הוא נולד בחיפה בבית מסורתי, בנעוריו עבר לקיבוץ, שירת בלהקה הצבאית, למד משחק בבן צבי, שיחק בתיאטרון הבימה והשתתף בתכניות זהו זה, פספוסים ועוד. איך הפך שמעון פרץ מבדרן גדול, כביכול, לאמן "סטאנד-דת" כמו שהוא קורה לזה היום? איך בכלל משלבים יהדות עם הומור מבלי לחרוג מהכללים? ומה הוא למד בדרך?
נשמע שמההתחלה אהבת להצחיק, מאיפה בא הדחף הזה?
"אבא שלי עזב את הבית כשהייתי קטן, אז לא היה לי ביטחון. אז אולי ההצחקות האלה, כשהייתי מצחיק אחרים, זה הביטחון כשהאבא איננו. במקום להיכנס לנישה של אבא איננו, אמא עובדת מאוד קשה, מה יהיה - הייתי מצחיק, והצחוקים היו הביטחון שלי. היו אומרים עליי 'הוא המצחיק שלנו, הוא המספר בדיחות שלנו'".
זה היה כדי להסוות עצב אמיתי.
"כן, בדיוק, ממש כך. הייתה לי ילדות לא פשוטה במעברה בחיפה. סמוך למעברה היה בית מנדלר, שם היו מביאים הצגות כמו הגששים, פיניוקיו ועוד. הדירה של אמא שלי במעברה הגיעה לגב של בית מנדלר שהוא אולם תיאטרון ששייך לעיריית חיפה. כשאני הייתי ילד קטן בן ארבע-חמש, הייתי מתפתל ונכנס לתוך האולם ורואה הצגות. כל כך אהבתי לראות הצגות. לפני חודשיים, שלושה, עיריית חיפה הזמינה אותי לבית מנדלר לתת מופע סטאנד-דת, באותו אולם שכשהייתי ילד קטן היית מתפלח לראות שם הצגות של הגששים".
זה היה סוג של סגירת מעגל בשבילך?
"כן. כשנכנסתי לאולם הצוות שלי הכין את המופע, הרים את הבמה וסידר את המקום למופע. באותו הזמן אני ברחתי לבית של אמא שלי. היום כבר אין שם בית, יש שם רק עשבים. ואמרתי: 'ריבונו של עולם, לפנים ארבעים-ארבעים וחמש שנה הייתי כאן, חייתי כאן, הנה התיאטרון. הרגשתי שאני סוגר מעגל. אני עומד על במה, בחיפה ועושה סטאנד-דת. האולם היה מלא והיה חזק מאוד".
אני מבין שהייתה אווירה אחרת בהופעה?
"אני בכיתי. זאת אומרת, בהתחלה מאוד בכיתי, התרגשתי כי זה היה מאוד מרגש. זה גם סגירת מעגל, לא חלמתי בחלומות שאני אעמוד על הבמה לפני אחרים, ואני אעשה סטאנד-דת לאנשים שבאים לראות אותי כאן, בדיוק כמו שקרה לפני חמישים שנה".
אמא שלך עדיין בחיים?
"אמא שלי נפטרה לפני כמעט שלוש שנים ממחלה קשה, סמוך לשבת קודש, פרשת מטות. בבית החולים היא עצמה את העיניים ועפה, ולא ראיתי אותה יותר. פתאום אתה רואה גוף בלי נשמה. אני אומר לה: 'אמא', והיא לא עונה. דיברתי איתה במרוקאית והיא לא עונה. אני זוכר שכשעשו לה את הטבילה, הטהרה, אז אמרתי לה: 'אמא תראי, כשהייתי שחקן בתיאטרון מאוד דאגת לראות אותי בטלוויזיה ובהצגות התיאטרון. אבל תדעי לך, שאם הייתי שחקן, קדיש לא הייתי אומר עלייך כי לא ידעתי להגיד קדיש. היות שחזרתי בתשובה, עכשיו אני יודע להגיד קדיש ולכן אגיד את הקדיש עלייך'. כשהבעל שם טוב נולד אז אמא שלו אמרה: 'עכשיו נולד הקדיש שלי'".
בגיל 12 אתה עברת לקיבוץ. ילד מרוקאי ממעברה בקיבוץ. מה זה עשה לך?
"מעולם לא היה לי בסיס ביהדות, לא היו לי הרגלים. אז הגעתי לקיבוץ, התערבבתי עם הקיבוצניקים, עם המתנדבים שבאו מחו"ל והייתי בפנים. ידעתי מה זה שבת. באתי לקיבוץ עם כיפה על הראש ואמרו לי: תוריד את הכיפה. שאלתי למה להוריד את הכיפה, וענו לי שבחו"ל ההבדל בין יהודי לגוי זה הכיפה, פה בקיבוץ כולם יהודים, אז תוריד את הכיפה. שאלתי אותם מה עם השבדים האלה, עם ההולנדים האלה? ענו לי שהם לא יהודים, הם גויים אבל הם באו לקיבוץ רק לכמה שבועות ואז הם הולכים, אבל את הכיפה אתה יכול להוריד. הייתי שם עד גיל 18 וזה לא היה פשוט. הייתה שם תנועת נוער על הגבעה בקיבוץ. אני זוכר שבאו לאמא שלי ושאלו אותה האם אפשר לקחת אותי לקיבוץ. אמא שלי אמרה להם: אוכלים בקיבוץ, נכון? שותים בקיבוץ, נכון? אז תקחו אותו לקיבוץ. היה פעם פרסי שחטפו אותו, החוטף מתקשר לאבא, 'שלום מדבר החוטף'. אומר לו האבא 'איפה אברהם? כמה כסף אתה רוצה כדי לשחרר את אברהם?'. עונה החוטף 'אם תשלם ארבעים אלף דולר תוכל לקבל את אברהם חזרה'. שואל האבא: 'אברהם אוכל?' עונה החוטף: 'כן'. 'אברהם שותה?' עונה החוטף: 'כן'. אומר לו האבא, 'תיקח את כל האחים שלו מהבית'".
אז טוב, מצחיק, אבל נניח שהיום בדיעבד לא היה שם כל כך מצחיק.
"אני לא יודע. תראה, אני זרמתי עם הזרם, קיבוץ אז קיבוץ. מקבלים אוכל, אוכלים. הולכים ביום שישי עם הטרקטור הזה לים בכיוון שפיים, אז הולכים לשפיים, זרמתי איתם. מה גם שהתגייסתי לצבא, זה היה טבעי שאחרי הקיבוץ הולכים לצבא. אני מאוד רציתי להיות בלהקה הצבאית".
"לא. הלכתי להיבחן ללהקה הצבאית ואחרי שבועיים קבלתי הודעה שנכשלתי. אז איפה שמו אותי? שמו אותי בש.ג. בפיקוד צפון. הייתי ש.ג., עמדתי שם כש.ג. פותח את השער, סוגר, פותח. שבוע בבית, שבוע בצפון ושוב שבוע בבית, התחלתי להשתגע. זה היה בפיקוד צפון אז הגיעו הרבה טירונים והייתי אומר להם שאני המפקד שלהם. הייתי לוקח אותם אחריי בצעידת שמאל, ימין, שמאל לכיוון הבסיס, מעמיד אותם שם באמצע הבסיס ואומר להם: אתם עומדים פה עד שאני אומר לכם להשתחרר. הם באו מהטירונות ועומדים שם כל הצהריים, והקצינים אומרים אחד לשני 'מה יש להן לבנות שעומדות שמה?' וכשהם קלטו שזה הש.ג. הזה עושה את זה, הם הבינו שיש לי איזושהי בעיה, היפר, אז הם אמרו לי: תראה, בחורצי'ק בעוד יומיים יש לנו כאן מסיבה גדולה עם שר הביטחון דאז אריאל שרון ועם הרמטכ"ל שהיה רפול זכרונו לברכה, ואנחנו רוצים שתנחה. אז באמת הנחיתי שמה, והרבצתי הנחיה, עשיתי חיקויים של בגין, של רפול, של אריק שרון, של אבא אבן, של ארליך, אז בזמנו. בסוף הערב ניגש אלי חייל ואמר לי שהרמטכ"ל רוצה לדבר איתי. הרמטכ"ל, רפול אמר לי: מה אתה עושה פה בבסיס? 'תראה כבוד הרמטכ"ל אני פותח שער וסוגר שער', עניתי. אז הוא שאל: 'איך מישהו עם כישרון כזה עושה עבודה כזו?'. אמרתי לו: 'מה אתה רוצה שאני אעשה?'. הוא שאל אותי: 'למה אתה לא הולך לשמח חיילים בצפון, במלחמה?', אמרתי לו שהלכתי להיבחן ללהקה הצבאית ולא התקבלתי. אז הוא אמר לי: 'תלך עכשיו ותתקבל'. הלכתי אחרי שבועיים שוב להיבחן ללהקה הצבאית ורפול סידר את העניין והתקבלתי ללהקה הצבאית".
אז משם הקריירה מתחילה להתניע, אתה מתחיל לככב בלהקה הצבאית.
"הייתי מתופף, הייתי שר קצת שירים, הייתי עושה סטאנד אפ. הלהקה שלנו הייתה להקת שכפ"ץ. הייתי עם יהודה אליאס, ירון ינאי, שאול צוברי. היינו צוות שכפ"ץ הולכים לבסיסים בצה"ל ומשמחים בלבנון כל הזמן. זה היה בזמנו תקופה די קשה בשבילי. אני בן יחיד ויכולתי לקבל פטור מהצבא, אבל לא קיבלתי פטור מהצבא. אמרתי שאני רוצה ללכת לצבא. הגעתי עד ביירות, עד צור, הופעתי במקומות רבים בלבנון ושימחתי חיילים. שלוש שנים שירתי".
מאיפה האנרגיה הזאת לשמח, היו ימים שהיית רציני לגמרי? נראה שלפעמים אולי אתה רוצה לרצות את מי שמולך כדי להצחיק אותו.
"בן אדם שמוציא אנרגיות ושותה אקסאלים וכל מיני. חסדי ה' יתברך, מעולם לא שתיתי כל מיני דברים רעים, אני לא מעשן סיגריות, לא לוקח כדורים רעים, ברוך ה'. זה מין סוויטש כזה כמו לצייר עיגול וריבוע בו זמנית. בן אדם לא יכול לעשות את זה ולדבר דברים רציונאליים, זה מאוד קשה, צריך לעשות הפרדה. אתה צריך להיות שמח, אתה פותח מין צינור ונהיה שמח. אתה רוצה להיות עצוב, אתה נהיה עצוב. את זה לימדו אותי בתיאטרון בלונדון. היינו בהצגה בלונדון, הייתה הצגה על הגשר שמופיעה שם כמעט ארבעים וחמש שנה. הייתי בפורטי-סבן-סטריט, שזה מחזמר שמופיע חמישים שנה. שאלתי את השחקנים איך אתם מצליחים חמישים שנה לעשות את אותו הדבר? הם אמרו לי 'בא נלמד אותך איך עושים סוויטש'. למה אני מתכוון בסוויטש? בן אדם עובד מאוד קשה בעבודה, נכנס לבלבולים, למתח בעבודה, כולו עצבני. כשהוא נכנס הביתה הוא עושה סוויטש, כשהוא נכנס הביתה מישהו חדש נכנס הביתה, שלא ייכנס בן אדם עם העבודה".
לצפייה בתכנית המלאה צפו בראש העמוד. התכנית" בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.