במשך שנים רבות עבד שי מרקוביץ, 38, בתחום שבו עבר הכשרה ובו התמחה - לוגיסטיקה ומחסנאות. הוא היה מוערך בכל מקומות העבודה שאליהם הגיע, התקדם יפה וקיבל העלאות בשכר. לפני חמש שנים נולד בנו, בן, שאובחן כמי שנמצא על הספקטרום האוטיסטי, ומרקוביץ החליט על שינוי קריירה.
"ברגע שבו בני אובחן החלטתי לעשות משהו שקשור לכלבים, משום שאני מאמין שכלב מסוגל לעזור לילד כמו בן להתמודד בהצלחה רבה יותר עם מצבו", הוא מספר. ההחלטה התגלתה כנכונה. החיבוק הראשון שבן נתן לאחר שנולד היה לכלבה של המשפחה. "הוא לא חיבק אותי, לא את רעייתי וגם לא את אחיו הקטן, אלא התחבר קודם כל לכלבה שלנו. כיום, החבר הכי טוב של בן הוא אמיגו, הדוג דה בורדו שלנו", מספר מרקוביץ.
"כשבן חוזר מבית הספר, הם מתחבקים ויורדים לשחק למטה כמו שני חברים טובים. במרוצת הזמן התחלתי להבין שלא תמיד אהיה פה בשביל בן, ולכן כדאי שאעודד אותו לעסוק כמוני באילוף כלבים ולהתמחות בזה. אין לי ספק שהעיסוק כמאלף כלבים יתרום להתמודדות של בן עם האוטיזם. אני כבר רואה את התוצאות: יש לו כיום כושר ריכוז גבוה יותר ומוטיווציה גבוהה יותר להתגבר על קשיים".
אורית סוקול, 41, עבדה כמורה לאנגלית בבית ספר יסודי ברמת השרון וכמורה פרטית לאנגלית בקדימה. כשהבן הבכור - עומר, כיום בן 13.5 - אובחן כאוטיסט בגיל שנתיים וחצי, היא עזבה את ההוראה.
"כשהתברר לנו שעומר מצוי על הקשת האוטיסטית הרגשנו כהורים שהגענו לצומת של החלטות", מספרת סוקול. "מרוב עיסוק בשאלות האלה, החלטתי לשנות כיוון מקצועי כדי לעזור לו". היא הצטרפה לקורסים בניתוח התנהגות, ועם הכלים שרכשה היא מעניקה כיום טיפול לילדים עם בעיות תקשורת בגיל הגן ובית הספר היסודי, וייעוץ להוריהם בעמותה לילדים בסיכון.
"ביחס לעומר, המקצוע החדש מאפשר לי להתמודד עם מצבו בלי להיות תלויה במטפלים אחרים", היא אומרת. "כמנתחת התנהגויות, נראה לי שיש לי יתרון מקצועי על פני מנתחי התנהגויות אחרים, שאינם הורים לילדים אוטיסטים. אני ממשילה את עצמי לדיאטנית שבעצמה רזתה, לעומת זו שנשארה תמיד באותו המשקל".
גם בעלך שקל לעשות שינוי מקצועי בעקבות ההתרחשויות?
"בעלי, בועז, הוא רואה חשבון, ועיקר ההכנסה שלנו תלויה בו, לכן הוא לא עזב את המקצוע. בכלל, אמהות נוטות יותר מאבות לשינוי מקצועי בעקבות האבחון של ילדיהם כאוטיסטים. אולי כי העיסוקים האלטרנטיביים שאליהם אנו עוברים אהודים על נשים יותר מעל גברים".
גם גפן גינדי, 36, שעבדה בעבר במכירות ושירות לקוחות של מוצרים לבית, נהנתה מקריירה מתפתחת - עד שאיציק, בנה הבכור מתוך שלושת ילדיה, אובחן כאוטיסט בגיל שנתיים.
"כשמסרו לי על האבחון של איציק הייתי מפוחדת", מספרת גינדי. "חשתי חוסר אונים. רק קבוצת התמיכה שאליה הצטרפתי היא זו שנתנה לי כוח להמשיך. הבנתי שנדרש שינוי".
בעקבות זאת, היא עזבה את תחום המכירות, חרף הצלחתה ואפשרויות הקידום הטובות שהיו לה, ופנתה ללמוד דרכי טיפול בעזרת בעלי חיים. כיום היא לומדת הנחיית קבוצות של הורים לילדים שעברו אבחוני ליקויים שונים.
"ברגע שנחשפתי לעולם הזה איבדתי לגמרי את העניין בעבודה בשירות הלקוחות והמכירות", היא מספרת. "כיום אני בעולם אחר, ומרגישה שזו זכות גדולה להיות חלק מחיפושי הדרך בתחום ההתמודדות עם מצבם של הילדים, וגם לחלק מהניצחונות הקטנים שמצטרפים לעתים לניצחון אחד גדול".
בעלה של גינדי, רונן, דווקא לא פתח בקריירה חדשה. "יש לו עסק למיזוג אוויר, והוא מתכוון להישאר בו", היא מספרת. "אבל הוא תומך בהחלטה שלי לשנות כיוון מקצועי".
קרן סגל, המנהלת את מרכזי התמיכה במשפחות מטעם האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים (אלו"ט), אומרת כי אין נתונים לגבי היקפה המדויק של התופעה בקרב ההורים לילדים אוטיסטים, אך מספרם גבוה. "את השינוי עושה בדרך כלל אחד ההורים, בעוד השני נשאר בתחום עיסוקו", היא אומרת. "משפחות רבות עוברות משבר רגשי, ושינוי הקריירה לתחום הקשור לילד המאובחן הוא כמעט טבעי".
המעבר כרוך בהפסד הכנסה?
"אנחנו פוגשים לעתים הורים שעושים מעבר קיצוני - למשל, ממשרות מתגמלות בחברות היי־טק אל מקצועות הכרוכים בהעשרת הידע הנוגע לילדם, שבהם שכרם יגיע אולי לחמישית משכרם הקודם".
איך קורה התהליך?
"אחרי שהתאוששו מההלם הראשוני שפקד אותם עם היוודע תוצאות האבחון של הילד, הורים רבים מתחילים לחשוב על מקצוע שבו יוכלו לעזור לילדיהם, וגם להעביר את הידע שלהם להורים אחרים. רובם לא מוותרים לגמרי על קריירה לטובת הטיפול בילד, אלא רק מתאימים אותה למצב החדש".
סגל, שלא כמו סוקול, אינה בטוחה שאמהות לילדים אוטיסטים נוטות יותר מאבות להחליף מקצוע. "יצא לי להכיר אבות שהיו אנשי עסקים והחליטו ללכת ללמוד ניתוח התנהגות, במטרה לעסוק בזה אחר כך, ויש גברים במקצועות טכנולוגיים שאמנם ממשיכים בקריירה, אבל לצדה הם מפתחים מוצר, שירות או אפליקציה הקשורים בצרכים המיוחדים של הילדים, ומוכרים אותם בשוק הפרטי.
"יש הורים עם נטייה אמנותית שפותחים מיזמים שיאפשרו לילדים הנמצאים על ספקטרום האוטיזם לבוא ולצייר", מספרת סגל. "החשיבה של הורים נעשית יצירתית מאוד כשהם עומדים במקום הזה".
לדבריה, לעתים מדובר בסוג של קטליזטור. "הורים לילדים אוטיסטים שהחליפו מקצוע, עושים זאת לעתים לא רק בגלל הסיטואציה שאליה נקלעו, אלא גם בגלל תחושת מיאוס מסוימת שצברו במקצועם הקודם. אלה בדרך כלל שני תנאים השלובים זה בזה", היא אומרת.
"ההורה זכאי להתפטר ולהיחשב כמפוטר"
למצב של הורות לילד אוטיסט יש השלכות מבחינת דיני עבודה. "הורה לילד אוטיסט זכאי להתפטר ממקום עבודה ולהיחשב מפוטר מבחינת זכויותיו הכספיות", אומר עו"ד גל גורודיסקי, מומחה לדיני עבודה. לדבריו, עובד המתפטר בגלל מצב בריאותו של בן משפחתו, או מתפטר כדי לטפל בילדו (כולל ילד מאומץ וילד חורג), זכאי לפיצויי פיטורים.
"אפשרות נוספת היא שההורה יירד בהיקף המשרה ויעבור לעבוד יותר מהבית", אומר גורודיסקי. ואולם, הוא מוסיף, המעסיק אינו חייב להסכים לכך שהורה לילד אוטיסט יקבל את ההקלות הללו, ושינויים אלה תלויים ברצונו הטוב של המעסיק.
"החוק אוסר על מעסיק להפלות עובד מחמת מצב בריאותו כל עוד המגבלה הבריאותית אינה רלוונטית לביצוע העבודה, אבל המעסיק אינו מחויב להתאים את המשרה לדרישות המגבילות של העובד. לכן, אני מציע להורה לילד אוטיסט לחפש עבודה שמתאימה למגבלות הנובעות ממצבו".
בישראל חסרים מטפלים מיומנים בילדים אוטיסטים
ההתפתחות הטכנולוגית גרמה לגידול בשיעור האבחונים של ילדים עם עיכוב התפתחותי בשנים האחרונות. גילי יהב, מנתחת התנהגות מוסמכת, שמנהלת (יחד עם בעלה אורי יהב) את בית ליאור, המקיים הכשרה מקצועית למטפלים והדרכה להורים, אומרת שקיים ביקוש משמעותי למטפלים מקצועיים בילדים אוטיסטים ובמדריכים להורים לילדים.
לדבריה, המחסור במטפלים גבר לנוכח העובדה שהתערבות מוקדמת ואינטנסיבית ובחירת תוכנית מתאימה המתמודדת עם קשייו של המטופל, מגדילה את הסיכוי שילד אוטיסט יצמצם את הפערים ההתפתחותיים שיש לו לעומת ילדים אחרים, ויוכל להשתלב בלימודים ובחברה.
"אני תוהה איך המחסור במטפלים מיומנים שיעבדו בחינוך המיוחד הוא כל כך גדול, בעוד שיעורי האבטלה במשק לא קטנים", אומרת יהב. לדבריה, זהו מקצוע שיכול לשנות את גורל הילדים ולתרום לחברה.