השבוע בתכנית "בכיוון אחר" (ערוץ הידברות - 97 בהוט ויס) מתארח הזמר וסולן להקת "ענבי הגפן", רועי ידיד. הרבה פעמים בתכנית אנחנו זוכים להכיר מקרי קצה - מעבר חד מהעולם החילוני לדתי, ולפעמים גם סיפורי גיור מיוחדים. אבל היום האורח שלנו היה יותר בקו התפר, שרבים - אולי רבים מדי - נמצאים בתוכו: הוא חבש כיפה, אבל יצא למועדונים. למד בישיבה תיכונית, אבל לא הקפיד על שלוש תפילות ביום.

ידיד גדל בבית מסורתי-דתי, אבל בשלב מסוים החליט לשנות כיוון, אחרי שהבין שהוא משקר לעצמו. הכיפה אמנם הייתה שם גם לפני וגם אחרי, אבל האמונה והבנת חשיבות קיום המצוות נבנתה אצלו רק בשלב מסוים. אז איך זה קרה? בואו נשמע על התהליך ועל הדקויות מפי המקור עצמו. שלום לרועי ידיד.

אתה יודע למה אני מוצא עניין בסיפור שלך? כי גם אני הייתי שם, ואני מאמין שגם הרבה מהצופים שלנו. המקום החמקמק, האפרפר, של שמירת מצוות חלקית-פולקלורית, שואב לקרבו לא מעט אנשים, מסתבר.

"רבים וטובים נמצאים בקו התפר הזה, ועושים את המעבר לצד החילוני לגמרי. הייתי מאוד קרוב לזה. סבא וסבתא, כשעלו לארץ, הקימו בית דתי מובהק ובאו עם הסימנים של הגלות. אני חושב שזה שהם לא התאימו כל כך מנטלית למה שקורה בארץ ישראל – זה מה שיצר את השבר בבני הדור השני, שזה בעצם ההורים שלי, ההורים שלנו. אבא שלי למשל חזר בשאלה, ואחר כך חזר בתשובה בשביל אמא שלי, כדי להתחתן. אבל גם כשהוא חזר בתשובה, זה היה כיפה על הראש, שבת, כשרות – וזהו".

ידיד מספר שהבית שבו גדל היה ליברלי מאוד, שטעם המון מהעולם החילוני.

בכל זאת, כשאתה נער ומתחיל להבין מי נגד מי, איך ההרגשה לצאת למועדון עם קוקו וכיפה? את זה אני עצמי לא ניסיתי, אגב.

"תראה, העולם החילוני מאוד קוסם. התרגלת לזה שיש לך כיפה על הראש, אבל במובנים מסוימים יש לך חשיבה חילונית, לגמרי. כל מה שקשור למועדונים, לבנות המין השני. זה סוג של קאץ'. אתה אומר 'בוא נמשיך הלאה, נוריד את הכיפה'".

למה לא עשית את זה, בעצם?

"הייתי מאוד קרוב לזה. אני זוכר שכשהייתי אצל חבר בשבת, הוא אמר לי 'או.קיי, אחרי סעודת שבת בוא נלך ליום הולדת של חבר משותף'. לא ידעתי שיום ההולדת לחבר היא מסיבה לכל דבר, בערב שבת, עם די.ג'יי וכן הלאה. אני זוכר שכאן היה לי סוג של רתיעה, ולא ידעתי מה לעשות. ראיתי אותו באופן אוטומטי מוריד את הכיפה, שם בכיס ונכנס. לא ידעתי אם לעשות את זה או לא. נכון שבאמצע השבוע זה מועדונים ומסיבות והכל, אבל בשבת – זה היה גבול חדש שלא ידעתי אם לעבור אותו או לא. עברתי אותו כמה פעמים בחיי. לא באופן של 'מעכשיו אני מחלל שבת', אלא חילולי שבת פה ושם. לשמחתי הרבה, כשבגרתי יותר, ודווקא כשהגעתי לצבא, שבו רבים מתקלקלים – דווקא בצבא התחזקתי".

בהמשך הראיון מספר ידיד על להקת החתונות שבה הוא סולן, "ענבי הגפן של נועם חייט". הלהקה מקפידה להופיע רק באירועים שבהם הריקודים נערכים תוך הפרדה של גברים ונשים באמצעות מחיצה, ובאופן מעניין היא נחשבת היום ללהקת החתונות הפופולרית ביותר במגזר הדתי-לאומי. "אין לזה הסבר", אומר ידיד. "על הנייר, מי שמרקיד מעורב – צריכות להיות לו יותר עבודות, כי הוא מופיע גם בחתונות נפרדות וגם בחתונות מעורבות. אני לא יודע איך להסביר, שלמרות שלקחנו על עצמנו להופיע בחתונות שנערכות עם ריקודים נפרדים בלבד, אפשר לומר שזו אחת הלהקות המצליחות ביותר. זה מדהים בעיניי".

התכנית "בכיוון אחר"  משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע