"רב מעתניאל נהרג בשוגג ע"י חיילי צה"ל". זו הייתה הכותרת שהופיעה בכל ערוצי המדיה בבוקר יום שישי האחרון. ולמה נקטו דווקא בצמד המילים "רב מעתניאל"? כי אם הם היו אומרים "אזרח ישראלי נהרג בשוגג ע"י חיילי צה"ל" לא היה נוצר אפקט פוליטי. ברגע שמציינים שמדובר ברב מעתניאל, נושרים סימני השאלה. כי הרי באזורים מועדים לפורענות כמו עתניאל, בהם דרים זה לצד זה רבנים סהרוריים וחיילים במדים, הסיכוי שיקרו מקרים כאלה גדול יותר. "אה", יאמר לעצמו א' מתל אביב בעודו לוגם קפה ראשון של בוקר, "עכשיו זה יותר מתקבל על הדעת... הוא רב מעתניאל".
לפני שאמשיך, הבהרה קצרה: אני חס וחלילה לא טוען שעורכי החדשות שמחים לאיד. להיפך, אני משוכנע בכל ליבי שגם הציניקן שבהם חש דקירה בלב לנוכח הטרגדיה של הרב דן מרצבך (למי שמעוניין, כך קוראים לו). איך אפשר שלא. הנקודה היא שכשזה נוגע לציבורים מסוימים הרגילו אותם לתת כותרות עם גוון פוליטי הצהרתי מובהק. אף אחד מהם הרי לא היה נותן כותרת דוגמת "הומו מתל אביב נהרג בתאונת דרכים אחרי בילוי בבר". זה הרי גזעני. אבל להדגיש, לעומת זאת, שההרוג הוא רב מעתניאל ולא למשל אב לחמישה יתומים או סב לעשרה נכדים, זה ניואנס.
ובכן, יש לי חדשות בשבילכם: אלוהים, ידידיי, לא נמצא בפרטים הקטנים. הוא נמצא בניואנסים.
אברהם אבינו נגד התבוללות
פרשת השבוע "חיי שרה", או בשמה הקליט יותר "בדרך לחתונה עוצרים בחרן", מספרת לנו את קורותיו של אליעזר בחרן בעת חיפושיו אחר כלה עבור אדונו יצחק. לו היו אתרי הכרויות בעת העתיקה, יצחק אבינו בטח היה פותח כרטיס עם הסטטוס הבא: "רווק, בן שלושים ושבע. אחרי ניסיון עקידה גם את זה אני לא לוקח כמובן מאליו".
אבל בימים ההם לא היה ג'יידייט ולא פייסבוק ולא תוכניות שידוכים סרות טעם. בימים ההם, אם רצית להכיר בחורה ולהתחתן, האבא דאג לשידוך. ובמקרה הזה האבא הוא אברהם אבינו. ולכן כדי לארגן לבנו שידוך ראוי, שלח אברהם את עבדו אליעזר אל המוכר, אל הידוע, אל ארץ הולדתו – חרן: "ואשביעך בה' אלוהי השמיים ואלוהי הארץ אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו, כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני יצחק" (בראשית כ"ד, ג'-ד').
ראו זה פלא. הנה מסתבר שגם אברהם אבינו, האיש שנמלט מהשיוך של עצמו, חרד ללאומיותו ולשבט ממנו הגיע, ואינו מוכן בשום אופן שבנו יתחתן עם בנות המקום, ובכך יערבב את דמו עם גזע אחר.
שמאל ליברלי?!
אז אם בארזים כמו אברהם אבינו נפלה שלכת, מה נגיד אנחנו, אזובי הקיר. וואלה, לא יודע. הייתי רוצה לשאוב חיזוק מהשמאל הישראלי שמציג עצמו מעל כל בימת שידור כליברלי, הומניסטי ונאור. אבל רצה המקרה ויומיים אחרי מותו הטראגי של "הרב מעתניאל" צפיתי בטלוויזיה בעצרת לרגל רצח רבין, ושוב ראיתי את שלטי "לא נסלח ולא נשכח" המפנים אצבע מאשימה כלפי כל הציבור הדתי לאומי, כאילו כל חובשי הכיפות הסרוגות עמדו יחד עם יגאל עמיר ולחצו על ההדק.
מה אני אגיד לכם. אולי יריב לוין וחבר מרעיו צודקים. אולי הגיע הזמן להפסיק עם ההתחסדות המזויפת. אז קדימה "חוק פרענקים לעליון!!!", יאללה "חוק ייבוש עמותות השמאל!!!". כי אם בכל מקרה כולנו אנשים קטנים בתוך קופסא, בואו לפחות נעגן את זה בחוק.
גזענות דה פקטו, ללא הבדל דת גזע ומין.