יש תקופות שבהן אנחנו פשוט לא מצליחים לשמוח. תקופות כאלה בהן נדמה שהמצב כל כך מבאס, עד ששום דבר לא מצליח להוציא אותנו מהדכדוך. זה יכול להיות קשור למצב הביטחוני, למצב הקריירה, לעולם הפרטי או סתם כי יורד גשם. יכולים לדבר איתנו עד מחר על "חשיבה חיובית", להציע לכם לשנות תפיסה, לראות את הנקודה הטובה אבל מבחינתנו, ברגעים שכאלה, מדובר במילים פורחות.
לרבי נחמן יש נשק קטלני במיוחד למלחמה בעצב במצבי חירום. הוא קורא לזה "מילי דשטותא", שזה בתרגום מארמית "מילים של שטות", ובתרגום חופשי – פשוט לעשות שטויות.
"כי מחמת שטבע האדם נמשך אחר העצבות מאוד, כי כל אדם מלא ייסורים ויגונות, כידוע לכל אחד ואחד, על כן צריכין להכריח את עצמו בכל הכוחות להיות בשמחה. ועיקר השמחה אי אפשר להיות כי אם על ידי מילי דשטותא" (ליקוטי הלכות נפילת אפיים ד סעיף ה).
למה מתכוון הרבי כשהוא אומר שטויות? אשכרה לשטויות. להרשות לעצמכם להשתחרר, להשיל את סבר הפנים החמור ולהיות קצת דביליים. זה אומר שאתם יכולים לספר בדיחות קרש, לצחוק בלי הפסקה בלי קשר לכלום, לקפוץ לצלילי המוסיקה או לרקוד כמו משוגעים, בלי שום חוש קצב, לצלילי שירים קצביים.
זה נשמע פשוט ואולי אפילו פשטני, אבל רובנו לא מרשים לעצמנו להגיע למקומות האלה, של השטות. אנחנו אוחזים חזק חזק ברצינות, חסים על כבודנו במחיר שקיעה בעצבות ומתביישים להצטייר כפאתטיים או לא אלגנטיים במיוחד.
אבל מדובר באקט כביכול חיצוני שמסוגל להקפיץ לכם את מצב הרוח באופן פנימי למדי, אז נסו את זה בפעם הבאה כשתהיו עצובים ולא תעזור לכם אף "חשיבה טובה". אולי תגלו איך השטותניקיות משחררת לחצים ושוברת מחסומים. וכמו שאומר הרבי:
"והעיקר להיות בשמחה תמיד, וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפילו על ידי מילי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות וריקודים, כדי לבוא לשמחה, שהוא דבר גדול מאוד".
שתי תערוכות שאולי ירגיזו את הרבי: איברים פנימיים בגוף האדם ויצירות אמנות של דתיים הומו-לסבים
ועוד עצה טובה: תפסיקו לעשות שופינג, זה סתם משעבד אתכם