חטא המרגלים, שמככב השבוע בפרשה, תמיד עורר בי רגשות סותרים. גם העובדה שנמסרים לנו שתי גרסאות שונות שבאחת מהן, אלוהים הוא המצווה על בני ישראל לשלוח מרגלים כדי לבדוק את הארץ לפני הכניסה אליה ובאחרת, בני ישראל החוששים מכניסה לארץ הם אלו שתובעים זאת – אינה עוזרת במיוחד.
מי הם המרגלים האלה? לא מדובר בפשוטי עם חלילה, כי אם בנשיאי העדה - כאלו שדעתם קובעת ועדותם מהימנה. ומה הייתה העדות שהביאו איתם? כאן מתחילה העלילה להתפצל, ואלו שרואים את המרגלים כטיפוסים חורשי רע רואים את ערמומיותם בכך שהתחילו דווקא בטוב.
"ארץ זבת חלב ודבש" הם מתחנפים לבני ישראל המקשיבים באזניים כרויות, כדי שלא ייתפסו כמתנגדים לארץ ישראל. אחרי המחמאה הקטנה הזו (ואחרי שהביאו עימם אשכולות ענבים, רימונים ותאנים בעלי גודל וטעמים נהדרים) הם מיד מתחילים להתבכיין. "אויבים יש שם! עמלקי! וחיתי! ואפילו יבוסי!", הם מזדעקים "ארץ אוכלת יושביה!", הם מייללים.
רק פרט אחד קטן הם שוכחים: הם חשבו שהארץ אוכלת יושביה בגלל שבזמן שהגיעו אליה היו בארץ אין ספור לוויות, וזאת מדוע? כי אלוהים בטובו לא רצה שהמרגלים הטריים וחסרי הניסיון שלו יתפסו מיד עם הצעד הראשון שלהם, כך שסידר להם הלוויות שיגרמו לתושבי הארץ להיות טרודים. בגלל הפסימיות המובנית באופיים, הם נתפסו לזה כהוכחה לטיבה הקלוקל של הארץ. נו, על זה לא מגיע להיענש?
יש שטוענים שהמרגלים, שהיו נשיאי העדה, בכלל לא רצו להיכנס לארץ, מאחר וחששו ששם לא ימשיכו להנהיג ושמנהיגים צעירים מהם יטלו את ההנהגה בארץ החדשה. שזה אולי לגיטימי, אבל לא מצדיק לכלוכים כאלו על הארץ הדבשית והחלבית שלנו.
אם מנסים להבין את הסיבה לצעד הזה של המרגלים, יכול להיות שמדובר כאן בפחד פשוט. אל תשכחו שהם ידעו שיהיה עליהם להלחם עם העמים מטילי האימה שישבו בארץ, ולמרות שאלוהים כבר הראה להם מספיק ניסים במדבר, עדיין ההכרח לצאת לקרב הוא אינו נעים בשום אופן. מה גם שהעדות שלהם היתה "מעורבת" והם ציינו את הטוב והרע, את הדבש ואת החרב. אז למה? למה העונש הוא כה, איך נאמר, חסר פרופורציה? ארבעים שנה של נדודים?
אבל השאלה הגדולה מכל: מדוע לא העניש אלוהים רק את המרגלים על הדברים שראו? הם אולי נתנו פרשנות שלילית אך לא סיפרו שקרים, אז מדוע להעניש את כל העם? מה כבר חטאו כל בני ישראל? התשובה המעניינת היא זו: אלוהים מעניש את העם על שבחרו לראות את השלילי, על שבחרו בפסימיות, בחצי הכוס הריקה, בייאוש ובדכאון.
שהרי היו שם שני מרגלים נוספים, כלב ויהושע, ששבו וצעקו: "הארץ נהדרת! אל תקשיבו להם!" ובתמורה כמעט ונסקלו באבנים על ידי ההמון שכל כך רצה להאמין ברע. על כך הם נענשו - על הבחירה בפסימי ובשלילי, כי אלוהים כך מתברר, רוצה לראות את העם שלו אופטימי, במצב רוח טוב.
שבוע טוב.
הספקן חושב שהמדע והדת לעולם לא יסתדרו ביניהם - חייבים לבחור צד
סיפור לשבת: הסטודנט שלח מייל לרבי ושאל למה ההלכה כה מדקדקת. ואז קיבל תשובה