פעם שמתגלע אותו פער ערכי - טובת הציבור היא שתקבע.
עם הסגירה של המועדונים הביעו ארגוני נשים את תמיכתן במהלך ואת הכוונה לדאוג לאותן בנות ולשיקומן. נותר לקוות כי גם למקומות עבודה ידאגו להן, באופן שמגשר על אותו הפער בין כבוד האדם ותפישתו החברתית לבין חופש העיסוק.
הכותב הוא עורך דין שותף בנ' פינברג ושות'