ליאור דיין
"איזה כח על טבעי הייתי רוצה? להיות כדורגלן טוב". ליאור דיין | צילום: רועי ברקוביץ'
פעם הוא אולי היה הבן של אסי דיין, אבל היום ליאור דיין עומד לגמרי בזכות עצמו ככותב ואושיית טלוויזיה: זו השנה הרביעית בה מתפרסם הטור האישי השבועי שלו שעבר לאחרונה לעיתון "סופהשבוע", וההשתתפות הבלתי נשכחת שלו ב"מחוברים+" הכניסה אותו עמוק ללב של הצופים ולפנתיאון הסצנות המעולות של הסדרה. בין לבין עומד להפוך לאבא. איך נראה עולם הרוח שלו?

מי האיש שהכי השפיע עליך?
"שרון מנהלת החשבונות שלי. היא נכנסה לחיי בסערה לפני 3 שנים ומעולם לא נפגשנו. אנחנו מדברים רק בטלפון אבל רבות הפעמים בהן אני מוצא את עצמי מדמיין איך היא נראית. שרון גרה בחדרה ואני בגוש דן, אז אפשר לומר שגופי בגוש דן אבל לבי בחדרה כל הזמן. היא מצילה אותי ומשפיעה על החיים שלי באופן ישיר".

מתי השתנו לך החיים?
"לפני 5 שנים, ב-17.10.2008 כשנכנסתי למכון גמילה בלוס אנג'לס, מכון גמילה קשה מאין כמוהו. נכנסתי לשם בכפייה אבל עם הזמן גיליתי דברים ששכנעו אותי והפכו את השהות שלי שם לרצון חופשי. גם היום אני חופשי לעשות מה שבא לי, אבל בוחר לדבוק באותם כללים נוקשים שנקבעו אי שם במכון הגמילה, בקצה של בברלי הילס. אמא שלי וחשבון הבנק המרוקן שלי הם אלו שגרמו לי להבין שכל ההחלטות שקיבלתי בחיי הובילו אותי למקום הגרוע ביותר.

"לא היתה לי ברירה אלא שהחיים שלי ישתנו מקצה אחד לשני באלף ואחד מובנים: כל מה שידעתי וחשבתי על הקיום שלי התערער, וכל מה שאי פעם רציתי או קיוויתי פשוט נגוז. זה ממש היה סוג של ריסטארט מהבחינה הזו, שהדברים שבהם האמנתי לפני שנכנסתי למכון גמילה ב-2008 הם בדיוק הדברים שהיום אני לא מאמין בהם. יותר מזה: האנשים שהכי תיעבתי ובזתי להם לפני שנכנסתי למכון הגמילה - הם בדיוק מי שאני היום.

"הכל שונה בחיים שלי מאז גם בפרקטיקה. עצם הגמילה אומרת שאני מתרחק מחומרים מסוימים באופן קבוע ומשנה את אורח חיי בהתאם לזה, כדי לדאוג ולהתרחק מאותם חומרים. בואי נגיד שלאור הגמילה ביטלתי את כרטיס המועדון שלי בסופר פארם ובכספומטים של לוד".

ליאור דיין
"לא היתה לי ברירה אלא שהחיים שלי ישתנו מקצה לקצה" | צילום: רועי ברקוביץ'

ומה גרם לך להבין שאתה צריך לעשות שינוי אקטיבי בחיים שלך?
"אין דבר כזה – נשים אחראיות על כל דבר שקורה בחיים שלי: אמא שלי, אשתי או העורכת שלי מנהלות אותי ומחליטות באופן שיטתי מה אני עושה. אני לא אדם חופשי, אני מופת ודוגמא לגבר החדש שאינו קיים בעצם".

איך נראית השבת שלך?
"אני צריך להגיש את הטור שלי בימי ראשון אז בחצי השנה האחרונה אני מבלה את השבתות שלי בכתיבה. בכל פעם שאני מתעסק בכתיבה בשבת אני שואל את עצמי אותה שאלה: הולך להיוולד לי ילד - האם אני יכול להמשיך להזניח את השבת לטובת ענייני עבודה? אני תמיד חושב שכנראה זה לא יוכל להמשיך ככה. אני קם בשבת מוקדם – זה יכול להיות שבע או שמונה או יותר מאוחר – זה תלוי בקצב ההתקדמות שלי בכתיבה. שעת ההשכמה שלי היא תגובת שרשרת לדברים אחרים שהייתי צריך לעשות במהלך השבוע ולא עשיתי. באופן כללי אני חי בכאוס שאין לי מושג איך הגעתי אליו. אני לא יודע איפה עשיתי את הפנייה הלא נכונה, אבל איבדתי שליטה לגמרי וככה יש לי משימות שנכנסות לסוף השבוע ואני לא מספיק שום דבר ולא יודע מה עליי לעשות".

מה עם ארוחה משפחתית? זמן עם המשפחה?
"בשבת אין שום ארוחה משפחתית כי אני בחדר שלי לאורך כל השבת, כותב. בשישי יש לנו ארוחה משפחתית - פעם אצל ההורים שלי ופעם אצל ההורים של אשתי. המושג 'הורים' הוא מאוד פתוח מבחינתי - ארגון ארבע אמהות זה על שמי".

בית קפה בשבת בבוקר? קפיצה לים? יש לך מנהג מסוים שייחודי לסופ"ש?
"אני לא אדם מסורתי שיש לו שגרה קבעה או מנהגים. אני יודע שאנשים נוטים לפתח דברים כאלה ושמעתי שמועות על אנשים שיוצאים באופן קבוע לבית קפה או עושים פעילויות ספורטיביות כמו לשחק כדורגל בשישי. יש גם כאלה שמתפנים לטובת הנוף וחיק הטבע, אבל אני נשאר בבית, יושב וחושב. כל עוד אני לא צריך לצאת מהבית אני משתדל לא לצאת מהבית. את יודעת, כולם אומרים לי בזמן האחרון את המשפט האידיוטי הזה, 'תישן הרבה עכשיו - כי עוד כמה שבועות אמור להיוולד לך ילד'. זו הבשורה שלהם. אני לא ישן הרבה עכשיו, אבל באותו הגיון אני נשאר כמה שיותר לא חברתי עכשיו כי יש לי הרגשה שכשיהיה לי ילד אצטרך להיות גם חברתי וגם לצאת מהבית. אז כל עוד יש לי את האפשרות - אני נשאר בחברת עצמי בלבד".

בכל סוף שבוע מתפרסם טור שלך ב"סופהשבוע" - זה רגע שמחכים לו או חוששים מפניו?
"אם מחשיבים את התקופה במעריב, אני כותב את הטור הזה ארבע שנים וזה מספיק זמן כדי שאף אחד בחיים שלי כבר לא יתייחס אליו. כלומר, הם קוראים, אבל אף אחד לא אומר לי יותר מדי. אולי זה אומר משהו על מצב הטקסטים. כלומר נדמה לי שזה קורה מפאת ההתיישנות, אבל אולי זה בעצם בגלל ההתיישנות של המחשבה ושל יכולת התחביר שלי. עדיין אין לי מנוי ל'סופהשבוע', וכיוון שהם תמיד במבצע ב-AM:PM בו אתה קונה 2 בקבוקי ליטר וחצי מוגזים ומקבל את העיתון חינם, אני מחכה לרגע הנכון לקחת את העיתון: אני מחכה לרגע בו אני מאוד צמא וצריך להוציא את הכלב, ואז אני קונה שתיה ומקבל את העיתון. אני בדרך כלל עובר על הטור ורואה אם התיקונים שנתתי קרו בפועל כי אני פרנואיד, ועצם זה שדיברתי עם העורך ושהוא אמר לי שהוא יעשה את התיקונים זה לא מספיק לי".

ליאור דיין
"אני לא אדם חופשי, אני דוגמא לגבר החדש שאינו קיים בעצם". עם אשתו רוני | צילום: אביב חופי

איפה אתה מרגיש בבית?
"בשום מקום - ואני חושב שלעומת אנשים אחרים לי יש ביוגרפיה שיכולה להצדיק את התשובה הזו. לצערי, אני חושב שזה תמיד יהיה ככה. נראה לי שזה מצב  צבירה נפשי קבוע כזה, הנחת יסוד שאני סוחב איתי ותישאר איתי לנצח, שאין דבר כזה 'בית'. אולי כשאהיה גדול אהיה רוני מאנה ואז יהיה לי המון בית".

איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"לא אני היה זה שאמר שהכל יחסי, אז על אף שאני נמצא במערכת יחסים אדוקה עם כדורים במשך כל חיי - בשביל שאני אשחק כדורגל טוב אני חייב מעורבות של כוח על טבעי. כן, הייתי מאוד רוצה להיות שחקן כדורגל טוב".

אתה משחק?
"פעם שיחקתי עד שבאיזשהו רגע נחתה עליי ההבנה שאני קצת כמו המתמודדים ב'כוכב נולד' שמגיעים לשיר ואין להם מודעות לחלוטין. מבחינתי, עצם זה שאני על המגרש זה כמו לעלות על הבמה של 'כוכב' ולשיר בזיופים בכל תו אפשרי. הבנתי שאני מתמודד כושל ב'כדורגלן נולד' מטעם עצמי אז הבנתי שעליי לפרוש. אבל אני בונה על הבן שימשיך את דרכי. אני חושב שלמען הגיוון והאיזון ראוי שיהיה שחקן כדורגל במשפחת דיין".

יש לך קמע? אמונה טפלה?
"כן, אני קורא לזה OCD והוא חלק בלתי נפרד ממני. איך הוא בא לידי ביטוי? באמונות פרטיות שיש לי כמו לשים את הנעליים במקום מסוים - טקסים כאלה. שמתי לב שמעבר לטקסים שלי אני לא כל כך יציב, וברגע שאני נמצא בחברת אנשים ומגלה מה הטקסים שלהם – אני מאמץ אותם אליי בסגנון OCD. יש דברים שהם כבר לא זוכרים ואני אימצתי, דברים שאני מפחד מהם ואני בכלל לא יודע מאיפה הם הגיעו אליי. למשל, אם את הולכת עם מישהו ברחוב ויש עמוד, שניכם חייבים לעבור את העמוד מאותו צד אחרת תריבו. יש אנשים שאני ממש לא רוצה לריב איתם ומצאתי את עצמי מקיף עמודים שלמים בשביל זה. עדיף לי לא לפגוש אנשים בהליכה כי זה גורם למצב הזה, אז אני מעדיף לפגוש אנשים בישיבה - שם יש פחות אמונות טפלות. אין ספק שאני פח הזבל של ההפרעות הפסיכיאטריות ואוגר את כל הדברים השליליים שלאנשים יש להציע לי".

אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"המון. למשל הנטייה שלי להגזים מאוד ולהיות דרמטי כשאני מתאר משהו. הייתי רוצה להיות גם פחות  נעלב סדרתי, כי אני שם לה שאני לפעמים נעלב בצורה אידיוטית לחלוטין וממש מחפש ממה להיעלב. הייתי רוצה להיות גם יותר שליו ופחות חרדתי, כמובן. יש לי על קצה הלשון עוד דברים, אבל כיוון שהדבר הראשון שאמרתי הוא שאני לא רוצה להיות דרמטי ומוגזם אז בואי נפסיק למנות את התכונות הללו עכשיו - שלא אצא דרמטי ומוגזם".

מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקח?
"לא, לא לוקח. לפי הקלישאה שלי היה מאוד מתאים שאגיד כן, אבל האמת היא שלא. למה? כי המשפחה זה משהו שכן מאוד חשוב לי. אני יודע שזה משהו שאנשים ציניקנים לא אמורים להגיד - אבל אני מודה, זה חשוב לי".

ליאור דיין
"אני חי בכאוס שאין לי מושג איך הגעתי אליו" | צילום: רועי ברקוביץ'

יש אלוהים?
"לא".

תמיד ידעת את זה? היתה התלבטות?
"זה משהו שקיבלתי במסגרת החינוך שלי, שאין אלוהים. לפחות לא אלוהים על פי התפישה המסורתית של כל אחת מהדתות הגדולות. אין שם משהו שיכול להיות הקונוטציה של המילה אלוהים עבורי. בסופו של דבר, אם את שואלת אותי אם יש אלוהים, אם אני מאמין שיש שם משהו - אני נוטה לומר לא, אבל הלא שלי לא מוחלט".

מתי לאחרונה היה לך דיבור עם אלוהים?
"ממש ממש לא היה. אני פונה להרבה אנשים לעזרה אבל לא לאלוהים. אני פונה לארגונים".

אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"רק מתבקש שאלך עם אמירה של וודי אלן, שאמר שאם אלוהים היה נותן לו הוכחה קטנה לקיומו - בצורת 1,000 דולר בחשבון הבנק שלו, נניח – הוא היה מאמין בקיומו. אם יש אלוהים, אני חושב שהבקשות שלי יהיו פיננסיות. אני אתייעץ עם רואת החשבון שלי לפני הגשת הבקשה לגבי הסכום וברגע זה אפילו אני הבנתי שכדאי שלא אגיד את המשפט הבא אז בואי נמשיך הלאה".

מה היית בגלגול הקודם?
"יו"ר ועד העובדים של ניו פארם".

אתה מאמין בתורות מיסטיות כגון אסטרולוגיה ונומרולוגיה?
"לא. אני לא מאמין אבל זה נחמד, יש לזה חן מסוים. הבנתי את החן שיש לזה רק לאחרונה, כשנודע לי שהילד שלי אמור להיוולד באותו מזל כמוני: דגים. אמנם לא תמצאי אותי לעולם הולך לקוראות בקלפים או בקפה או במחשבות, אבל אני סוחב גאווה קטנה שגם הבן שלי יהיה בן מזל דגים - למרות שאין לי מושג מה זה אומר".

>> שאלון רוח עם עמית פרקש: "אני מבקשת מאלוהים לעבור אודישנים"

>> לכל שאלוני הרוח הקודמים

זמני כניסת ויציאת השבת