הסבא החדש שלי

אני מודה ליעקב על החיים והכוח ששלח לעברי. נטלי עטיה | צילום: יניב אדרי

הייתי בערך בת 10 כשתכננתי לגנוב לי סבא. לכולם היה סבא מלבדי. בגיל 20 אפילו התחלתי לכתוב תסריט על נערה שרוצה לגנוב סבא, אך גנזתי אותו, כנראה משום שהבנתי שכבר לא יהיה לי איש יקר כזה, חכם עם שיער לבן.

אבל יש רגעי קסם בחיי, כשדברים נפלאים קורים בדיוק כשתכננתי משהו אחר, ממש כמו במשפט האלמותי של ג'ון לנון. לפני שלוש שנים, בערב יום השואה, קראתי בפייסבוק שישנם מאות ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני, שנשכחו על ידי החברה שלנו כאן בישראל, ושארגון "לתת" מחלק להם מזון יבש ותרופות. ידיעה זו התמזגה עם תקופת שפל בחיי, בה הכל נראה שבור וחסר טעם, ורק כוחות על של שמחה ישנה וצחוק ילדיי הצליחו להזיז לי את הרגליים בכל יום. דווקא במקום הזה, הרגשתי שאני רוצה – ולמעשה יכולה – לתת. פניתי לארגון "לתת" וביקשתי להתנדב.

זמן קצר לאחר מכן הגורל הפגיש ביני לבין יעקב, ניצול שואה מרומניה, בן 83 שחשש מאוד לפגוש אדם זר – אותי. לא תיארתי לעצמי שאותה חבילת ענק, מלאה במזון יבש, שסחבתי על זרועותיי העייפות, יפגישו אותי עם הסבא שתמיד חלמתי שיהיה לי. יעקב הפך במהרה לאיש חשוב בחיי, המנטור שלי. המפגשים החודשיים הפכו להיות שבועיים, אם בביתו הקט שבדרום העיר ואם במסעדות פועלים רומניות, אליהן אנו הולכים לחגוג ימי הולדת ושמחות.

יעקב יודע להכין לי בדיוק את הקפה הטורקי שסבתי הביולוגית הייתה מכינה לי. מיד לאחר מכן אנחנו מתיישבים על הספה, כל אחד בצד שלו, ויעקב מספר לי על נעוריו במחנה העבודה, על הילדות העשירה שלו, על אביו הקפדן, אימו היפיפה שכשהייתה מתרגזת אפה היה נע בצורה משונה לצדדים, אחיו ואחיותיו. יעקב זוכר כל פרט ופרט. לפעמים, אני מצטערת שאני לא מעזה לבקש ממנו רשות להעמיד מצלמה ולתעד את כל הסיפורים והצחוקים שלנו. ואולי בעצם אני רוצה שהחוויה הזו תחיה אצלי בראש בלבד, מבלי להכניס עוד עין בוחנת.

כך או כך הפכתי בזכות יעקב להיות אדם עשיר – אני עשירה בחוויות, בסיפורים, ברגשות, בחלומות ובתקוות לחיים שיעקב ואני רוקמים כשאנחנו נפגשים.

אתה לא לבד בעולם

בקיץ האחרון יעקב אושפז בבית החולים. התרופות טשטשו אותו והוא היה עייף וחלש, זאב בודד שמנסה להילחם במערכות קרות ומנוכרות. רגעים מייאשים עברו לשנינו בראש. לראשונה, יכולתי לפגוש פנים מול פנים את היחס הכבד והמרוחק של החברה אל הקשישים שבינינו. מעבר לפגיעה פיזית, רוחו של יעקב נפגעה, ובכל זאת ידעתי שסבא שלי ואני לא לבד. את כל הטלפונים הביורוקרטים, למי לפנות, מתי ואיך, קיבלתי מ"יעל לתת" (כך היא מופיעה לי בצג הנייד). התחושה הזו שאתה לא לבד בעולם – מרפאה. ועל כך, תודה ליעל וזיו היקרים, הפועלים למען הנזקקים ולמעננו המתנדבים.

יעקב החל את שיקומו, ולא עבר זמן רב והמנטור שלי חזר לעצמו, לבדיחות, לסיפורים, לעצות, ואפילו לכמה תקוות – כל מה שמרכיב אדם שנפשו בריאה והוא חפץ בחיים. אמנם יעקב מודה לי בכל פעם שאני שם בשבילו, אבל אני זו שמודה לו על החיים והכוח ששלח לעברי, כשהסערה התחוללה בחיי. הוא הראה לי שאני יכולה ללמוד מהעץ: כשמגיעה רוח אני יכולה להתכופף, להוריד את צמרתי מטה, ובחלוף הסערה להזדקף בחזרה.

חיינו רצופים במרתונים, ולאו דווקא כאלה המחטבים אותנו, ולא תמיד אנו מתפנים רגשית ופיסית לצאת למסע של גורל בין שני אנשים. אבל גם במאמץ קטן נוכל לשנות גורלו של אדם אחר ולצחצח את הנשמה שלנו. בין התאריכים 01/04-06/04 יתקיים מבצע איסוף מזון "לתת, עד שיהיה בסדר" בסניפי רשת "שופרסל". חבילת מצות, טונה, בקבוק שתייה, יכולים להפוך משפחה או יחיד לחוגג חג הפסח ולא לאדם המדביק את פניו לחלון ביתו, להשקיף על שכניו שזכו לשבת יחדיו מסביב לשולחן החג.

אינני יודעת עוד כמה שנים נותרו ליעקב ולי לעבור ביחד כסבא ונכדה, אבל כולי תקווה שכשהרוח מגיעה יעקב יזכור שברגעי הסערה הוא לא באמת לבד, שיש מי שמוכן לתת.

לתרומת ארוחה בשווי 10 ש"ח שלחו את המילה "לתת" ב-SMS ל-8855, חייגו 03-6833388 או היכנסו לאתר לתת.
לתרומות, התנדבות ופרטים נוספים חייגו 1-700-50-40-33.