טל ברודי נולד ב-1943 בארצות הברית, וב-1966 החליט לעלות לישראל. כאן הוא הצטרף לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, והיה חלק בולט בהצלחה שלה בישראל ובאירופה. בשנת 1977, לאחר ניצחון הקבוצה על צסק"א מוסקבה, הוא טבע את המשפט האלמותי "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה. לא רק בספורט, בהכל".
בשנת 1979 ברודי זכה בפרס ישראל על "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בתרבות הגוף". בשנת 1980 הודיע על פרישתו מהמשחק. מאז השתלב בעולם העסקים ועסק בהדרכת כדורסל לילדים, והוא גם משמש כיו"ר הרוח הישראלית של הסוכנות היהודית, ארגון התומך בילדים ונוער בסיכון.

טל ברודי בארוע לרלף קליין (צילום: עודד קרני)
לא מדיטציה, כן רוחניות | צילום: עודד קרני

אתה אדם רוחני?
רוחני במובן של מדיטציה - לא. רוחני במובן של שליחות בחיים - כן. כל חיי, על המגרש ומחוץ למגרש, הדרך שלי הייתה של נתינה ותרומה ועזרה כמה שאפשר. ואם נתינה ותרומה ועזרה זו רוחניות, אז כן, אני רוחני.

מה אומרת לך המילה "רוח"?
ספיריט, דרך חיים, דרך לעשיית דברים, אופטימיות, הבנה, מחשבה חיובית.

יש אלוהים?
כן, יש אלוהים. בוודאי. תמיד לפני משחקי כדורסל הייתי עוצם את העיניים לשתי דקות, מתפלל, מבקש ומאמין בכוחו של אלוהים לעזור, וככה גם היום. אני אמנם בחור חילוני, אבל אני מאמין ושומר מסורת. בעצם מעולם לא התרגלתי להגדרות האלה - חילוני, דתי. בשבילי יהודי הוא יהודי, ואני מאד יהודי. אני מאמין בחינוך יהודי.

אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
בריאות, כדי שאוכל להמשיך ליהנות מכל מה שאני עושה ומהמשפחה שלי, ולראות את הנכדים גדלים.

תמורת איזה סכום תסכים להמיר את דתך?
מה? לא, אני לא אחליף את הדת שלי בשביל שום סכום. אני יותר מדי עמוק בתוך המסורת, וגם 10 מיליון דולר לא שווים את המעשה שנוגד את האמונה שלך, לפחות לא בגיל שלי.

איך נראית השבת שלך?
בימי שישי בדרך כלל אנחנו נשארים בבית, נחים מכל השבוע העמוס שלנו. בשבתות, אם יש מזג אוויר יפה אני עושה הליכה בחוף הים. אחר כך יש לנו פורום של חברים שנפגשים ומדברים על כל מה שקרה וקורה ויקרה. בקיץ אנחנו הולכים לבריכה או לים עם החבר'ה של מכבי. לקראת ערב הילדים והנכדים מגיעים, וזה כיף גדול. אז יוצא שבשישי אנחנו נחים והשבתות הן שביל המפגשים המשפחתיים.

בישראל נהייתי "על המפה"

מתי השתנו לך החיים?
החיים שלי השתנו כמה וכמה פעמים, אבל אין ספק שהשינוי הכי משמעותי היה כשעליתי לישראל, אחרי המכבייה שהשתתפתי בה. זה היה משהו ששינה לי את כל מהלך החיים. אם הייתי נשאר באמריקה הייתי הולך להיות כדורסלן מקצועי, אבל הייתי נשאר עוד שחקן מהשורה, אחד מרבים. אבל כשעליתי לארץ נהייתה לי משימה - לעזור לעם שלם לגדול בכדורסל ולהגיע להישגים שלא היו לו קודם. כאן, בישראל, נהייתי "על המפה".

מי המורה הרוחני שלך?
אני אציין שניים, הרב דוד גרוסמן ממגדל העמק והרב ישראל לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל. הרב גרוסמן, בעבודתו, במה שהוא עושה עבור הקהילה שלו, עבור ילדי מגדל העמק - אין דברים כאלה. אין אנשים כאלה. הוא אדם מעל ומעבר. והרב לאו הוא אדם שמלווה אותי מאז שהגעתי לישראל. הוא חיתן אותי בפעם הראשונה ובפעם השנייה. אלה שני אנשים עם אמונה ותרומה לציבור באופן בלתי רגיל, אנשים עם שאר רוח ומעש. בקרבתם אתה פשוט מרגיש אחרת. כשאתה מקשיב להם אתה ממש יכול לחוש את היכולת, את האמונה, וזה לא משנה אם אתה דתי או חילוני או מאיזה גזע. הם אנשים משכמם ומעלה.

מי האיש שהכי השפיע עליך?
פרד פרייס, מאמן הכדורסל שלי בבית הספר התיכון בניו ג'רזי. הוא היה מאמן כדורסל עם תואר דוקטור, והיו לו דרכים מיוחדות לתת לנו חינוך, ולא רק אימון כדורסל. הוא תמיד היה אומר לנו שאנחנו צריכים לזכור שאת אותם אנשים שנפגוש על הסולם בדרך למעלה, אנחנו נראה גם בירידה מהסולם, בדרך למטה. המשפט הזה שלו תמיד נשאר איתי. הוא כמו מורה דרך שלימד אותי לשמור על איזון, לא להיות יהיר וגאוותן ולהביט לכולם בעיניים באותו גובה.

איזה תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
אולי הייתי רוצה להיות קצת פחות רגיש, להיות מסוגל קצת פחות לקחת ללב.

מתי אתה מאבד אמונה?
יש לי אופי מאד חזק, וקשה לי לאבד אמונה ואפילו אמון. אני תמיד רואה את שני הצדדים בכל דבר ובכל סיטואציה. הכדורסל לימד אותי את זה, לקחת דברים בפרופורציות, לא להסתנוור מהצלחות ומחמאות וגם לא לאבד אמונה בכישלונות או אכזבות. אם משהו גורם לערעור בחיים שלי, אני תמיד קם מהר ומביט קדימה. גם ביום שלמחרת הגירושים שלי, קמתי בבוקר והסתכלתי קדימה, לעתיד.

מאה מיליון דולר או המשפחה?

טל ברודי מניף את גביע אירופה (תמונת AVI: חדשות1 ערוץ 2)
נהייתה לי משימה - לעזור לעם שלם לגדול בכדורסל | תמונת AVI: חדשות1 ערוץ 2
יש לך קמע? מה האמונה הטפלה שלך?
הו לא, אמונות טפלות אין לי, וגם לא קמיעות. יש לנו מזוזות בכל הבית, ותרצה תמיד שמה לי באוטו ובתיק את תפילת הדרך, וכל חודש נותנים תרומה לחב"ד ולעוד כמה מוסדות, אבל אני לא מאמין בחתולים שחורים או לא לעמוד מתחת סולם או דברים כאלה.

מה התכונה הכי רוחנית של אשתך?
תרצה אשתי היא אישה מאד ספירטואלית, אוהבת לקרוא וללמוד את הקבלה, את שיטת ימימה, את "הסוד". היא מאד מחוזקת ומאוזנת, והיא גם מאד מחזקת. היא לא מתרגזת, היא תמיד שומרת על שיווי משקל בחיים, על פרופורציות. היא אישה שיודעת להרגיע ולשמור על שלווה ולכן אנחנו גם מסתדרים מאד יפה יחד.

מי האדם הכי לא רוחני שאתה מכיר?
חברי כנסת שמדברים באלימות מילולית לחברים אחרים בכנסת וגם לא יודעים להקשיב כשאחרים מדברים ונואמים. זה לא מנומס ולא מכובד בצורה נוראית. אני לא אגיד שמות אבל כל אחד יכול לדעת מי הם.

מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקח?
ברור שלא. אני את אשתי וילדיי ונכדיי רוצה לראות כל יום, כל היום.

איפה אתה מרגיש בבית?
אין ספק שישראל היא הבית שלי. נולדתי וגדלתי בארצות הברית, פעמיים בשנה אני מבקר בה, אבל בישראל אני מרגיש בבית, לא משנה אם בהרצליה או בשדרות. הבית הפרטי שלי הוא איפה שאשתי מקבלת אותי בחיוך ולב פתוח, לא חשוב איפה הוא ממוקם. כל עוד אשתי בבית, ואיתה הילדים והנכדים, אז זה בית.

איזה ספר, סרט או מוסיקה מעוררים בך השראה?
כשאני שומע את "התקווה", בכל מקום או זמן, אני מתרגש, נהיית לי ממש צמרמורת. גם "ירושלים של זהב", במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים, היה גורם לי להרגשה מיוחדת כזו, וגם היום זה שיר שמרגש אותי מאד.

מה היית בגלגול הקודם?
(צוחק) אשתי תמיד אומרת שאני הייתי... אוי, שכחתי איך אומרים את זה. תרצוש, מה את תמיד אומרת שאני הייתי בגלגול קודם? אה, שייח'.

>> "השואה עשויה לחזור שוב". שאלון רוח עם אהרן אפלפלד
לכל שאלוני הרוח