"בגלגול הקודם הייתי חקלאי"

הזמרת עינת שרוף חגגה השבוע (ד') יום הולדת 50, וכמו שאתם יכולים לנחש - היה זה בהחלט יום הולדת שמח. אבל אל תתנו לדימוי החד ממדי שנוצר לה בתור האישה שיודעת "לעשות שמח" להטעות אתכם, כי מסתבר שהצדדים הרוחניים והעמוקים שלה לא פחות דומיננטיים. שרוף, אישה עם הרבה רוח, תרתי משמע, פותחת דלת לעולמה הפנימי.

יש אלוהים?
"יש. בגדול אפילו".

למה בגדול?
"זה משהו שאני לא יכולה להסביר. הרבה תפילות שלי נענות. יש לי דיאלוג איתו, והוא לא תמיד טוב. בגיל 14, כשאבא שלי נהרג הייתי בטוחה שאלוהים לא קיים. קברו אותו בפסגת הר הזיתים במקום הכי גבוה. אחרי טקס הקבורה, כשרוב האנשים הלכו, אמרתי 'לא יכול להיות שאיש כזה טוב ומצליח יכול ללכת'. זה סוג של דיאלוג שאתה צריך לקבל אותו".

ומתי לאחרונה היה לך דיבור איתו?
"היום בבוקר. כשמגיע יום ההולדת החמישים שלך, אתה עושה חשבון נפש. אני מופיעה אצל המון אנשים שחוגגים גילאים מקבילים ופתאום גם אני שם. ביקשתי ממנו שעשר השנים הבאות יהיו כמו שהיו האחרונות. יש לי שאיפה לשמחות. אני יודעת שאני אחת שעושה שמחות, אבל אני רוצה שמחות גם בשבילי".

איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"לדעת באמת ובתמים מהם המחשבות של אחרים".

למה?
"כי בהופעה, למשל, לוקח לי זמן לפענח מה אנשים מרגישים, ולפעמים זה זמן נורא יקר. ככל שאני מפצחת את זה מהר יותר, יותר קל לי לעשות את הערב יותר שמח ויותר כיפי".

איפה הבית שלך?
"במושב חצב, בבית הילדות שלי".

מה בדיוק יש שם שגורם לך להרגיש כך?
"יש שם עץ גדול בכניסה, ודשא שגזמו אותו פעם בכל יום שישי. יש שם חצר מלאת שושנים ומגלשה שהתגלשנו בה כל חמש האחיות. יש שם פרדס עם תפוזים שהיינו קוטפים בחורף. יש שם את כל מה שלקחתי מהילדות לכל החיים. זה הבסיס שלי. אני יודעת כמה בסיס טוב נותן לך כלים לכל החיים. כשאני עולה על הבמה זה מה שאני מביאה איתי. רגעים טובים, שמחות קטנות, זכרונות".

מהו הרגע המשמעותי בחייך?
"כשאבא שלי נהרג. זה היה רגע שהכריע לי לטוב ולרע את החיים. היה בזה הרבה רע, אבל הטוב שיצא משם הוא בכך שהבנתי שצריך למצות את החיים. למדתי בדרך הקשה, אבל נקודת המוצא שלי בחיים היא שהיום אתה פה, ומחר אתה לא יודע".

את מאבדת אמונה לפעמים?
"ברור. אני נורא קיצונית, וזה בא לידי ביטוי אצלי גם בשמחות וגם ברגעים הלא טובים. אני מקנאה באנשים שאצלם זה רוב הזמן על אותו רובד, בפרופורציות. אצלי יכול להיות נורא שמח או מאוד לא. הרגעים שאני מאבדת אמונה הם הרגעים שהם לא. למזלי, אני יודעת איך להפיג אותם די מהר".

איך נראית השבת שלך?
"אני עובדת הרבה בשישי ושבת. איכשהו, בשנה האחרונה יוצא לי לעבוד פחות בימי שישי, מה שמאפשר לי לקום מאוחר יותר לפעמים. בעבר, ימי שישי שלי נראו אחרת מאצל שאר המשפחות. לא היתה ארוחת ערב משפחתית כזאת, עד שלפני תשעה חודשים נולדה לי נכדה והרגשתי צורך שזה כן יהיה. אני מבינה למה זה חשוב, ארוחת הערב הזאת והביחד. הביחד תמיד היה חשוב לי, והיום אני מבינה גם את החשיבות של ארוחת ערב שגורמת לכך. מלבד זאת, בדרך כלל בימי שישי אני קונה פרחים כדי שהבית יהיה נעים וכייפי".

את אדם רוחני?
"כן, חד משמעית, מאוד".

יש לך קמע? אמונה טפלה?
"בטח, המון. יש על השולחן שלי בחדר העבודה חמסה גדולה מזהב שקניתי באיזה מוזאון לפני המון שנים. לכל מקום שאני הולכת היא איתי. חוץ מזה, אני מנשקת את המזוזה בכל דלת".

מי הבנאדם הכי לא רוחני שאת מכירה?
"אני חושבת שנשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס. בגלל שיש לי חברים בוונצואלה והופעתי שם, אני קוראת עליו כל הזמן. מעניין אותי לדעת מה עובר לו בראש. הכל אצלו זה באלימות, ברוע ובטמטום גדול".

אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"שיחזיר לי את אבא שלי".

>> שאלון רוח עם נפתלי בנט: "הערצתי את יוני נתניהו"

לכל שאלוני הרוח הקודמים

>> זמני כניסת ויציאת השבת