בישראל המודרנית, למרות שיותר מ-40 אחוז מהיהודים מגדירים את עצמם כחילוניים, קשה יהיה למצוא אנשים שאינם חוגגים את ליל הסדר. זה לא צריך להפתיע: על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן אבי חי, 80 אחוז מהיהודים בישראל מאמינים בקיומו של אלוהים, ו-69 אחוזים מאמינים שהתורה והמצוות הן ציווי אלוהי.
אל מול הרוב המוחלט של המאמינים באלוהים בישראל – אליהם אפשר להוסיף גם חלק נכבד מהערבים – מתקיימת מעט בהיחבא קבוצה קטנה של אתאיסטים. קולם כמעט ואינו נשמע, למעט קבוצה פעילה מאוד באינטרנט ועיתונאי אחד, שהחליט להתחיל להוציא מהארון את אלה שאינם מאמינים בקיומו של אלוהים.
מהו אתאיזם?
המשמעות של המונח אתאיזם פשוט. מקור השם הוא בשפה היוונית, כצפוי, והמשמעות היא "ללא אמונה באלוהות". באופן כמעט מתבקש, גם כאשר המונח ברור, המגוון האנושי יוצר זרמים שונים בעולם האתאיסטי. ראשית, הדעה המקובלת היא שאתאיסט הוא אדם שאינו מאמין בדת, בעוד שבפועל, אתאיסטים יכולים להיות חברים בדת דוגמת הבודהיזם, שאינה כוללת אמונה באלוהים. בנוסף, ישנן מחלוקות דוגמת מה מוגדר כאל, האם אדם שלא שמע על אלוהים מעולם יוגדר כאתאיסט, והאם אתאיזם היא אי-אמונה באלוהים או אמונה בהעדר קיומו?
מה שעשוי להישמע כהתפלספות סמנטית, מעורר גלים רבים בקהילה האתאיסטית בישראל. אחד ממוקדי המפגש שלה הוא קבוצה בפייסבוק בשם "אתאיסטים – נעים להכיר", שם השאלה הזו מעוררת סערה של ממש. רבים נזעקים מהמילה אמונה, ומדגישים כי מדובר בחוסר אמונה באלוהים – ולא באמונה בהעדר קיומו. אחד החברים כתב כי "אתאיזם הוא היעדר אמונה בקיומו של אלוהים או אמונה בהיעדרו של אלוהים. כלומר, אתאיזם יכול להיות אמונה או אי-אמונה, תלוי בהשקפת העולם. אתאיסטים המזדהים ככאלה ומודעים לדקויות, הם בדרך כלל אתאיסטים נעדרי אמונה. מי שאינו מאמין כלל בכוח עליון כלשהו ואינו מכיר כלל ב'על טבעי' או 'מטאפיזי', נקרא נטורליסט. נטורליסט הוא בהכרח אתאיסט, שכן אלוהים נכנס לקטגוריה של 'על טבעי'/'מטאפיזי', אך לא כל אתאיסטים הוא בהכרח נטורליסט. ישנם אתאיסטים שיש להם אמונות רוחניות למיניהן".
כשם שההגדרה אינה ברורה ונתונה לפרשנויות, כך גם מספר האתאיסטים. סקר חלקי שקיימה אנציקלופדיית בריטניקה בשנת 2005, הגדיר 2.3 אחוזים מאוכלוסיית העולם כאתאיסטים, לא כולל את אלו הנכללים בדתות נטולות אל. בישראל מעולם לא נבדקו נתונים אלו, כך שקשה לאמוד את מספרם.
"אתאיסטים בישראל חיים בארון"
אפשר לומר בפירוש כי להיות אתאיסט בישראל הוא דבר מורכב ומאתגר. "על פי הסקר האחרון של הלמ"ס, 42 אחוזים מהאוכלוסיה הצהירו שהם לא דתיים או חילוניים, אם כי ברור שלא כולם אתאיסטים", אומר חוקר הדתות והבלוגר תומר פריסקו. "למעשה, אחוז האתאיסטים בישראל נמוך בהרבה, ואני חושב שזה מכיוון שהזהות היהודית, מכל מני סיבות - השואה, המאבק על המדינה ועוד - חזקה מאוד, וליהדות יש כמובן פן דתי מודגש".
אורי משגב, מרצה, עיתונאי ואתאיסט, מסכים איתו. "ישראל היא מקום פונדומנטיליסטי מאוד. הזהות הלאומית שלנו היא למעשה זהות דתית, וקשה לרוב האנשים למצוא את דעתם בסבך הרעיוני הזה. לאתאיסטים בישראל לא קמו נביאים בולטים, והדיון בנושא נדחק בגלל בעיות יותר בוערות".
"אתאיזם זה לא להאמין בשום כוח עליון שמניע את החיים ומסדר את העולם", אומר משגב. "אבל אני לא אדם חסר אמונה. אני מאמין בהרבה דברים אחרים - באהבה, בצדק, בשלום, בכח של האנרגיות האלה לחולל דברים. אני רואה את זה בצורה מדעית, אבולוציונית, פיזיקלית, כימית, ביולוגית. בוודאי שהמדע לא פענח את הכל, אבל אני לא מרגיש שיש חוסר בחומרים מהתחום הזה, אני לא מחפש תשובות במישור המטאפיזי.
"מאז שעמדתי על דעתי, אני מתנגד לדת וכופר בקיומו של כוח עליון, אבל בעשור האחרון חשוב לצאת מהארון עם הסיפור הזה. התחושה שלי היא, שבעיקר בישראל יותר מכל מקום אחר בעולם, אתאיסטים חיים בארון. פחות דחוף לי להיות נושא צלב של אתאיזם, אבל חשוב לי להצביע על כל מקום שבו האמונה באלוהים, ובעיקר בצורה הממוסדת, קרי הדת, משפיעה על החיים של אנשים פרטיים וגם על המרחב הציבורי".
משגב לוקח את האתאיזם הנפוץ דרגה אחת קדימה. רוב האתאיסטים מצהירים על עצמם כבעלי חיים רגילים, עם דעות פוליטית מגוונות. יש האומרים שהנטייה הכללית היא שמאלה במפה הפוליטית, אחרים מצהירים על עצמם כימניים. אך כולם, כך נראה, חושבים שיש להפריד בין דת למדינה.
"אני לא חושב שיש מכשול יותר גדול בפני הנאורות והקדמה מאשר החשיכה הדתית", אומר משגב. "מצד אחד, אני כן מזכיר לעצמי שעדיין זכינו לחיות בעידן הנאור ביותר בתולדות האנושות, עם הכי הרבה פחות אנשים דתיים והכי הרבה פחות משטרים דתיים אי פעם; ועדיין יש המון עבודה לפנינו. לפעמים אני נדהם שאלוהים הוא אחד המותגים החזקים ביותר. למרות שהמדע ותורת ההשכלה היו אמורים לנתץ אותו לאפר ועפר, הוא עדיין מחזיק. בהיסטוריה של הדת היהודית אלוהים הוא מותג שהצליח להתאושש אפילו מזוועות השואה. אני מבין את הצורך בנחמה, באיזשהו פתרון לחידת הקיום האנושי, אבל עדיין קשה לי מאוד שזה הפתרון שנמצא".
הבעיה, לפי משגב, היא ההשפעה של אמונה זו בהתנהלות של המדינה. "מאוד קשה ליהודים להתמודד עם אתאיזם כי בניגוד למדינות אחרות, אנו מוגדרים על ידי הדת. אם אתה לא דתי או לא מאמין באלוהים, האם אתה יהודי? רוצה להיות יהודי? אלו שאלות קשות לרוב האנשים. אבל הקצה הגרוטסקי של מה שאנו מדברים עליו, הוא שיש פרקטיקות שאני לא רואה בהן שינוי. רוב עצום ממשיך לבצע ברית מילה בתינוקות שלהם, למשל. אני, כאדם שמתנגד לחיתוך אברי מין בכל מין ובכל גיל, עומד נדהם מול התופעה הזו. לא נוכל לדבר על הדברים האלה, מבלי לדבר על הבסיס של אתאיזם מול קיומו של כוח עליון שבורא את הדברים ומעניש את מי שסוטה מדרך הישר".
"אתאיזם יכול להיות עמדה קיומית בוגרת ואמיצה", אומר פריסקו. "אולם לרוב, מדובר בסך הכל בהשקפה, המשעממת משהו, שהדת היא תיאוריה שהופרכה. בזמננו ברור שהמקור הוא תהליך החילון שהביא איתו העולם המודרני. אולם אין לשכוח שהיו אתאיסטים גם בהודו העתיקה, ביוון העתיקה, וכנראה בכל מקום בעולם. הם פשוט היו שקטים יותר.
"בחיי אתאיסטים כניטשה, קאמי או סארטר מדובר בעמדה קיומית תקיפה, אמיצה וחסרת פשרות, שממנה נגזרות מסקנות לא נעימות בקשר לגורלו של האדם, עולמו המוסרי והמשימות שמוטלות עליו, או, יותר נכון, שעליו להטיל על עצמו. כיום אנחנו מוצפים לצערי בז'אנר מדולל ביותר של אתאיזם, שבמסגרתו הדת מתפרשת אך ורק כאוסף טפשי של אמונות, אמונות שהמדע הצליח להפריך. כשניטשה הכריז שאלוהים מת הוא הבין טוב מאוד שלא מדובר רק בדמות אבהית שיושבת בשמיים, אלא בנקודת הייחוס והעוגן של המערך המוסרי של האנושות, או, ליתר דיוק, של המערב".