1. ביום ראשון בערב – בודקים את החמץ. מחביאים עשרה פירורים עטופים היטב ומחפשים ברחבי הבית אותם ואת החמץ שאולי נשאר. ביום שני בבוקר – שריפת החמץ. משלב זה מפסיקים לאכול חמץ, כבר עכשיו.
  2. ביום שני בערב – ליל הסדר תשפ"ד. יושבים לשולחן החג, עם ההגדה של פסח. יש בליל הסדר שלבים, אחד אחרי השני, לפי מבנה ההגדה (קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה). בסך הכול מקיימים בלילה הקדוש הזה עשרות מצוות, חלקן מצוות שמקיימים רק פעם בשנה.
  3. בכל שנה ליל הסדר הוא סיפור של יציאה מעבדות לחירות, של התחדשות, של מאבק האור נגד החושך. השנה כל הדברים האלה מדברים אלינו במיוחד. זה הזמן להתפלל על החטופים, החיילים, המפונים, הפצועים והעולם כולו. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", "בשנה הבאה בני חורין", הכל מקבל משמעות נוספת.
  4. למי שלא יכול לשבת לליל סדר ארוך ומלא (אדם שנמצא בפעילות מבצעית, למשל, או לרופא במשמרת), אלה המצוות המרכזיות בלילה הזה: סיפור יציאת מצרים, אכילת כמות מסוימת של מצה, אכילת כמות מסוימת של מרור ושתיית ארבע הכוסות.
  5. "והגדת לבנך": יש חשיבות גדולה בהנגשת התוכן של ליל הסדר לדור הבא. צריך להעביר להם את הסיפור, כדי שהשרשרת הנצחית הזו לא תתנתק. ואם אין ילדים בשולחן, צריך להפנים ולהטמיע את הסיפור בתוכנו, טוב יותר. לכן יש בלילה המרתק הזה קושיות ושאלות (מה נשתנה), פותחים את הדלת, מטפטפים טיפות, אומרים ראשי תיבות (דצ"ך עד"ש באח"ב), שרים, אוכלים ומחפשים את האפיקומן. זה לא יום עיון שבו דנים על הערכים שלנו, הלילה אנחנו אוכלים ושותים ושרים אותם.

ליל סדר שמח ומשמעותי.