אם יש דבר שקברניטי הטלוויזיה מקפידים לשמור עליו בהתמדה, זה האינטגריטי המקצועי שלהם. תמיד כשאני צופה בדמויות על המסך הקטן כולי קנאה על האומץ, על היושרה, על ההקרבה ועל העובדה שהם, היושבים בחמ"ל של התודעה שלנו, ילחמו עד טיפת דמם האחרונה כדי להוציא את האמת לאור.
אמת. מושג חמקמק. לעיתים הוא בא לידי ביטוי בערכים כמו רעות, חמלה, ערבות הדדית, ולעיתים הוא בא לידי ביטוי בערכים כמו אלו שיש ב"מעושרות", סדרת הריאליטי החדשה של ערוץ 10. הסדרה מתעדת את חייהן של שש נשים בעלות מטען רוחני של טופו וכישרון נדיר למצוא תרח עשיר, להתחתן, להתגרש ואז להתוודות בפני כל העולם ואשתו המסולקנת כיצד הם מצאו את האמת הפנימית שלהן.
אמת בתחת שלי.
אבל הכי אני אוהב את הפרצוף התמים והצדקני של אותם קברניטי טלוויזיה, שבעת המחאה החברתית וסיקור שחרורו של גלעד שליט שלפו נימוקים כמו "רוח העם" כדי להצדיק שידור אינסופי של תמונות וקולות, ואילו כיום, על אותו מרקע בדיוק, הם לא ממצמצים ומשדרים לנו סדרה שערכיה מנוגדים לחלוטין למה שקרה בקיץ האחרון.
אז מה המסקנה? תשאלו את נוח. איש צדיק היה בדורותיו.
מדור המבול לדור ה-Full HD
אבל פרשנים רבים טוענים כי נוח לא באמת היה איש צדיק, אלא ההיפך - הוא סימל את שחיתות המידות שאפיינה את דור המבול. הסיפור ידוע - נוח, איש אדמה חרוץ, מקבל פקודה מאלוהים לבנות תיבת גומא, כדי שהאנושות תמשיך לשרוד לאחר המבול הנוראי העומד לפקוד את העולם. האיש, שמהווה אבטיפוס של האדם באותה תקופה, ניגש מיד למשימה ללא כל טרוניה או ניסיון למחות על המעשה האכזרי שהאל עומד לבצע. בניגוד לאברהם אבינו שהתמקח עם אלוהים על מספר האנשים שימותו בסדום ועמורה ונעמד עם רגליו האחוריות כדי להציל כמה שיותר נפשות, נוח לא מנסה לסנגר על חבריו בפני אלוהים, ובהתאם לערכי החברה בה הוא חי חושב רק על עצמו ועל משפחתו. כי כשמו כן הוא - נוח. מה שנוח לי. אך ורק לי.
וכמו דור המבול, כך גם דור הפול HD. תפקידם של קברניטי הטלוויזיה הוא לספק לנו תחושה נוחה ונעימה. לפעמים נוח לנו לעטות פרצוף של רובין הוד נסיך העשוקים, ולפעמים נוח לנו להתערסל בתיבת המעושרים.
בסוף הפרשה מובאת פיסקה שמחדדת את העובדה שהזיגזג הערכי הזה מקורו בזרע הנרקיסיזם. "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשה לנו שם" (פרק ט', ד'). בני האדם, שלא למדו לקח מהמבול, בונים את מגדל בבל שראשו מגיע לשמיים. ולמה? כי הם רוצים להיות כמו אלוהים. ומה עושה אלוהים? במקום לנהוג עימם במידת הדין, הוא מעניש אותם בעונש מקורי ביותר. הוא יוצר את ריבוי השפות, וכך זורע בלבול בקרב מתכנני המגדל.
העונש של ריבוי השפות גם הוא אלגוריה למציאות כאוטית בעלת אינספור לשונות, כשכל פעם לשון אחרת נותנת את הטון: פעם לשון של ערבות ופעם לשון של אנוכיות, פעם לשון של יושרה ופעם לשון של עורמה. וכן הלאה וכן הלאה.
סיפור מגדל בבל מגלם בתוכו את סיפורם העגום של בני האדם, הלכודים במבוך אינסופי של לשונות, בתקווה שיום אחד אולי ימצאו את הלשון האחת ואז יוכלו לעמוד על השולחן ולצעוק בקול שהמגדל שלהם הכי גדול.