"תבוא, אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים. אנחנו השתגענו, אין לנו יותר פנים" (עמיר בניון, "עומד בשער")
מי שטרם שמע את האלבום החדש של עמיר בניון, שיתכונן לחטוף הלם קל, ולא רק בגלל הסגנון האנרגטי, שמשלב בלדות עם ג'אנגל ורוק. הטקסטים, ואת זה די קשה לפספס, עוסקים ישירות במשיח ובגאולה. אם אומן שפונה לקהל דתי בלבד היה מוציא דיסק קונספט בסגנון הזה לא היינו מרימים גבה, אבל כשזה מגיע לעמיר בניון - אמנם דתי, אבל גם יקיר גלגל"צ והמדיה החילונית למהדרין - זה מתקבל קצת אחרת.
בניון, שרק לפני שנה וחצי שחרר את "אלוף בשחור - הרהורים", יצירה עם קונוטציות דתיות מובהקות, מספר שהטקסטים פשוט הצטברו סביב הנושא, שמעולם לא היה זר לו.
"פתאום הכל הפך למעין תפילה", הוא אומר, "שיבוא כבר זה שאנחנו מייחלים לו ויעשה כאן סדר. כבר כשהיינו ילדים אמא שלנו אמרה שעוד יבוא מישהו שיתקן את הכל, שלא יהיה רע, שהמתים יקומו לתחייה. הדברים האלה מחלחלים בנו עד היום, רק שהיום אנחנו לוקחים אותם ברצינות. אחרת, לי באופן אישי, אין טעם לחיים. גם אם הוא יבוא אחרי שאמות, העיקר זה התקווה והאחיזה הזו שעוד יהיה טוב".
תקווה שיהיה טוב זה בסדר, אבל משיח וגאולה הם לא נושאים מדוברים במיוחד במציאות הישראלית היומיומית. אתה לא חושש להתרחק מהקהל הרחב שלך?
"יכולתי להגיד שלא מדובר בגאולה, ואז כל אחד היה נותן את הפרשנות שלו. אני גם לא בטוח שמישהו חשב ששלמה המלך דיבר על השכינה בשיר השירים. עד היום יש כאלה שחושבים ש'ניצחת איתי הכל' מתכוון לאישה, ויש כאלה שחושבים שזו התורה. הכל פרשנות, וזה תמיד יישאר ככה".
אבל שמעתי את השירים וקשה לטעות בהם. אתה שואל "מתי תבוא?"
"אבל מי זה 'תבוא?' שכל אחד יחשוב. ואגב, זה גם מה שצריך להיות - שכל אחד יחשוב. ההוא שסובל מכאבים יגיד מתי תבוא הנחת, ההוא שסובל מייסורים יבקש להשתחרר מהם, ההוא שמתפלל לילדים יכוון שהם יבואו. אנחנו חיים מהחיסרון, כמו בברכה האחרונה: 'בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת'. חסר לך - אתה מתפלל. כואב לך - אתה מבקש שלא יכאב לך. אבל די, אנחנו לא רוצים שיחסר יותר. רוצים לחיות, אבל ללא חיסרון. שהכמיהה הזו תהיה החיסרון האחרון. בכל מקרה, בינתיים אני יודע שלא הביישן למד, וכל אחד מאיתנו - אסור לו להתבייש בחלומות שלו. וכל אחד מאיתנו, כשהוא הולך לישון בלילה ומתפלל לקב"ה שאף אחד לא יפגע בבת שלו, ושכלב לא ינבח עליה בדרך, ושיהיה לה רק טוב, מחכה בעצם לגאולה. אסור להתבייש, צריך להתפלל על הכל, להגיד ולהוציא את כל רחשי הלב, כי בסך הכל כולנו רוצים את אותו דבר. להיגאל".
בונוס: פירוש בניון לעשרת שירי "עומד בשער"
פשוט סתם - "המילה סתם בשיר הזה היא לא במובן של משהו לא שווה. לא בתור סלנג. איך שאנחנו מתנהלים פה זה בסתם, אבל לא שלילי אלא יומיומי. והפזמון של השיר הזה, 'העולם הזה פרוזדור לפני העולם הבא' הוא העניין, הוא התכלית".
מחילה - "יש כאן מישהו שנלחם עם הקול הפנימי שלו. זאת מלחמה שהוא מנהל עם עצמו, ואז הוא שומע קול שאומר לו לפרוץ מחסומים. אבל הכי חשוב זה שהוא הבין שצריך מחילה, וגם לחפור מחילה - לצאת מהמקום הזה שהוא נמצא בו".
דרך - "מה האדם באופן כללי ומה אני באופן אישי. זה כמו כל 'הרהורים' בשיר אחד, על כל העולם הזה ובכלל על התכלית".
כוכב נופל - "העיבוד שלו הזוי כמו מה שהוא רוצה להגיד. כל פעם שאנחנו כוכבים נולדים בעיני עצמנו - יש נפילה שבאה אחרי העלייה. דיברתי גם על זה שבסך הכל יש הבדל באות אחת בין נולד לבין נופל. הלידה היא הנפילה".
אחד מי יודע - "אתה יודע מי האחד הזה (צוחק). שם השיר מבוסס על המזמור שאנחנו קוראים בחג הגאולה, פסח. זה מדבר על כך שיש לנו הבזקים של אמונה, אבל ברוב הזמן אנחנו לא יודעים ולא באמת מבינים. אם אדם יבין פתאום שכל המרדפים שלו זה או כדי לברוח מעצמו או לרדוף אחרי עצמו - זה תמיד ימשיך עד שהוא לא ייתפס במשהו גבוה יותר".
נדבר מחר (עם אבי עברי) - "לדבר עם חבר ולדבר עם הנשמה שלו. לומר לו לילה טוב ונדבר מחר כי הלילה כאן, אבל הלילה שהוא הגלות תכף יגמר. כנראה שזה המצב של 'היינו כחולמים'. בסך הכל אנשים קצת משוגעים מפחד או מחרדות. בשביל לשרוד כאן כנראה שצריך להיות משוגע. והמשפט 'משוגע זאת לא מילה גסה יותר' מתייחס לשני סוגי משוגעים - החיוביים הם אלה שמצפים למשיח, והשליליים הם משוגעים מסוג אחר - רוצחים, גנבים ואנשים לא ישרים למיניהם, שהחברה כבר לא מתייחסת אליהם בתור משוגעים, במיוחד אם יש להם עורך דין טוב".
עומד בשער - "זה בפשטות שיר על המשיח הפנימי שעומד בשער, והמשיח הכללי. הזעקה בפזמון היא בפשטות 'תבוא'. זה אחד מ-13 העיקרים, והיום זה העיקרון הכי נדרש".
דני - "שיר שמנסה להסביר לילד קטן בשם דני איך להתמודד עם העולם הזה, ולתת לו את ההסבר לזה שהעולם הזה יכול להיראות קצת קשוח וקצת לא מובן. ותוך כדי נגיד את זה גם לעצמנו".
עתים - "כל כולו רבי נחמן. זה לנסות לחפש בכל הכח את הפשטות, להסתכל בראי ולהגיד לעצמך בפנים את מה שאתה. זה כנראה וידוי".
לא כחול, לא לבן - "הלחנתי את הלך הרוח שנמצא פה במדינה, מתוך תקווה לעתיד טוב יותר, לתכלית של ממש, לגאולה שלמה".