זוג מחובק במיטה (צילום: fotostorm, Istock)
כשאוהבים מישהו רוצים שיהיה לו טוב (אילסוטרציה) | צילום: fotostorm, Istock
אהבה היא הרגש שכולנו מחפשים אבל בשביל שנצליח באהבה שלנו לאחרים כדאי שנתחיל באהבה שלנו לעצמנו. לאהוב; ויש גם את הקנאה שעולה במערכות יחסים שיכולה לעזור לנו אם נסכים להרגיש אותה.

לרגל צאת הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים את כל הרגשות הללו?" מסביר שחר בן-פורת על הרגשות הבסיסיים ביותר בכל מערכת יחסים.

כאשר אנחנו ניגשים להגדיר את המילה אהבה רובנו הופכים להיות פילוסופיים משהו, ומשתמשים במילים גדולות, עמומות. זה כבר נדוש להגיד שאין תשובה לשאלה "מהי אהבה?", אבל אני רוצה להציע נקודת מבט פרקטית וברורה למילה אהבה.

האהבה דוחפת לתת

בפשטות, אהבה היא רצון לשיתוף פעולה. חשבו על עצמכם כאשר הלב שלכם פתוח ואתם אוהבים. זו יכולה להיות אהבה לאדם מסוים או אהבה לעצמכם. אין זה משנה באיזו אהבה מדובר ומהי עוצמתה, תמיד יש לה מכנה משותף: היא מלווה בדחף עמוק לתת, לעזור, להתקרב. יש בה כבוד, רגישות, אכפתיות, נדיבות.

כאשר אני אוהב מישהו, אני רוצה שיהיה לו טוב. אני רוצה לעזור לו להגשים את עצמו, לבטא את עצמו, אני רוצה שיהיה לו טוב. תחושת האהבה דוחפת אותי לתת יד, לשתף פעולה. השנאה, הכעס והפחד הם שמניעים אותי להתרחק, לנטוש, לעזוב, להתבודד. אלה הרגשות הגורמים לחוסר שיתוף פעולה.

לכן, אם אני רוצה לחיות חיים של אהבה, עליי להתחיל עם החיים שלי עם עצמי. זה אתגר: כולנו מתנהלים במידה כזו או אחרת מתוך הרצון לרצות אחרים כדי שהם יאהבו אותנו, ירצו אותנו, יקבלו אותנו. אך האמת היא שהאדם היחיד אשר בוודאות יחיה איתי כל חיי הוא אני עצמי – נוכחותם של כל שאר האנשים בחיי, החל מההורים שלי, דרך בן הזוג שלי וכלה בחברים (ובילדים למי שיש), היא זמנית, מוטלת בספק. בסופו של דבר, יותר מכל חשובה מידת האהבה שיש לי כלפי עצמי. כלומר, מידת שיתוף הפעולה שלי עם עצמי.

יכול להיות שאני עוזר לעצמי בבואי להגשים מטרה מסויימת בעוד שאחרות סובלות מהזנחה. ייתכן שאני אוהב חלקים מסויימים ממני ולפיכך עוזר לעצמי כאשר הם באים לידי ביטוי, עזרה היכולה להתבטא באפשור להיות. אך כאשר חלקים אחרים עולים על פני השטח, האפשור מתחלף בשיפוט ובביקורת. שם האהבה מסתיימת, שם מתחילה מלחמה.

אגואיסטי? לא בטוח

Heart bleed Bug
יש חלקים בעצמנו שאנו לא אוהבים
האתגר באהבה עצמית טמון בהרגשה של דחייה המתקיימת בתוכנו, חוויה שאנו מפחדים שתתרחש במציאות שלנו. כך גדלנו כולנו: המבוגרים מלמדים אותנו איך להתנהג. כלומר, מה לא להרגיש, מה לא לחשוב, מה לא להגיד ומה לא לעשות. מאחר וכתינוקות וכילדים אנו תלויים בהם להישרדות הפיזית והרגשית שלנו, אנו לומדים להדחיק את מה שלא טוב ולבטא את מה שכן. כלומר, דוחים חלקים מסויימים ומקדמים אחרים. דוחים את מה שיביא כלפינו כעס ונטישה, מעודדים את מה שיביא אהבה ועזרה.

כך אנו גדלים, אוהבים חלקים בעצמנו ולא אוהבים אחרים. מציאות של דחייה פנימית במטרה ליצור קבלה חיצונית. לכן שינוי אינו פשוט: אם אני אלמד לאהוב ולבטא חלקים בתוכי עליהם ספגתי בעבר דחייה כזו או אחרת, מי יבטיח לי שלא אחווה אותה מחדש? אם אפסיק לדחות את עצמי, מה מבטיח לי שלא ידחו אותי?

לאהוב את עצמי זה לא קל. רבים חושבים שזה אגואיסטי מבלי להבין כי גן עדן הוא למעשה עולם של אגואיסטים. אהבה עצמית היא הבסיס לחיים איכותיים, לשקט פנימי ולהגשמה עצמית. זה גם המפתח לחיים המבוססים על אהבה עם אחרים – ככל שאני עוזר לעצמי קל לי לעזור לאחרים.

*הדברים לקוחים מתוך הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים את כל הרגשות הללו?", מנדלי מוכר ספרים ברשת. 98 עמודים, 60 שקלים, 30 שקלים לגרסה אלקטרונית. להשיג ב- http://mendele.co.il וב- www.freedomtofeel.co.il.

10 דברים שאתם לא יודעים על רגשות

>> לעמוד הפייסבוק mako רוח כבר עשיתם לייק?