ספר הזוהר הוא אחד מיסודות תורת הקבלה, ועל פי המסורת הוא נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי. אבל למעשה הנקודה הזו שנויה במחלוקת. על מספר עובדות אין עוררין: ספר הזוהר נחשף באופן מקיף בספרד, במאה ה-13, על ידי ר' משה די ליאון. לאחר חשיפתו התקיימו מספר ויכוחים בין כל חכמי ישראל אודות מקור הזוהר, והיו אף ספרים שלמים שניסו לבסס את התשובה. כך למשל, מול הספר "בחינת הדת", שייחס את הזוהר לר' משה די ליאון, נכתב הספר "מצרף חכמה" שסתר את טענותיו אחת לאחת (פרטים נוספים על הפולמוס אפשר לקרוא כאן).
"את ספר הזוהר, שעוסק ברובד הנסתר של התורה, כתב רבי שמעון בר יוחאי", חורץ הרב אלי עמר. "כל המימרות שמופיעות שם מופיעות בשמו, אם כי בשלב מסוים תלמידיו של רבי שמעון השלימו את כתיבת הספר".
למה בכלל יש דיון סביב זהות המחבר? זה לא אמור להיות מובן מאליו?
"התשובה פשוטה. רשב"י חי לפני כ-1,800 שנה. במשך תקופה של למעלה מאלף שנים היה שקט מאוד גדול סביב ספר הזוהר, שעבר אך ורק מרב לתלמידו כמו כל נושא הקבלה. מי שפרסם את ספר הזוהר ונתן לו תהודה גדולה היה ר' משה די ליאון. לכן היו כאלה שקמו ותקפו את ספר הזוהר ואת הקבלה בכלל, מתוך מחשבה שהוא כתב את הספר בעצמו. אבל גדולי ישראל - הרמח"ל, תלמידיו של הגאון מווילנא ועוד - הוכיחו בצורה מאוד ברורה שמדובר ברשב"י".
"ר' יהודה אריה ממודינה חיבר ספר שנקרא 'ארי נוהם', שם הוא תקף את ספר הזוהר וחכמת הקבלה בכלל. ספרו קיבל ביקורות מאוד חותכות. חכמים שונים הפריכו את טענותיו אחת לאחת, ואף פרסמו ספרים שעסקו בכך - 'מגן וצינה' לרבי אייזיק חבר, 'קדמות הזוהר' לרד"ל ו'זוהר הרקיע' לאדמו"ר מראדזין. גם הרמח"ל, האר"י, הגאון מווילנא - כולם טענו שהטענות נובעות מחוסר הבנה".
על פי המסורת, מוסיף הרב יצחק גבאי, תכני ספר הזוהר נלמדו ונכתבו במערת האידרא, שבה ישבו עשרה חברים. רבי שמעון לימד, ורבי אבא כתב את הדברים. "מבחינה היסטורית אפשר להפריך את הטענות השונות בקלות", אומר הרב. "הרי חכמי ישראל היו תמיד ביקורתיים מאוד לגבי דברים חדשים שניסו להכניס לתודעה. ברגע שכל חכמי ישראל קיבלו את ספר הזוהר, חוץ מבודדים שטענו שהספר לא מוזכר במדרשי חז"ל, אפשר לסמוך על כך".
אבל הספר לא מוזכר במקורות.
"זה נכון, אבל למעשה בתקופה מוקדמת יותר קראו לזוהר 'מדרשי רשב"י' או 'מדרש ירושלמי'. את השם זוהר נתנו רק במאה ה-13, מתוך רצון להגדיר אותו כאור שהאיר את העולם בזמנו. לעצם העניין, הטענה שרבי משה די ליאון כתב את זה תוך שש שנים ממש לא נכונה. הידע שלו בארמית ובלשון הקודש לא היה כל כך חזק, כך שהוא לא היה יכול לכתוב את הזוהר, גם אם הוא היה רוצה".