זה כבר הפך לחלק מהחיים שלנו, לחלק מהנוף, אבל התבוננות במצב שבו ישנם אזורים מוגדרים ליהודים חילונים ויהודים דתיים מעלה את התהייה: למה הדתיים נוטים לגור בשכונות וערים משלהם, כמו בני ברק ואלעד? האם מדובר בהסתגרות, או שמא בפתרון טבעי לקוטביות בין האוכלוסיות השונות בעם? מה הבעיה של יהודי דתי לגור, נניח, בלב תל אביב?
"ביהדות יש חשיבות מאוד גדולה לא רק לאדם עצמו ולאמונתו הפנימית, אלא גם לחברה ולסביבה בה הוא שוהה", אומר הרב אלי עמר. "על מנת שלא תהיה ניגודיות בין עבודת השם לבין הסביבה, היהודי בוחר להיות עם אנשים שיש להם אותו מכנה משותף כמו שלו, כך שממילא השאיפה משותפת ואפשר להתקדם הרבה יותר. להבדיל, ישנם גם אזורי מגורים של עשירים. זה מיטיב את תנאי החיים האישיים של כל אחד ואחד".
האם זה לא מחדד את הקיטוב בעם? אלה גרים כאן ואלה גרים כאן, וכך כמעט ואין הידברות.
"זה עניין פרקטי. אין לאף אחד שום דבר נגד מישהו אחר, כל אחד יכול לגור איפה שהוא רוצה, אבל יש אנשים שלא נוח להם לגור במקומות מסוימים. אין כאן זלזול או נבדלות כמו שיש בחברות מוגדרות. זה לא מגיע מהמקום הזה, ובוודאי לא מכוון לרמה הזו".
האם אתה מוכן להתפשר בשביל לגשר?
הרב גד ליאור מסביר אף הוא את המגמה: "לכל חברה יש את הצרכים המיוחדים שלה", מסביר הרב ליאור. "כמו שחילוני ירצה לגור במקום שיהיה לו תרבות, בריכת שחייה, תיאטרון וכו', כך גם לקהילה הדתית יש צרכים משלה – בית כנסת, מקווה טהרה לנשים ולגברים, קהילה מגובשת וכו'. לכן יותר טבעי לאדם שומר תורה ומצוות לחיות במקום שבו יש את כל הצרכים הללו.
"שנית, חלק מקיום התורה והמצוות של האדם כרוך בחוסר אדישות לחברה שמסביבו. ליהודי שומר שבת קשה לראות מסביבו שבת בעלת צביון אחר. כשהוא יושב בשולחן שבת ושר זמירות עם הילדים, לא נעים לו לשמוע מבחוץ צפירות של מכוניות או קולות של אנשים שיוצאים לבלות. אדם תורני גם מנהיג את עצמו ואת המשפחה בלבוש עם רמה מסוימת של צניעות, קשה לו שהילדים שלו ייחשפו ברחוב ללבוש לא צנוע והתנהגות שלא תואמת לאמונה שלו. לכן, באופן טבעי הוא יבחר לגור בסביבה שנוחה לו, בדיוק כמו שמישהו אחר יבחר לגור במושב כי הוא רוצה לגור במקום שקט בטבע, ואדם אחר ירצה לגור בתל אביב בגלל שהוא רוצה אקשן".
עם זאת, מסתייג הרב ליאור, יש דעת ביהדות שמן הראוי שאדם יוותר על הנוחות האישית שלו, וילך לגור דווקא בסביבה פחות נוחה מבחינתו, במטרה להרבות אהבה ולקרב רחוקים. אמנם הדרך הזו לא מתאימה לכל אחד, ואמנם היא טומנת בחובה גם סכנות, אבל בתנאים מסוימים היא אפשרית. "אם כל אחד יגור רק במקום שלו, זה פתרון בטוח להמשיך בהנצחת חילוקי הדעות. זה שיקול שאדם תורני צריך לשקול עד כמה חשוב לו לגשר על פערים, ומה המחיר שהוא מוכן לשלם על זה", אומר הרב ליאור.
אתה עצמך גר בצפת, עיר די דתית.
"זו מעין פשרה, כי צפת היא עיר מעורבת פחות או יותר, אבל מצד שני היא מספיק דתייה. זו לא תל אביב. אגב, יש דעה שנהיית רווחת, לפיה דווקא בעלי תשובה לא צריכים להתרכז בריכוזים חרדיים, אלא להתערבב בעיירות פיתוח וכו'. מעבר לעניין הדתי יש גם את ההקשר החברתי, גם כי פחות טבעי להם בשכונות החרדיות. יש היום קהילות שבונות את עצמן במקומות כמו מעלות ועכו. אנשים הבינו שההקשר החברתי לא פחות חשוב מההקשר הדתי. חב"ד עושים את זה שנים".