התעוררתם מחלום בלהות ואתם מיד רצים להפיץ את האימה לכל מי שמוכן לשמוע? חכו רגע ותקשיבו מה יש לגמרא להגיד על זה. חז"ל, אולי תופתעו לשמוע, התייחסו ברצינות רבה לענייני חלומות. בדיון שמופיע במסכת ברכות ממליצים החכמים לספר את החלום רק למי שיפרש אותו בצורה חיובית. ולמה? כי "כל החלומות הולכים אחר הפה". ומה זה אומר? שפירוש החלום, יהיה אשר יהיה, הוא שקובע כיצד, אם בכלל, עתיד החלום להתגשם.
קחו למשל את סיפורו של יוסף אבינו, שהושלך לבית הסוהר ופגש שם את שני שרי פרעה. כזכור, בוקר אחד מתעוררים שר האופים ושר המשקים בבהלה ומספרים ליוסף על חלומותיהם המוזרים. לשר המשקים מציע יוסף פירוש אופטימי וחיובי לחלום, ואילו לשר האופים הוא מעניק פיתרון קודר במיוחד. כעבור שלושה ימים מתגשמים שני החלומות: שר המשקים משתחרר מהכלא ושב לתפקידו הרם, בעוד שר האופים מובא לתלייה.
אז גם אם אתם אוהבים לטעון שחלומות הם קשקוש, אתם חייבים להודות שיש כאן עניין פסיכולוגי. כשהחלום שלכם מקבל פירוש אופטימי ונחמד אין עם זה שום בעיה. אבל מה אם זכיתם בנבואה שחורה? סביר להניח שהחלום ימשיך להסתובב במוחכם ולטרוד את מנוחתכם עד אשר לא תהיה לו ברירה אלא להגשים את עצמו.
מסקנה: ספרו את החלומות שלכם רק למי שבאמת אוהב אתכם: לאמא, לחתול, למורה הרוחני ליוגה. רק לא לשכנה שמקנאה בכם קשות על הנופש בטורקיה.