השבוע בתכנית "בכיוון אחר" בערוץ הידברות (97 בהוט ויס) מתארחים הראל ואורה חצרוני. היא נולדה למשפחת ניצולי שואה, וגדלה באוזבקיסטן - מדינה מוסלמית קומוניסטית שאליה ברחו סבא וסבתא שלה מאימת הנאצים. היא למדה בבית ספר ציבורי, והחברות שלה היו מוסלמיות. היא ידעה שהיא יהודיה, אבל לא היה לה מושג מה זה אומר.
הוא נולד למשפחה דתית שהתחזקה, נפל בצבא, אבל לאחר מכן התחזק ובשלב מסוים יצא לשליחות עם נוער יהודי בחו"ל. נחשו לאיזו מדינה הוא הגיע? צדקתם. אוזבקיסטן.
כיום אורה והראל חצרוני נשואים באושר. הוא שימש בין היתר קצין המבצעים של "יד לאחים" וכיום מנהל את "הזולה של חצרוני" שקולטת נוער דתי נושר. היא הוציאה לאחרונה את הספר "שבויות", על התופעה המדאיגה של נשים יהודיות שמתבוללות עם ערבים ועל ניסיונות החילוץ הקשים שלעיתים מסתיימים בטרגדיות.
הראל, אתה עוסק בתחום מאוד ייחודי - חילוץ נערות יהודיות מכפרים ערביים. איך בכלל מגיעים לתחום כזה?
"האמת היא שהתחלתי כסמינריונר מצוי. עברתי בישיבות תיכוניות ובאולפנות, וערכתי שיחות ושאלות-תשובות עד אור הבוקר. מתוך השאלות נפתחו גם שאלות אישיות של בנים ובנות שנפתחו וסיפרו את סגור לבם. אחרי זה מישהי סיפרה לי שאחותה יוצאת עם ערבי, והיא בהריון ממנו ולא יודעת מה לעשות. נכנסתי לתוך עובי הקורה. עשינו שם חילוץ מאותו כפר".
עד כמה התופעה הזו רחבה?
"לצערנו זה הולך וגואה. לפני 10-12 שנים ההערכה הגסה היתה שקרוב ל-15,000 בנות נמצאת במציאות כזו, כיום ההערכה בגדול היא 30,000. זה חובק אותנו בכל מקום. אם אנחנו לא מחוברים לשורשים שלנו - זה יכול להטעות. מספיק שבחורה תהיה במציאות רגשית כזו או אחרת, שהיא תחפש מי ישלים לה את אותן נקודות חוסר, הם יספקו את הנקודות. יש להם חיישנים ורדארים לקלוט את הנערות האלה".
אורה, בעקבות כל זה כתבת ספר. מה המקום שלך בתוך כל זה?
"אני תמיד אומרת שאני משתדלת לא להפריע... אם הראל מחלץ בחורה, הוא צריך בית שהיא תהיה בו עד שיימצא פתרון קבוע. אז היא אצלנו, גם עם הילדים שלה. זה אפשרי. אני מתייחסת אליהן די בפשטות כאורחות, ולא מתחילה ליצור אווירה מיוחדת".
זה הרבה מעבר ל"לא להפריע". את פותחת את הבית, מאבדת מהפרטיות.
"כן, לי זה די טבעי ונורמלי. אני ממש שמחה בכל אדם שנכנס אצלנו".
כמה בחורות עברו עד עכשיו בבית שלכם?
"קשה להגיד".
הראל: "כיוון שאנחנו לא מתעסקים רק בבנות שיצאו עם ערבים, וגם בבנות שיצאו מבתי פריצות כאלה או אחרים, או כאלה שנפלו לסמים, אלכוהול ותופעות לוואי שקיימות היום ברחוב - מדובר פה בעשרות רבות של בנות".
איך מתרגמים את כל זה לספר, אורה?
אורה: "כל ההתרחשות שמתוארת בספר התרחשה מול עיניי, בביתי. זה היה מסעיר וממש מרתק, וגם מכאיב ומכעיס. במשך שנים חשבתי שצריכים לכתוב דבר כזה. לא חשבתי שאעשה זאת בעצמי, מעולם לא החזקתי עט כתיבה ביד. בספר היה חשוב לי שאנשים יכירו את המציאות הקיימת, כי רבים לא מבינים שזה קיים. וגם אם זה קיים, הם לא מבינים מה הבעיה. זה גם נובע מחוסר הבנת התרבות של העם שחי לצדנו. הבנות מפרשות לא נכון את מה שהן רואות.
"לאורך הכתיבה התחדדה אצלי הנקודה של הזהות היהודית. הבנות נופלות כל עוד הנקודה היהודית אצלן לא מבוררת. זה קורה בכל מקום ומגזר - כל עוד הבת לא מחוברת ליהודיה שבה, היא יכולה ליפול במקום הזה.
"הלכתי ביחד עם גיבורת הספר, שהיא אשה אמיתית ששיקמה את עצמה. לאורך הספר עולים הרצונות שמתעוררים בה, השאלות שהיא שואלת את עצמה. היה חשוב לי להראות את המהלך הנפשי שהיא עוברת - בין להיות שפחה ומחוקה ילדה ללא זהות או מוצא כביכול, לבין מישהי שקמה, מרימה את הראש ואומרת 'אני יהודיה, אני משקמת את חיי. אני יכולה, אני מסוגלת, אני מתחתנת'. המהלך לא פשוט כלל. עד היום גיבורת הספר לא מאמינה שהיא מסוגלת לשקם את חייה עד כדי כך".
לצפייה בתכנית המלאה, צפו בווידיאו כאן למעלה.
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.