מעטי מעט יודעים מה עובר על הרב יעקב ישראל איפרגאן, "הרנטגן", בימים אלה. שבוע בלבד לפני ההילולה הגדולה לציון זכרו של אביו, הבאבא שלום, שנפטר לפני 18 שנה. סיבוב ההסלמה הנוכחי בדרום מעלה סימני שאלה על ההפקה המורכבת שמארחת אלפי משתתפים מכל העולם בנתיבות, אבל כנראה שגם האיום הזה, או העובדה שההילולה תתרחש במקביל לחצי גמר היורו, לא ימנעו מהאירוע השנה להיות הגדול ביותר מאז ומעולם, הפגנת כוח משמעותית של עושה הניסים מנתיבות.
"כמובן שיש חשש בצל הטילים", אומר לנו עמוס אלעד, מנכ"ל הארגון והמוסדות של הרב איפרגאן, ומזכיר שעד היום לא נפל טיל בתוך המתחם. "תמיד, בדרך פלאית נקרא לזה, אנשים מגיעים וההילולה מתרחשת".
צביקה אלוש, מקורב לרב ולשעבר הכתב המיתולוגי של "ידיעות אחרונות" בדרום שהפך לימים למקורביו של הרב ואף פרסם ספר אודותיו, "הרנטגן", מבקש להרגיע. "כבר קרה שההילולה התקיימה בימים של ירי טילים כעניין של שגרה. אנחנו מתפללים שהכל יהיה בסדר גם השנה".
הרב הוא כמו שחקן ב-NBA
אם יצא לכם להיות בהילולה של הרב איפרגאן, אתם יודעים במה מדובר. אם לא – אתם עומדים להיחשף לאחד הטקסים המרתקים והמשונים שאפשר לדמיין. מדי שנה מתקבצים בנתיבות עשרות אלפי בני אדם, ביניהם כמה מהטייקונים הגדולים במשק, סלבריטאים, ופוליטיקאים, המגיעים לחלוק לו כבוד ולהשתכשך בהמון. דמויות מוכרות כמו נוחי דנקנר, אבי בניהו, רובי ריבלין, דני נווה, אילן בן דוב, עופר נמרודי, שרון כידון, לאה שנירר ועוד נמצאות שם כמעט דרך קבע.
ההילולה מורכבת משני חלקים. ראשון הוא האירוע הדתי-מסורתי, שבו אלפים אנשים מגיעים לציון (כינוי לקבר) של הרבי שלום איפרגאן. "הוא קבור בקבר בצורת טרפז גדול שנמצא על גבעה בשולי בית העלמין של נתיבות", מספר אלוש, "החל משעה שש בערב מתקבצים שם ההמונים, קוראים פרקי תהילים ומתפללים". יום הפטירה, מתברר, הוא היום המתאים ביותר לבקשות ליד קברו של הצדיק.
"בתפילה ההמונית, ה'תיקון', משתתפים יוצאי העדה האתיופית, עולים רוסים ותיקים וחדשים, מבוגרים וצעירים בשנות העשרה שבאים להתחבר לתפילה המיוחדת הזאת", אומר אלעד. "אחד הנושאים הכי חשובים לרב זה הנושא של 'כל ישראל ערבים זה לזה'. מאוד מציקה לו המחלוקת בין החילוניים לחרדים, הפילוג שיש בעם שלנו, וחלק מהתפילה שלו הוא מייחד לחיבור העם ואיחוד הקרעים". אבל בואו לא נשלה את עצמנו. הסיבה שלשמה מתכנסים שועי ישראל לצד פשוטי העם היא כי כולם רוצים פיסה מהרנטגן, או לפחות שיגשים להם איזו בקשה פרטית. "אישה אחת רוצה להתחתן, אחד זקוק לפרנסה, אחד צריך רפואה ואחר צריך עצה טובה. כל אחד בפינה שלו. את יכולה למצוא שם עשירים ומפורסמים לצד עמך ישראל", מבאר אלעד.
כבר בשעות הצהריים זורמים למתחם אלפי מאמינים. אחרי שהם מסיימים לפקוד את הקבר, הם יורדים לרחבה הגדולה ושם מחכים להם דוכנים שמספקים שתייה וכיבוד. לקראת שמונה וחצי בערב, על במה מאחורי הקבר, מתחיל הטקס הרשמי של ההילולה. "לאירוע מגיעים ראשי רשויות ואח"מים. אז מגיע גם הרב איפרגאן ועושים דרשות", מספר אלוש, אורח קבוע. "בהתחלה מדברים בעיקר בשבחו של הרבי שלום איפרגאן, ואחר כך הרב עושה ברכה לקהל הרחב". לקראת 11 בלילה מסתיים הטקס הרשמי. הציבור מתקבץ סביב הקבר, הרב ועוזריו נכנסים למסגרת המגודרת וטקס התיקון מתחיל.
בטקס המדובר מדליק הרב מספר נרות בתוך מתקן מתכת גדול למרגלות הקבר, ואז מתחיל להשליך לתוך האש הקטנה, בזו אחר זו, מאות חפיסות של נרות. הקהל מסביב, בניצוחו של מנחה או פייטן, שר שירים דתיים ומוחא כפיים בקצב אחיד, הכל כדי לעזור לרב לקלוע את הנרות לתוך הפיה העליונה של מתקן המתכת. "הוא כמו צלף, כמו איזה שחקן NBA , והעוזרים שלו עומדים כל הזמן עם קרטונים מלאים בנרות כדי שהוא לא יעצור לרגע", אומר אלוש. "נוצרת להבה ענקית, חום, והשירה והקצב והאש יוצרים אווירה מאוד מאוד חמה. זה הרגע שבו אנשים מרגישים שיש שם אנרגיות מיוחדות".
אחרי דקות ארוכות של השלכה עוצר הרב ומתחיל לשאת שורת תפילות – כשהקהל מגיב בקריאות אמן קצובות ורועשות. בסופן הוא פונה להמון ונושא דרשה, שעיקרה בדרך כלל הדגשת הצורך באחדות העם. "יש באוויר אקסטזה", אומר אלוש. "הרבה אנשים נדהמים לגלות שיש מופעים כאלה שמושכים כל כך הרבה קהל, והם לא מדונה או שלמה ארצי. זה ערב שמתחיל בתשע וממשיך עד שתיים בלילה".
מספר האנשים הפוקדים את האירוע, מעיד אלעד, חשוב מאוד לרב. מוסדותיו מעמידים לשם כך, בזכות תרומה נאה של אגד, הסעות מסובסדות מכל הארץ בעלות מינימלית לנוסעים, הכל כדי להבטיח שלא יישארו קרחות ריקות במתחם. "האם זה מפגן כוח? יכול להיות שכן", הוא אומר. "מי שמגיע בעצם מביע הערכה לפעילות המבורכת של הרב, וזה מה שחשוב לו. אם בבר מצווה אנשים באים מתוך כבוד, כאן אנשים באים להיות עם הרב ביום שחשוב לו. זה משמח ומכבד אותו. היופי והייחודיות היא שרואים את כל האנשים מכל הגילים והצבעים נמצאים כאן באותו לילה, יחד עם הרב, וזו תופעה מדהימה. חיילים, חילוניים, חרדים. עם ישראל".
יולי עופר יצא בוכה
ביום ראשון שאחרי ההילולה, כשהמוני המתפללים כבר הספיקו לחזור לבתיהם, מתרחש החלק השני באירוע – האקסקלוסיבי והיוקרתי בהרבה. מדובר בסעודה לכ-1,000 מוזמנים בנוכחות הרב איפרגאן, שאותה פוקדת צמרת המדינה: שרים וחברי כנסת, אנשי ציבור, דמויות מהעולם העסקי ומפורסמים.
מתחת למתחם הדלקת הנרות נבנית במת ענק מפוארת, ומולה מוקמים עשרות שולחנות ערוכים, סביבם נסובים המוזמנים הרבים, כשברקע מושמעות דרשות וזמירות. בהמשך הערב נושא הרב דברים בשבחו של אביו, והמוני האורחים עולים אחד אחד ולוחצים את ידו.
אלוש מספר כי לפני הכל, מדובר באירוע חברתי שטומן בחובו הזדמנויות בקנה מידה שאין שני לו. "זה מפגש חברים, כמו נטוורקטינג כזה", הוא אומר. "זה אירוע מאוד מכובד ומאוד מבוקש. הרבה אנשים מגיעים, מהמיליה של הביצה העסקית וגם מהזירה הפוליטית, ופשוט מדברים. בשנה שעברה היו על הבמה גלעד ארדן, דני נווה, ראש עריית נתיבות, ראש עיריית אופקים, הרב מצגר וכמובן נוחי דנקנר. חוץ מזה ראיתי גם את רוני מילוא, את ג. יפית את נועה תשבי. יונית לוי הייתה פעם אחת, וגם בר רפאלי הגיעה עם ציון ברוך".
מרשים. איך משתחלים לרשימת המוזמנים?
"כל שנה המעגל מתרחב. אנשים חדשים באים לרב וחבר מביא חבר. את צריכה להצליח להגיע פעם אחת ואז כבר יש לך קשר עם העוזר שלו. תתחילי לקבל סמסים על תיקונים, סעודות ואירועים וככה תהיי חלק מהקליקה".
זה כרוך בתרומות?
"כשאת תהיי שם ותראי מה הוא עושה למען העם תביני שאם את רוצה לעשות טוב למשפחה ויש מישהו שיכול לעשות את זה בשבילך את תתרמי בשמחה".
במילים אחרות: כן, תורמים. האירוע כולו ממומן על ידי תרומות, ובכירים בחצר הרב איפרגאן מספרים שהוא מאוד מקפיד שהעמותות שלו לא יוציאו שקל על ההילולה, כדי לא לגרוע מהעזרה לנזקקים. אלא שנראה שאין צורך ביותר מדי שכנועים בקרב חוגי העשירים שפוקדים את המקום. הם פותחים את הארנק בשמחה, ועל הדרך גם זוכים לראות כמה מחזות מרהיבים שמחזירים אותם הביתה המומים במיוחד. "באים נכים, כאלה שיש להם בעיות זמניות ברגליים, והוא פשוט מרים אותם ברגע אחד מול הקהל", אומר אלוש. "אלה אנשים עם ניוון שרירים שאם תיקחי אותם לבית לווינשטיין ותעבדי עליהם כל יום במשך ארבעה חודשים אולי הם יתחילו ללכת לאט לאט, ופה הם מקבלים כוח עצום באותו רגע. לפני שנתיים, למשל, זאב רווח הביא מישהו מבית החולים על כסא גלגלים, ואז הקהל שר ומתפלל ומוחא כפיים שרו שירים והבן אדם קם, לא מאמין שזה קרה לו. גם כשרואים את זה קשה להאמין".
אלא שהשנה, חוששים חלק, יתבקש הרב גם לעשות ניסים קצת יותר גשמיים – בכיס של בעלי הממון הכבדים, הטייקונים, שעברו זמנים לא קלים מאז ההילולה הקודמת וספגו ברובם הפסדים רבים.
אתה יודע מה הוא מייעץ לנוחי דנקנר באחת השנים הקשות בחייו?
"לא יודע מה הוא מייעץ. כל אחד והשיחות שלו איתו, ואין דבר כזה שמישהו יידע מה נאמר שם. אנשים יוצאים ממנו נרגשים בדמעות. יולי עופר, למשל, יצא ממש בוכה, ומי שלא היה ולא חווה – סתם מדבר שטויות".
חזק יותר מליאור סושרד?
ואולי סוד הקסם הוא בעמימות. את הרב איפרגאן אף פעם לא תשמעו מתראיין בתקשורת, וגם השיעורים שהוא מעביר לעולם לא יגעו בעניינים פוליטיים או במחלוקות שמפלגות את העם. בכל השנים האחרונות, למרות אינספור כתבות המנסות לפצח את דמותו, הוא נשאר מסתורי, ומי שנוגע בו – מרגיש כאילו הצליח לחדור את המעטה השמור.
הרטנגן, 46, נשוי ואב לחמישה ילדים, שירת בחיל השריון. יכולותיו המדוברות התגלו בשבעה על אביו, אותו היה אמור לרשת. "אדם נכנס לשבעה ויעקב אמר שלאיש הזה יש רק כליה אחת", מספר אלוש. "בדקו את זה וגילו שהוא צודק". מאותו רגע החלה ההיסטריה: מעריצי הרנטגן מעידים שמספיק לו להביט בתמונה של אדם כדי להבין מה מצבו הרפואי, רופאים ומנהלי מחלקות, כך מספרים, רצים אליו עם תשלילי רנטגן כדי לבקש את עצתו – וחולים מסביב לעולם מוכנים לעשות הרבה כדי לזכות בתפילותיו.
כיום, החצר של הרב מתמקדת בשלוש פעילויות מרכזיות: קבלת קהל, מוסדות חינוך (בתי ספר, גני ילדים וכוללים ללימוד תורה בהם לומדים כ-500 אברכים) וארגון "יד יהודית" לסיוע לנזקקים. "אנחנו עובדים יחד עם עובדים סוציאליים ברשויות הרווחה כדי שנדע מי זקוק לעזרה באמת", אומר אלעד. "הייתה אם חד הורית שהמקרר שלה התקלקל והיא שבועיים אכלה רק שימורים, יש קשישים שצריכים לבחור בין חשבון חשמל לבין תרופות שלהם. אנחנו רושמים צ'קים לבתי מרקחת".
מאיפה הכסף? הנוהג הוא שמי שחפץ בעצתו של הרב משאיר תרומה, למרות שלא התבקש. לרבים יש הוראת קבע על סכום מסוים. וכשמדובר בטייקונים ואנשי עסקים, סך התרומות עולה בהתאם. השנה, כאמור, המזומנים היו פחות זמינים. "אין ספק שהתרומות של הטייקונים פחתו השנה", אומר אלוש. "כל המשק בסוג של מיתון, אז יש פחות תרומות. חשוב לזכור שהרב איפרגאן מחזיק למעשה כ-500 אברכים, שכל אחד מהם מקבל משכורת חודשית. הוא רואה שליחות בזה שאנשים ילמדו תורה. הרב לא הולך לקנות דירה אצל אקירוב והוא לא נוסע לחו"ל כדי לבלות. כל מוצאי שבת, מאז שאני מכיר אותו, הוא נוסע עם העוזרים שלו לעמוקה לקברי צדיקים כדי לעשות תיקונים ולטעון את עצמו באנרגיות, ובבוקר הוא אוכל לחם וזיתים ועגבניות אצל אחותו בצפת ואחר כך יוצא למסע בין כל בתי החולים בארץ".
אלא שלצד מאמיניו הגדולים של הרב יש גם לא מעט מבקרים שטוענים שמדובר במקרה קלאסי של אחיזת עיניים, ושמאחורי החזות הצנועה והמשיחית עומד עסק כלכלי מסוכן, המוליך שולל אלפי מאמינים. "הוא החליט שהוא קדוש ובעצם הצליח במשימה הקשה מכולן, לגרום לאנשים להאמין שהוא כזה – וזה דבר שלא אני ולא את יכולים לעשות", אומר ח"כ דניאל בן סימון, שפרסם את הספר "עסקה אפלה בצפון", המתעסק בין היתר בתופעת הבאבאות. "מה שהתחיל כקוריוז לפני 20 שנה נהפך לתופעה חובקת ארץ ועולם, ואני חייב להגיד שאני נדהם מהעוצמה שהוא תפס. אין עוד אדם בארץ שיכול לעוץ עצה גם לעקרת בית מחצור הגלילית וגם לטייקון מספר אחת בישראל, רק הרנטגן".
לדעתו של סימון, דווקא התקופה הכלכלית הקשה עושה טוב למדד התרומות של הרב. "ככל שהמצוקות גדולות יותר ורבות יותר כך גם תפקידם או מקומם של האנשים "הקדושים" האלה נהיה חשוב יותר", הוא אומר. "אדם מאושר ויציב לא זקוק למגע הזה של הקדוש – וככל שהמצוקות גדלות גם הצרכים גדלים".
מבקר נוסף הוא העיתונאי יוסי בר-מוחא, שכתב את הספר "קדושים בע"מ" וחקר במשך שנים רבות את חצרות המקובלים בישראל. מבחינתו, פעילותו של הרב איפרגאן היא בסופו של דבר מנוע למפעל כלכלי מצליח. "המטריד ביותר בתופעה הזאת הוא שראשי המשק הישראלי, ובראשם נוחי דנקנר, מגיעים ומתייעצים עם אותו יעקב שמעולם לא למד בישיבה ומעולם לא השיג תואר או סמכות לרבנות כלשהי", הוא אומר. "אחר כך התקנא בו האחיין שלו ופתח חצר באופקים וכמובן הודבק לו הכינוי 'האולטרסאונד'. אחותו ברוריה זבולוני פתחה גם היא חצר בירושלים והיא נקראת 'הסי.טי', האח שלו למחצה חיים עמרם איפרגן פתח לו חצר בקריית אתא והודבק לו הכינוי 'ה-MRI' – והנה לך מעבדה שלמה שפזורה ברחבי הארץ. הם הקימו חצרות שהפכו לאימפריה כלכלית, ואנשים הולכים אליהם, שמים את כספם על קרן הצבי והופכים להיות עובדי אלילים. מבחינתי כולם שרלטנים, לליאור סושרד יש יותר כוחות מאשר לכל מקובל שכזה. רק בחשבונו הפרטי של אלעזר אבו חצירא, שנרצח לפני כמה חודשים, נמצא סכום של 680 מיליון שקל בבנק דיסקונט בבאר שבע, וסכום דומה שוכב בבנק בשווייץ. סכומים כאלה נצברים תוך כדי מרמה והונאה של הציבור הרחב".
מקורביו של הרנטגן מכירים את הביקורת הזאת מקרוב, אך אלעד מבקש להדוף: "המתווה של הרב היא דרך נקייה, היא לעזור לאנשים", הוא מתעקש. "נכון, יש הרבה ארגונים שעושים דברים בשחור, אבל העמותות שלנו עובדות נקי ומסודר. נורא קל להגיד באבאות ורמאות, אבל האנשים האלה ממש לא מכירים את מה שהולך כאן. אם הם היו יושבים עם הרב ומדברים, הם היו רואים דברים קצת אחרת. ראיתי איך אנשים נכנסים ממנו ויוצאים שמחים יותר וחזקים יותר. הוא נותן להם אמונה, וזה מה שחשוב".