השיחה עם האל היא עניין בסיסי ביהדות, כמו גם בדתות אחרות. אודי דוידי שר "דבר אליו", רבי נחמן מברסלב שם את ההתבודדות והשיחה עם הקב"ה במקום גבוה מאוד בסולם העדיפויות, ויש ספרים שלמים שעוסקים בנושא התפילה ברמה ההלכתית והאמונית. זה מאוד יפה ויצירתי, אבל מבחינה הלכתית אי אפשר להסתפק אך ורק בשיחות ספונטניות ובשפה חופשית עם הקב"ה, אלא יש צורך להיצמד לשלוש תפילות קבועות ביום, שנאמרות בשפה קבועה ומתבצעות בשעות מוגדרות.
לעתים, יודע כל אדם דתי, זה קצת מלחיץ. לא תמיד מתחשק להתפלל שלוש פעמים, ובאותו טווח שעות מוגדר (שהרי אי אפשר להתפלל שחרית בערב). לא תמיד מתאים לומר בדיוק את אותן מילים, ועוד לא דיברנו על החשיבות שבתפילה במניין אנשים. אז למה לא להשאיר מקום לספונטניות?
"המושג 'תפילה' מבטא את החיבור בין האדם לבין האלוקים", פותח הרב אלי עמר. "את התקשורת הזאת ניתן לנהל בשני מישורים. המישור האחד הוא הספונטני, שבו אני הולך ברחוב ויוצאת לי בקשה מהלב. המישור השני הוא לפנות לקב"ה באופן יזום ובדרך מסודרת".
מה ההבדל, למעשה?
"באו חכמי כנסת הגדולה ואמרו 'תשמע, אנחנו רוצים שהתפילה שלך תגיע למעלה לשמים באופן קל יותר'. לכן הם יצרו מערכת של תפילה שהיא לא סתם כביש בין עירוני אלא אוטוסטרדה. הם הגדירו זמנים, הסבירו שחשוב לעשות זאת בבית כנסת עם מניין, וכך התפילה שלך תתקבל בצורה הרבה יותר טובה. עם זאת, צריך לזכור: בכל מקרה צריכים להכניס את הלב והנשמה לתפילה הרגילה. צריכים את שני המסלולים - גם את הספונטניות וגם את התפילה".
יש גם מקום לספונטניות
הרב יצחק גבאי מספר שבעבר, עד לחורבן בית המקדש, כל אחד היה מתפלל במילותיו שלו, מתי שהוא צריך ועל מה שהוא צריך. אבל לפני כ-2000 שנה תיקנו אנשי כנסת הגדולה את הנוסח הקבוע של התפילה. "יש לכך כמה מטרות", מסביר הרב גבאי. "ראשית, התפילה כוללת את הכל. גם אנשים שלא יודעים להתנסח היטב יוכלו להתפלל. בנוסף לכך, בדרך כלל לאדם יש נטייה להתפלל על עצמו. התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, רובה בלשון רבים. יש כאן מטרה להתפלל על כולם ולא להתרכז רק בעצמך.
"בנוסף לכך, התפילה היא סוג של מדיטציה. כשאדם מתרכז וחוזר על אותו טקסט, הוא מקבל פן עמוק יותר של משמעות המילים, זה חודר יותר לעומק. ככל שאחזור יותר על ה'שמע ישראל', כך יותר אכנס לפנים של זה".
אפשר בכלל להכניס מילים שלי בתפילה, ולהוסיף ממד אישי?
"מבחינה הלכתית, יש מקומות בתפילה שבהם מותר להכניס בקשות אישיות שקשורות לבקשה עצמה, למשל להכניס שמות של חולים בברכת 'רפאנו'. וכמובן שאפשר לדבר עם הקב"ה במהלך היום, מתי שאדם צריך משהו - שיבקש. החפץ חיים כתב שגם כשאדם הולך לקנות נעלים, שיבקש מריבונו של עולם שימצא את הטוב ביותר במחיר הזול יותר. הוא לא מוגבל ביכולות שלו או בזמן שהוא מקדיש לנו. אני מבצע מעין התקשרות לקב"ה, מתוך הבנה עמוקה שהכל ממנו".
למה מתפללים שלוש פעמים ביום? לא מספיקה פעם אחת בלבד?
"ברמת הסוד, כל הבריאה מחולקת לשלוש. אדם אוכל שלוש ארוחות ביום, וכך הקיבה מתקשרת לעולם החיצוני על ידי אוכל. גם הרובד הפנימי - הנשמה - רעב וצריכים להזין אותו".
למה ההזנה הזו צריכה להיאמר בפה? לא מספיק לחשוב? הרי הקב"ה יודע מה אני חושב בלב.
"כשאדם פותח את הפה ומבקש מהקב"ה - התפילה פותחת את הדלת. דרכה אפשר לקבל את הבקשות באופן מעשי".
ולסיכום, למה לא להתפלל רק מתי שאנחנו צריכים?
"יש משפט חכם ששמעתי פעם - תתפלל באמת מתי שאתה צריך משהו. אבל בינינו, מתי אתה לא צריך משהו?".