הנידונים למוות בתאילנד (צילום: הארץ)
ולדימיר אגרוניק ואלון מכלוף | צילום: הארץ

הם יושבים עכשיו בכלא בתאילנד וכל המדינה על הרגליים. "תפרו לנו תיק", הם אומרים, "הפלילו אותנו", "לא ידענו מה יש בחבילה הזו". נו באמת.
אז אולי אפשר היה לעצום עין, כשטיילים ישראלים תמימים למראה בכו לנו על החולדות שאוכלות אותם בכלא ו"שהמדינה צריכה לעזור". אולי אפשר היה לרחם קצת על רווית שריקי והתינוקת שלה ולא לשאול אותה את השאלות הקשות באמת על הסיבות למאסר שלה. אבל על השניים האלה שנאשמים בסחר בסמים בהיקף גדול כל כך ושבוכים עכשיו ש"כולנו אחים" – לי אין כל כוונה לרחם.
איפה היו ה"אחים" האלה כאשר (לפי החשד, לפי החשד!) ביקשו לסמם את האחים האמיתיים שלי? ובכלל, המושג "כל ישראל אחים" איבד מהמשמעות הישנה והתמימה שלו. יש אחים ויש אחים, ואם תקראו את פרשת תולדות, זה יגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שתשתמשו במילה "אחי".

יעקב ועשיו היו אחים תאומים אבל לא הייתה לזה משמעות גדולה מדי, כי היריבות ביניהם התחילה עוד ברחם. המדרש מספר שכשרבקה אמנו הייתה בהריון, היא הרגישה שמשהו אינו כשורה ונאמר לה במפורש "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו". כלומר שני ילדייך עומדים להפוך לשתי ישויות יריבות, שום ערבות הדדית ושום נעלים.

הנבואה הזו אכן מגשימה את עצמה כשעשיו בוקע מהרחם מכוסה כולה באדרת שיער אדמדם (הו האימה) ויעקב אוחז בעקבו של עשיו ויוצא לאוויר העולם, מה שמעניק לו את שמו. שימו לב! כבר ברחם מנסה יעקב לעקוף את אחיו ולצאת ראשון. זה לא הצליח לו – בינתיים.
התאומים הללו מתוארים כשונים מאוד זה מזה, אבל תשכחו בבקשה ממה שלמדתם בבית הספר על עשיו הבריון המגודל המתעלל ביעקב העדין כחבצלת. יעקב עדין? כמו מכסחת דשא. אל תשכחו שמדובר באדם שכשיראה לראשונה את רחל אהובתו, הוא יצליח לגולל במו ידיו אבן ענקית מעל הבאר; אל תשכחו שמדובר באדם שעוד ייאבק באלימות במלאך אלוהים ויצא איתו תיקו; ואל תשכחו שמדובר באדם שבלי למצמץ יוליך שולל את אביו הזקן והעיוור.

וזה קורה בפרשה שלנו: יעקב קונה מעשיו את הבכורה תמורת נזיד עדשים ומקבל במרמה מאביו את הברכה הנהדרת שנועדה לאח הבכור. כשעשיו מגלה זאת הוא קודם בוכה ואחר כך מחליט להורגו, ולכן יעקב בורח ממנו לחרן. מה אומר לכם, מזמן לא נתקלתי ביחסים נפלאים כל כך בין אחים.

אז אולי האחווה הזו פשוט לא קיימת? לפעמים יש מצב שבו אחים מפנים עורף זה לזה, לא רוצים לשחק את המשחק שכופה עליהם הגנטיקה והשייכות לאותה משפחה, או לאותו עם במקרה שלנו. לפעמים אחים כבר לא מתנהגים כמו אחים, ולכן לא צריכה להיות לנו שום מחויבות מיוחדת כלפיהם.
לקחתם סיכון, תוך שאתם מודעים לכך שאת הסמים שלכם אולי יצרכו בני נוער או ילדים? עניין שלכם. נתפסתם? גם כן עניין שלכם.
אז אולי אפשר לראות במה ניתן לעזור, אבל בטח שלא להקים את כל מדינת ישראל על הרגליים בתירוץ "אחים אנחנו". אתם לא אחים שלי, אתם פשוט שני סוחרי סמים (לפי החשד!) שאכלו אותה.
שבת שלום.