השבוע אנחנו מתחילים לקרוא בספר "דברים", שבו משה מגולל בפני בני ישראל את כל קורותיהם. לכאורה, הספר לא מחדש יותר מדי, שכן מדובר בחזרה על אותם דברים שבני ישראל המותשים כבר יודעים ממילא. אולם כפי שמוכיח משה, בסדרת הנאומים הנהדרת שלו (למרות היותו כבד פה וכבד לשון!) - לעיתים קרובות מדי לא חשוב ה'מה', חשוב ה'איך'. ומשה יודע לדבר ועוד איך.
למה חשובים דברי הסיכום של משה? בגלל שבני ישראל, שעומדים בפני הכניסה לארץ, חייבים לרענן את זיכרונם בכל מה שעד עכשיו היה בגדר תיאוריה. משה גם יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו להעביר לבני ישראל את האידיאולוגיה שלו והשקפת עולמו, והוא עושה את זה בצורה עדינה ומתוחכמת. אפילו דברי הביקורת שלו עדינים - הוא אינו מזכיר לבני ישראל את חטאיהם אלא מסתפק באזכור המקומות בהם חטאו, מתוך תקווה שבני ישראל יבינו דבר מתוך דבר.
אבל את חטא המרגלים משה מזכיר במפורש: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ. אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים, אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת-לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם; וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם ".
לפי המדרש, בגלל בכי השווא הזה שבכו בני ישראל באותו לילה הביא עליהם אלוהים דמעות אמיתיות ובאותו התאריך, תשעה באב, נחרבו שני בתי המקדש. לבני ישראל, מעתה ואילך, אכן הייתה סיבה ממשית לבכות.
השבוע יחול תשעה באב, ואם הייתי עורכת סקר מזדמן בין הגולשים אני מניחה שחלק גדול לא היו מבינים במה מדובר. את המסקנה המצערת הזו אני מבססת בין השאר על סקר רחוב שעשיתי לתכנית טלויזיה מסויימת לפני כשנתיים, בו שאלתי עוברי אורח "מה אומר לך התאריך תשעה באב?". התשובה שחזרה מספר הפעמים הרב ביותר היתה 'הממ... לא זוכר'.
הסיבה לכך, בין השאר, היא העובדה שתשעה באב אינו חלק משנת הלימודים. איתרע מזלו והוא נופל על תקופת החופש הגדול, וכך קורה שתלמיד ממוצע של מערכת החינוך הישראלית יודע על ט"ו בשבט וראש השנה לאילנות יותר מאשר על אחד התאריכים המשמעותיים ביותר מהבחינה הלאומית.
בזמנו, כשרצו לקבוע תאריך ליום השואה, התכוונו לאחד אותו עם תשעה באב, שהרי מדובר בשני ימי חורבן שמבחינה מסוימת קשורים זה לזה - לאחר חורבן בית המקדש השני יצא העם לגלות, שבסופו של דבר הסתיימה בשואה. אולם בן גוריון התנגד: "אני לא מוכן שיום השואה יהיה בזמן החופש הגדול" אמר, וידע על מה הוא מדבר. גם בן גוריון הבין שמה שלא שייך למערכת הלימודים – כמו לא קיים.
צר לי שהיום הזה הולך ונשמט ממערכת הזיכרון הישראלית (לא היהודית, שם מקומו מובטח, אבל זה לא מספיק), וצר לי שלא השכלנו ללמוד מספיק מעבר. לפי המסורת, בעתיד יהפוך תשעה באב ליום חג. נראה לי שאנחנו עדין רחוקים מאוד מכך.
צום קל.
הרב ישראל אייכלר מגנה כל אלימות חרדית - אבל מבהיר מהיכן היא באה
תשובת השבוע: האם היהדות מכירה ביכולת לחזות עתיד לפי הכוכבים?