עצבני (צילום: Stockbyte, GettyImages IL)
לא חבל לתת לכעס מנדט? | צילום: Stockbyte, GettyImages IL

פעם בכמה שנים, כשאנחנו נדרשים לממש את זכותנו (או שמא חובתנו) הדמוקרטית לבחור מנהיג, ערך הבחירה עצמו צף מתהומות הנשייה ומזכיר לנו שבחירה יכולה לחולל שינוי, בזמן שהיעדר בחירה תורם לקיבוע המצב הנוכחי.

היכולת לבחור בין טוב ורע נותרת פעמים רבות כסוגיה פילוסופית לא נגועה. אנחנו מתקשים לבצע בחירות כאלה ומעדיפים שאחרים יבחרו בשבילנו, או פשוט נסחפים קדימה עם האינרציה של הזמן והחיים. אבל ביום כמו היום בו עלינו לבחור מי יוביל אותנו מבחוץ, כדאי אולי לחדד את שאלת הבחירה ולשאול "היי, מי מנהיג אותי מבפנים?".

אגדה אינדיאנית מספרת על סב המבשר לנכדו שבליבו שוכנים שני זאבים, האחד שחור ורע והשני לבן וטוב. 'מי מהם חזק יותר?' שואל הילד. 'זה שאתה מאכיל אותו', עונה האינדיאני החכם. אז בואו נדבר לרגע על הנטייה שלנו להתעצבן ולהתרגז. כל אחד יאמר שהוא עצבני בגלל המצב או בגלל גורם חיצוני כלשהו, אבל זה לא כך. אנחנו מעוצבנים בגלל שאנחנו מעוצבנים. גם אם זה קשה לעיכול בפעם הראשונה – המצב הרגשי שלנו נתון בעיקר לשליטתנו כך שהוא, למעשה, עניין של בחירה.

רוצים הוכחה? אמרו לעצמכם, באופן רך אבל נחרץ, את המשפט הבא: "אני בוחר שלא להתעצבן - זאת הבחירה שלי". שטפו לעצמכם את המוח עם המשפט הזה כשאתם הולכים ברחוב, נוהגים ברכב או מביטים על הנוף. אמרו זאת בטון פנימי נעים עד שהמשפט יתחיל לצוף מעצמו בתודעתכם ואז, פתאום, תתחילו לשים לב לכל מיני סוגים של התעצבנויות: כזו שנגרמת כתוצאה מבהלה, כזו הנגרמת כתוצאה מעלבון, כזו הנגרמת כתוצאה מעייפות או רעב וכו'. יש כעסים שילדים נוטים לעורר ויש כאלה שנהגים, בוסים, יתושים ותוכניות טלוויזיה נוטים לעורר.

מהר מאוד תגלו שהמשפט מסייע לכם להתמודד רק עם חלק מגורמי הכעס – וזה כבר נהדר – אבל יישום מתמיד ירכך גם את חומרי הרוגז העיקשים ביותר שלכם, עד שהכעס הכרוני הזה שרבים מאתנו מתאפיינים בו ילך ויתמוגג. מה שיישאר הוא הכעס הלגיטימי, זה המתעורר לעיתים רחוקות כאשר נעשית עוולה אמיתית ונדרשת אנרגיה ממוקדת ורבת שכנוע על מנת ליישר את ההדורים. אבל גם אז, זו תהיה הבחירה שלכם להרגיש אותו, ולא עוד התקף קריזה חסר בקרה.

בחרו בחכמה!

אורי אלישר הוא מטפל ומורה לרפואה סינית ושיאצו, המנהל המקצועי שלמרכז נועה לרפואה משלימה