עובדיה חממה - "כשהנשמה מאירה" (אן.אם.סי)

אין תמונה
עובדיה חממה. פורץ בעוז
ז'אנר רוחני: הכל מכל כל - פיוטים, שירים מקוריים, אינסטרומנטל, שירים שמתכתבים עם השואה וארץ ישראל, והעיקר - הכל מגיע באריזה נוצצת, עשירה, והכי לא ארכאית.

היסטוריית רוח: האמונה התחבאה תמיד באלבומיו של חממה אבל רק בחמישי שבהם, "שמיים וארץ" (שהכיל את "אנא בכוח" המופתי) הכל פרץ בעוז. ועוד איזה עוז.

איך הדיסק נולד: מדובר למעשה באלבום המשך ל"שמיים וארץ". הוא מתכתב איתו בלא מעט פינות, משלים אותו, ומהווה מעין חלק שני לטרילוגיה.

מדד גלגל"צ: לא מעט שירים כאן יכולים להפוך בנקל ללהיטים, אבל משיחת רקע שערכתי עם אחד העורכים הבכירים ברדיו, עולה שדווקא פריחת המוזיקה היהודית קצת מעכבת את עצמה מסיבה פשוטה: בתחנות רדיו מסוימות מרגישים שמוזיקה יהודית היא ז'אנר כך שלא יתכן להכניס לפלייליסט, נניח, שני שירים מאותו ז'אנר. לכן בשבוע בו שטרית-אלמליח, חיטמן, אנקרי וחממה יוצאים לאור - אל תצפו שכולם ייטחנו את כולם במקביל. וחבל.

הביקורת: האלבום מופתי, לא פחות. חממה משכלל את היכולת שלו כיוצר וכמפיק, ומעתיר על המאזינים שלל כלים, רגעי שיא, סיפורים קטנים שמתחבאים בין השירים וכמובן טקסטים ולחנים מדהימים. ביחד עם חוברת המילים, מדובר בחוויית האזנה של ממש.

התרומה לתחום המוזיקה היהודית: היופי אצל חממה הוא שרוב השירים שלו מקוריים. כך יוצא שלא רק פיוטים עתיקים מקבלים יחס (שזה גם חשוב בפני עצמו), אלא שהמוזיקה היהודית עצמה מועשרת בהמון חומרים חדשים, איכותיים, והכי חשוב - מקוריים.


אתי אנקרי - "בשירי רבי יהודה הלוי" (התו השמיני)


ז'אנר רוחני: פיוטים, אבל רק של רבי יהודה הלוי.

היסטוריית רוח: באתי אנקרי היה מאז ומתמיד משהו רוחני בולט. אלבום האולפן הראשון שלה שלקח במובהק לכיוון הזה היה "ים" (2001). אחריו בא "מיליונים" (2004) שכבר הוליד שירי אמונה קסומים (כמו למשל על כיסא המלך ששואף להיות כיסא בבית המקדש), ועכשיו היא לוקחת צעד נוסף קדימה מהבחינה הזו ומשחררת אלבום שכולו פיוטים.

איך הדיסק נולד: אנקרי הוזמנה לפני כחצי שנה לפסטיבל העוד, ושם העלתה מופע מיוחד משירי רבי יהודה הלוי. הצלחת המופע והתחושות שלה בעקבותיו הובילו אותה להחלטה הבלתי נמנעת לתעד את השירים באלבום חדש.

מדד גלגל"צ: תתפלאו, אבל גלגל"צ דווקא שיבצה ממש השבוע את "בכל לבי" בפלייליסט הנחשק. יש תחושה חזקה שנורא רצו לבוא לקראתה למרות שהשיר רחוק מאוד ממה שהם משדרים בדרך כלל, ויש תחושה עוד יותר חזקה שבכך הם סימנו וי ולא יטחנו עוד שירים נוספים מהאלבום. מה גם שהוא באמת לא רדיופוני במהותו.

הביקורת: האלבום יפה, רגוע מאוד, מלא חן, אבל קצת חסרה לו הקלילות שהייתה ב"מיליונים" בשפע.

התרומה לתחום המוזיקה היהודית: לראשונה בקריירה שלה אנקרי תוקעת יתד באזור היהודי-נטו, וזה כשלעצמו מלא חשיבות ומשמעות.


אלמליח-לרוז-שטרית - "אלמליח-לרוז-שטרית" (התו השמיני)

לבי במזרח - אלמליח, לרוז, שטרית
עטיפת הסינגל "לבי במזרח" מתוך האלבום. תחושת בר מצווה | תמונת AVI: mako
ז'אנר רוחני: פיוטים מז'אנר בתי הכנסת עם נגיעות אלקטרוניות. ובמילים אחרות - חזן אנלוגי בעולם דיגיטלי.

היסטוריית רוח: ליאור אלמליח הוא אחד הפייטנים הצעירים המוכשרים והמובילים בארץ, כך שמבחינתו מדובר בהמשך טבעי. מיכה שטרית, לעומת זאת, התחבר לתחום אחרי שנחשף לתחום הפיוטים, התאהב בו - והבין שצריך לעשות עם זה גם משהו.

איך הדיסק נולד: הצמד הופיע באוניברסיטאות ברחבי הארץ בפרויקט "ידידי השכחת", ובעקבות התגובות החמות החליטו להקליט את האלבום ביחד עם המפיק המוזיקלי חיים לרוז.

מדד גלגל"צ: בינוני ומטה. קצת קשה לזמזם את רוב השירים אחרי האזנה ראשונה (וגם שנייה, וגם שלישית. ולפעמים גם עשירית), אבל זה בטח לא יעניין את הקהל הפוטנציאלי, שיוכל להאזין לדיסק כשביד אחת חוברת המילים וביד השנייה, לחידוד תחושת בית הכנסת, סוכריית טופי מהסוג שזורקים בשמחות.

הביקורת: למרות ההפקה הידידותית יחסית, עדיין מדובר באלבום כבד מאוד, איטי, שברוב הרצועות שלו שר דווקא אלמליח ולא שטרית. לאוזן לא מיומנת יהיה קשה להתרגל, אבל למי שאוהב פיוטים בבתי כנסת ולא מתעצבן על הפייטן המסלסל-ארוכות שבגללו נאלצו כולם ללכת הביתה 40 דקות אחרי (היי, זה טורח ציבור!) - יצלח בכיף את 77 הדקות ו-15 השירים שבאלבום הנינוח הזה.

התרומה לתחום המוזיקה היהודית: הכניסה של שטרית לתחום (למרות שהוא מדבר על זה כבר שנים) מרחיבה עוד יותר את המעגל, כך שמדובר בתרומה תדמיתית לא מבוטלת.


עוזי חיטמן - "אשא עיני" (הד ארצי)

עוזי חיטמן
חיטמן ז"ל. שירים שלאחר המוות | צילום: אריאל בשור
ז'אנר רוחני: שירי מסורת - טקסטים מהתנ"ך, תפילות וגם פיוטים.

היסטוריית רוח: עוזי חיטמן היה מחובר למסורת מאז ומתמיד. הלחן הנצחי ל"אדון עולם"? זה שלו.

איך הדיסק נולד: חיטמן הקליט את הדיסק החדש לאחר שהחליט להלחין שירים מהמקורות ולעבד מחדש כאלה שכבר ביצע בעבר, אולם הוא נפטר לפני שהספיק לסיים את הפרויקט. משפחתו היא שאספה את החומרים ודאגה להפיח בהם חיים.

מדד גלגל"צ: נאמר זאת כך - אם חיטמן היה חי היום, לא בטוח שהאלבום היה זוכה לתשומת הלב לה הוא זוכה. אבל היום, בעקבות מותו הפתאומי, יש לשירי האמונה שהקליט מימד נוסף ועמוק הרבה יותר.

הביקורת: לא מדובר באלבום אחיד, ולא פעם ניכר מאוד שחיטמן עדיין לא סיים לעבוד עליו - אבל יש בו נשמה מיוחדת. גם העובדה שחיטמן כבר איננו בחיים תורמת לתחושה הזו, כמו שכבר הבנתם.

התרומה לתחום המוזיקה היהודית: חיטמן כבר תרם לא מעט לתחום, והדיסק הזה מהווה את החותמת הסופית לכך, לצערנו.

עינב בובליל חושבת שבגלגול הקודם היא היתה פיה ורודה

ותכירו את המכונה שיכולה לקרוא לכם מחשבות