לכולנו יש עוונות, עבירות, חטאים, איך שתקראו לזה. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כתב שלמה המלך בספר קהלת, ואין ספק שהוא צודק. החטאים של כולנו נעים בסקאלה רחבה מאוד - רצח, גניבה, לשון הרע, זלזול בזולת, גאווה וכן הלאה. השאלה היא איך מכפרים על אותם חטאים, אם בכלל?
בשבוע שעבר דיברנו כאן על סגולת חודש אלול כחודש הרחמים והסליחות, עכשיו נברר איך עושים את זה בדיוק. אם עד היום אדם מסוים נהג לשקר, לגזול ולחמוד - איך עליו לחזור בתשובה מאותם מעשים פסולים? האם מספיק פשוט להפסיק אותם, או שיש מערכת מסודרת ומוגדרת יותר של חזרה בתשובה?
מה זה חטא, מהי תשובה?
"קודם כל, יש להגדיר מה זה חטא", פותח הרב אלי עמר. "יש בתורה מצוות אקטיביות - לשבת בסוכה, להניח תפילין וכו' - ומצוות פאסיביות - לא תרצח, לא תנאף וכו'. הרמב"ם כותב ב'הלכות תשובה' שיש גם עבירות שבמחשבה - אדם שמתגאה, אדם שחצן, אדם שמקנא וכן הלאה. אלה מידות רעות שהאדם צריך לרסן אותן, ולא להשלים איתן מתוך מחשבה ש'זה אני וככה אני'.
"עכשיו נגדיר מה זו תשובה. תהליך התשובה מחולק לכמה דרגות. ראשית כל, ישנה החרטה: אדם מתחרט ומבין שהוא עשה לא בסדר. אדם שלא מבין שיש צורך בשינוי ובשינוי כיוון - כלל לא תפס למעשה את תהליך התשובה. לכן הדבר הראשון הוא עזיבת החטא. מכאן ואילך, תלוי איזה סוג עבירה הוא עשה, וזה נקרא 'ארבעה חילוקי כפרה'. הדבר מופיע בתלמוד, במסכת יומא.
"אחרי שהאדם מתחרט בלב, הוא מתוודה בפיו, ומתחרט על מה שעשה באופן אקטיבי. השלב הבא הוא לעזוב את החטא. כלומר, אי אפשר שאדם יתחרט על הגניבה ויתוודה, אבל כבר יתכנן בראשו את הפריצה הבאה באותו ערב. זה לא עובד כך. האדם צריך להחליט שהוא עוזב את החטא באמת ובתמים, מתוך נקודת אמת ברורה בינו לבין אלוקים, ולקבל על עצמו שלא יחזור על אותם מעשים בעתיד. עד כאן דיברנו על המצוות האקטיביות בלבד.
"במצוות הפאסיביות המהלך אחר. זה למעשה השלב השני בחומרתו. במקרה כזה קודם כל צריך להתחרט, ולאחר מכן צריכים לחכות עד יום כיפור. היום הזה מסוגל לכפר על העבירות, כאמור 'כי ביום הזה יכפר עליכם'.
"השלב השלישי הוא עבירות שהעונש עליהן הוא כרת וארבע מיתות בית דין. כאן צריכים להתחרט על העבירה, לעזוב את החטא, ולאחר מכן צריכים לחכות עד יום הכיפורים. אבל מאחר ומדובר בחטא קשה יותר, צריכים גם ייסורים כדי למרק ולנקות את העוון.
"השלב הרביעי הוא עבירות של חילול השם. למשל אדם שמדבר על אלוקים באופן שלילי ובפומבי, או אדם דתי שרצח - זו כבר לא עבירה קטנה, אלא משהו הרבה יותר מקיף. כאן צריכים להתחרט, יש ייסורים, יש את יום הכיפורים, אבל עדיין העבירה מחכה בסטנד-ביי עד המוות. רק יום המוות מכפר על עבירה כזו".
אין משהו שמקל קצת על כל אלה?
"אכן כן. צריכים לדעת שהצדקה היא כתריס בפני הפורענות. כלומר, גם אם מגיעים לאדם ייסורים - בכוחה של הצדקה לבטל ולמתן זאת. דבר נוסף: יש דבר שאם אדם עושה - הוא חוסך את כל התהליך הארוך יותר, וזהו לימוד תורה. לתורה, כך כותב הרמב"ם ב'הלכות תשובה', יש כוח מעל הכל. היא יכולה לכפר על הכל ולהעביר על הכל. והבא להיטהר - מסייעים בידו".
לא מספיק להתחרט
כאן עולה שאלה מעניינת: אם במהלך תהליך התשובה אדם קיבל על עצמו באמת ובתמים לא לבצע עבירה מסוימת, ולמרות זאת נפל וביצע אותה - האם העבירה כבר לא נסלחת בדיעבד? לרב יצחק גבאי יש תשובה על כך: "ברגע שאדם עושה תשובה - לגבי החטא הזה הוא מקבל דף חלק, בהנחה שבאותה שעה היה בטוח שלא יחזור על אותו חטא. אם נפל לאחר מכן - התשובה הקודמת עדיין קיימת ותקפה. אם הוא לא באמת התכוון לדבריו באותו שלב של תשובה - זה משהו אחר. אבל העניין הוא הכוונה עצמה בשלב החזרה בתשובה".
ומה לגבי אדם שחטא בעבירה שלא תזדמן לו בהמשך חייו? הרי כך הוא לא יעבור את אותו ניסיון. יש הבדל בין עבירה כזו לבין עבירות שמזדמנות לאדם כל הזמן?
"הרמב"ם כותב שאם אדם קיבל על עצמו להפסיק את העבירות שלו, זה יפה, אבל זו עדיין לא נקראת תשובה שלמה, מכיוון שיתכן שהוא לא יחזור על אותה עבירה מחוסר אפשרות. למשל, אדם יצא עם גויה, ולאחר מכן חזר בתשובה וקיבל על עצמו שלא ליצור קשרים עם לא-יהודיות. הרמב"ם אומר שתשובה שלמה היא להגיע לאותה סיטואציה ולאותו ניסיון בדיוק, ולראות האם הוא יעמוד בניסיון הזה. רק זו תהיה הוכחה שהתשובה שלו היתה באמת שלמה. למעשה זו דרגה נוספת בתשובה - 'תשובה שלמה' - שבה יש הוכחה מעשית לכך שהאדם כבר לא נמצא באותו מקום".
אם מישהו מתחרט על מעשיו, אבל בתוך הלב יודע שהוא יחזור על אותם דבר, יש לחרטה הזו בכלל משמעות?
"משמעות – כן, אבל זו לא תשובה אמיתית. יפה שהוא נמצא בשלב החרטה, אבל עליו להמשיך לתשובה שלמה. בהדרגה ובתבונה, כמובן".