פרשת שופטים מפתיעה בכך שהיא מאפשרת ללוחמים רבים לעזוב את שדה המערכה ולשוב לביתם. מדובר בלוחמים שאירסו אישה אבל טרם נשאו אותה, נטעו כרם שעוד לא נתן פרי או בנו בית ובקושי הספיקו לגור בו. אבל זה מילא - בהמשך משחררים גם את "הירא ורך הלבב". מה הסיבה? אולי כדי שלא יפגעו במוראל הלוחמים ולא ידביקו אותם בפחדנות.
לכאורה מציג לנו המקרא סולם ערכי, לפיו צרכיו של הפרט קודמים לצרכי הכלל, אפילו במקרה הקיצוני של המלחמה - דבר מפתיע. אבל פה לא יוצאים בלי כלום. בשביל לקבל פטור, הלוחם המשתמט צריך לעבור בין שתי שורות של לוחמים ששורטים, פוגעים ועולבים בו.
ומה בישראל של היום? האם נותרנו "מדינה במצור" שצריכה לרמוס כל השתמטות, להתעלם מצרכים אישיים ולהבטיח "זובור" למשתמטים; או שמא ניתן להתיר מעט את הרצועה, להשתחרר ולהעלים עין מהמשתמטים?
ד"ר נח חיות, מנהל מרכז יעקב הרצוג ושלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית מליץ, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל.