לקליניקה של גיל ארד, מטפל בשיטת טיפול הוליסטית הנקראת ביוסינתזה, הגיעה לאחרונה מטופלת שהתלוננה על תחושה לא נעימה באזור הסרעפת, קשיי בליעה, קשיי נשימה ובעיות שינה. הבדיקות הרפואיות לא הצביעו על בעיה פיזיולוגית כלשהי והמטופלת ביקשה להבין - מה יושב לה בגרון ולא נותן לה מנוחה?
באחת הפגישות ביקש ארד מהמטופלת לתאר איך היא מדמיינת את הכאב. "שחור", היא ענתה. "ומה הצורה של זה?", הקשה ארד. בתגובה המטופלת קפצה את אגרופה בחוזקה והדגימה מה היא מרגישה. ארד שאל אם הוא רשאי לשים את ידו על שלה ויחד, במחול ידיים קצר, הם מצאו את התנוחה הנכונה שבה ידיו של ארד עטפו את ידיה. "חשבתי שאם אוכל להחזיק קצת את מה שהיא מחזיקה בגרון, אולי היא תוכל להרשות לעצמה קצת להרפות ולהבין מה קורה בפנים", מסביר ארד את העיקרון מאחורי הטיפול.
כעבור כמה דקות שבהן החזיקו השניים ידיים שאל ארד, "אם האצבעות שלך היו עצמאיות, מה הן היו עושות עכשיו?". "נפתחות", ענתה המטופלת בקצרה ופתחה את ידה. בשלב הזה חזר ארד לאסוציאציות. "כמו מה זה נראה עכשיו?", שאל והצביע על היד הפתוחה. "כמו פרח", ענתה המטופלת ושמה אותו במקום הסרעפת וכלי הנשימה. במקום הכאב והחסימה. ואז פרצו הדמעות. ארד המתין מעט ושאל מה הדמעות היו אומרות אם היו יכולות לדבר. "שאני מאוד לבד", ענתה המטופלת. "כל החיים אני לבד כי אני יודעת לדאוג לעצמי. דרך הגוף, יכולתי פתאום לעשות משהו אחר, דרךדיקהמגע בכיתי בפעם הראשונה".
מחברים את המחשבה לתחושה
הטיפול הזה הוא הצצה חטופה לחדר הטיפולים של שיטת הביוסינתזה, שיטת טיפול מאסכולת הפסיכותרפיות הגופניות שהומצאה לפני כ-35 שנה על ידי הפסיכותרפיסט האנגלי דיוויד בואדלה. המטפלים בשיטה מבקשים לעזור למטופלים לחבר מחדש את הראש לגוף, את המחשבה לתחושה ואת המילה לתנועה. חיבור שהוא גם אמצעי המתיימר להוביל לתובנה טובה יותר של המצוקה ומשם לשינוי וגם מטרה העומדת בפני עצמה. "אם נצייר מפה טיפולית נראה שני אזורים מוכרים", מסביר ארד, שגם מלמד את השיטה בקמפוס ברושים לרפואה משלימה באוניברסיטת תל אביב ועומד בראש המרכז הישראלי לביוסינתזה. "הראשון הוא העזרה שבאה דרך הגוף: מסאז', שיאצו, דיקור, רופא המשפחה, פסיכיאטר, בתי חולים וכו'. האזור השני הוא עזרה במילים: סוגים של פסיכולוגיה, ייעוץ, מורים רוחניים, תקשורים, קואוצ'רים ועוד. פעם הגישה הייתה או מילים או גוף, אבל בתווך יש את הפסיכותרפיות הגופניות".
המילה ביוסינתזה מורכבת משני אלמנטים: ביו - חיים, וסינתזה - חיבור. במרכז השיטה ניצב החיבור בין שלושת זרמי החיים - הזרם הרגשי, זרם התנועה וזרם המחשבות. החיבור הזה נעשה על ידי שילוב של תנועה, נשימות, מגע ושיחה בחדר הטיפולים. לפי התיאוריה שעומדת מאחורי השיטה, החלוקה הזו לשלושה רבדים היא אבחנה שמתחילה עוד ברחם.
"העובר קולט מידע משלושה זרמים מרכזיים", מסביר ארד, "הראשון הוא זרם האינפורמציה העובר דרך חבל הטבור. לעובר אין אפשרות לבחור אם הוא לוקח את מה שמגיע. חומרי ההזנה וההורמונים מעבירים לו גם אינפורמציה על מצבי רוח, רגשות וסכנה. המקור השני הוא הזרם הקינסטטי - התנועה סביב העובר ויכולת התנועה שלו. האינפורמציה השלישית היא זו שעוברת דרך המוח. שלושת הזרמים האלה שמאפיינים את העובר הם אבות הטיפוס לרבדים בחיינו כבוגרים - רגש, תנועה ותפיסה".
"במהלך החיים חל ניתוק בין המרכיבים, ואנחנו מנסים בטיפול לעשות אינטגרציה", אומר ארד. הניסיון לחבר בין הראש לגוף בעידן שבו תורות המזרח זוכות לתהילה נשמע מובן מאליו, אבל הוא עדיין לא קל למימוש עבור רובנו. הניתוק מתבטא בהערכת יתר שרובנו מעניקים לראש ולמחשבה תוך הזנחת הדיבור הגופני. אחד המוטיבים המרכזיים בטיפול הביוסינתזה הוא החקירה של התחושה. התחושה המתלווה לתרגיל גופני מכוון והתחושה הפנימית שאופפת את המטופל. בטיפול מתארים את התחושה בצורה ציורית ומנסים למקם אותה במרחב הפיזי. מושגים כמו "פרפרים בבטן", "גוש בגרון", "החסרת פעימה" וכו' הם מושגים המעידים על החיבור הקדמון הזה בין תחושה לאיבר או אזור בגוף.
"בהתחלה הגוף קהה"
רונית סבלה במשך תקופה ארוכה מחרדה הקשורה לבריאותה הגופנית. אחרי שכל הטיפולים האחרים כשלו, היא עברה לביוסינתזה. לדבריה, הניסיון לחבר בין תחושה רגשית לתחושה גופנית היה לא קל בהתחלה: "אני זוכרת שלקח לי כמה חודשים עד שהתחלתי להרגיש איפה התחושות שלי ממוקמות. המטפלת הייתה שואלת אותי איזה צבע, איזו תחושה, והייתי מתקשה לענות.
"בהתחלה הגוף עדיין קהה. זה מן ערפל כזה שאופף את הגוף שלנו, סוג של חסימה וחוסר חיבור. בהתחלה, לא הצלחתי למקם תחושה בגוף, מקסימום אמרתי בפלג הגוף העליון. הכל היה יחידה אחת וכל הגוף הרגיש אותו דבר. אך בעזרת הקשבה לגוף תשומת הלב מתחדדת ונעשית מדויקת יותר".
איתור המיקום הפיזי של התחושה הוא לא משחק, מסבירה רונית, אלא פעולה רפואית: "צריך לרדת מהראש ולהפסיק לשאול למה, לא כל הזמן לבקר את עצמנו. במקום לשאול למה זה קרה, לנסות להבין מה אני מרגישה ואיפה בגוף זה יושב לי. יש משהו במיקום התחושה שמשנה אותה. כשתחושה ממוקמת בגוף היא נעלמת, ואם לא נותנים לה מקום היא מצטברת".
עיקרון נוסף שעומד בלב הביוסינתזה הוא המגע והחוויה. "לחלק מהאנשים נופל האסימון ברגע מסוים בשיחה, ומשהו משתנה", אומר ארד, "אבל לא פעם, עבור אנשים מסוימים, חוויה או התנסות הן אלה שמשפיעות. בטיפול אנחנו מנסים לבנות קשר בין התנסות לבין הבנה. הסוד הוא לאפשר לאדם חוויה ייחודית ואחרת של עצמו".
השורה התחתונה בטיפול היא שלדבר על זה זה נחמד, אבל להרגיש את זה - זה עובד. "בראש אנחנו כבר מבוצרים ומאורגנים סביב מנגנוני הגנה, הגוף עדיין פתוח יותר", הוא מסביר. הפסיכולוגיה יודעת שתעוקה רגשית יכולה להתגלגל להפרעות גופניות, ובשפה המקצועית זה נקרא בעיות פסיכוסומטיות. הביוסינתזה מנסה לטפל בלב דרך הגוף, או לפחות לפתוח דרכו את השער אל ההרגשה. אז איפה מציק לכם?