דמיינו שישו היה קם לתחייה ונבחר לכהן כנשיא ארצות הברית ומנהיג העולם החופשי - מה הייתם שואלים אותו? זו מידת החשיבות שמקנה הקולנוען וחוקר התרבויות ריק ריי לפגישתו עם המנהיג הטיבטי הגולה, הוד קדושתו הדלאי לאמה ה-14.
ריי החליט לצלם סרט דל תקציב בהודו לאחר שהובטח לו ראיון עם הוד קדושתו. אני משער שזה היה ביקורו הראשון בהודו, מפני שכל מי שהיה שם יודע שברגע שגלגלי המטוס נוגעים בקרקע שום דבר לא קורה כפי שתכננת. כמובן שאף אחד לא טרח לממש את העסקה ולקבוע את הראיון.
אבל כדרכה של הודו הדברים התבררו כפשוטים הרבה יותר ממה שזה נשמע. למזלו של ריי, הדלאי לאמה מחזיק צבא של נזירים המתפעלים את תיבת הדואר האלקטרוני שלו, דרכה הוא מקבל בקשות לראיונות. למזלו הגדול עוד יותר, הוד קדושתו גם הסכים להיפגש איתו.
מנקודה זו כל שנותר לריי כדי להשלים את משימתו היא לבלות שלושה חודשים בתת היבשת, להמתין לתאריך שנקבע לו ולבחור בקפידה את 10 השאלות שהוקצבו לו בפרק זמן של 45 דקות. בתקופה זו מחליט ריי להתחבר לבודהיזם ולתרבות הטיבטית. הוא מסייר באזורי מגוריהם של הפליטים הטיבטים בדרמסאללה ובהרי ההימלאיה ואף מצטרף לתקופה מסוימת למנזר.
הסרט מכיל צילומים היסטוריים נדירים וקטעים מצילומים פרטיים של אנשים שנטלו סיכון עצום וצילמו את טיבט בסתר. במהלך הסרט מעביר ריק ריי ביקורת גלויה נגד המערב, שמחבק את סין עם כל יום שעובר, ובעיקר נגד ענקיות החיפוש באינטרנט, יאהו וגוגל, שהסכימו לצנזר אתרים המבקרים את הממשל הסיני בתמורה לרשות לנגוס בנתח השוק העצום והמתפתח בסין. ריי חושף את סיפורה הטראגי של טיבט ואת עוולות הכיבוש הסיני, שמקבלות עידוד בכל פעם שאנחנו קונים מוצר ועליו הכיתוב "made in china".
זמן קצר לאחר תחילת הסרט מתברר שגם מעל הדלאי לאמה עצמו מתנוסס כיתוב דומה, באותיות גדולות אם כי בלתי נראות. הילד התמים שגדל בארמון המלכותי "פוטאלה", בלהאסה הבירה, איבד את תמימותו ברגע אחד כשהיה בן 15 והצבא האדום הסיני צעד לתוך ארצו וחילל אותה באכזריות וביעילות. מנזיר פשוט ומנהיג נערץ הפך הדלאי לאמה הצעיר בעל כורחו לגולה, מורד ומנהיג במנוסה של עם אנוס.
איך אדע ועודני ילד
למרות התלאות הרבות שעבר מאז אותן שנים ועד היום, כשהוא כבר בעשור השמיני לחייו, הוא לא איבד את חוש ההומור והתמימות שמאפיינת טיבטים רבים. כשטיילתי בעצמי לפני כמה שנים באזור דראמסאללה, שם חיים כיום אלפי טיבטים גולים עם מנהיגם הנערץ, אחד הדברים הראשונים שמורגשים הוא הסובלנות של העם הזה. עם חייכן ושוחר שלום מיסודו.
אחד הדברים הבולטים בסרט הוא איכות הצילום הנמוכה ודלות התקציב. לדעתי האילוץ הופך את הסרט למציאותי יותר ומייצג נאמנה את הדלאי לאמה הצנוע, שנולד למשפחה ענייה ומעיד על עצמו בכל הזדמנות שהוא רק נזיר פשוט.
מי שלא זכה מעולם לשמוע את הדלאי לאמה מדבר יופתע מיד מתמימותו הלא אופיינית לפוליטיקאי בינלאומי. הצעותיו לשלום עולמי כל כך פשוטות ומאתגרות את החשיבה המודרנית שדואגת לסבך הכל, עד שאתה חושב לעצמך שאולי אוקאם צדק והפיתרון הכי פשוט הוא גם הכי נכון. אולי הכול נמצא ממש פה מתחת לאף של כולנו ואנחנו מפספסים את זה כי אנחנו עסוקים בלהאמין שאין פיתרון פשוט. הדלאי לאמה מדבר על שלום ואהבה כמו ילד קטן. הוא צוחק מכל דבר ומחייך גם כשהוא מדבר על הכיבוש של טיבט ועל העינויים הקשים שעברו רבים מבני עמו.
אחד הדברים הבודדים שהפריעו לי היה שהדלאי לאמה לא באמת מסוגל לתת תשובות מפורטות ושלמות לגבי נושאים קשים כגון אלימות קשה ודיכוי. הוא תומך במדיניות שלום הנוגעת להתנהגות קבוצות אך לא מסוגל לומר לאדם הבודד האם להשיב מלחמה או להפנות את הלחי השנייה.
אז איך מפשרים בין מחויבות לאי-אלימות כשעומדים בפני אלימות? האם מוטל על חברה לאבד את המסורות שלה כדי לנוע אל העתיד? אלה רק שתיים מהשאלות שמציג ריק ריי בפני הוד קדושתו במהלך הראיון. עם זאת, חוסר יכולתו של הדלאי לאמה לספק תשובות לכל השאלות חושפת אדם אמיתי ולא מתיימר. אדם שממהר להודות בטעויותיו ומציע רק את דעתו האישית. אדם פשוט שמתעורר כל בוקר ב-4:00, אוכל ארוחה בסיסית ומתפנה למדיטציה.
הסרט אינו סרט חובה אך הוא מומלץ בחום לכל מי שמסתכל על העולם ואומר לעצמו: משהו פה לא בסדר. למי שמעוניין לקבל הצצה לאחת הדתות הגדולות בעולם המציעות שלווה ושלום לכל דורש, ולא במחיר המרת הדת והצטרפות למסדר זה או אחר. בפשטות שובת לב מעניק הדלאי לאמה הצצה לעולם של שלום, שיתוף פעולה ואחווה שנמצא במרחק נגיעה מכולנו - אם רק נבחר להושיט את היד ולגעת באמת שלו.
10 שאלות לדלאי לאמה, בימוי: ריק ריי, ארה"ב, מדי שבת ב-17:00, סינמטק תל-אביב