למעשה, אם נסקור את ההיסטוריה של העם היהודי ונתחקה אחר ילדותם של אבות אבותינו, נגלה כי מנהיגים קדומים ומשמעותיים גדלו מחוץ לקן משפחתם הביולוגית. לא מכבר חגגנו את חג פורים ואסתר, גיבורת המגילה, הייתה יתומה בילדותה. בן דודה מרדכי שימש לה כאב אומן, הוא פרס עליה את חסותו, דאג לכל מחסורה והביא אותה לעמדת מפתח כמלכה. חיבתה ההדדית ומסירותה של אסתר למרדכי, הובילו אותה לצאת להגנתו תוך סיכון חייה, בעת בה אויביו האשימו אותו במרד מלכות. כך הצילה אסתר את העם היהודי מהשמדה ומרדכי הועלה לתפקיד בכיר בממלכה.
הישגיהם של משה רבנו, אסתר המלכה ודמויות מקראיות נוספות, יכולים לנסוך תקווה ואמונה בלב ילדים הגדלים במשפחות אומנה, כי סיכויי הצלחתם אינם פחותים מאשר סיכויי הילדים החיים תחת כנף משפחתם הביולוגית. קשר ייחודי זה, הנרקם בין משפחות האומנה לבין הילדים הינו אמיץ, ספוג בחמלה ואהבה כבירה.
לתת להם כלים
הדת היהודית מצווה עלינו להגן על החלש בחברה – הגר, האלמנה והיתום. "יתום" פירושו ילד ללא עורף משפחתי תומך. העונש על רמיסת זכויותיהם הוא חמור, כפי שמובהר בספר שמות, כ"ב, פסוק כ"א -כ"ג: "כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן. אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ-כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים".
לדברי הנביאים, הגנה עליהם היא חלק בלתי נפרד מכינונה של חברה מוסרית. בספר ישעיה, נמתחה ביקורת נוקבת על העם, מנהיגיו ושופטיו שנקראו לתקן את דרכיהם ולהיטיב עם פסיקותיהם כדי לא לפגוע בחלשים. גם בתלמוד ובתהילים נכתב כי הדוגמה לאדם השומר משפט ועושה צדקה הוא אדם המגדל יתום עד שמכניס אותו בברית הנישואים, שאז נבנה בית חדש ונבראת משפחה חדשה.
בגמרא, בבא בתרא כ"א, מסופר על כך ששיטת לימוד התורה הייתה מאב לבן בבחינת "ושיננתם לבניך", עד לתקופתו של יהושע בן גמלא בסוף בית שני. יהושע הפך את שיטת ההוראה על פיה, ממתכונת לימוד אישית למתכונת בית ספרית, למען היתומים שלא היה להם אב שהיה יכול ללמדם, וזאת כדי לא להקים בתי ספר ליתומים ולהבדיל אותם מכלל האוכלוסייה. הגמרא מציינת שלולא פעולתו זו, הייתה נשכחת תורה מישראל. הכיצד? אמנם רובם המכריע של הילדים למדו תורה מאביהם, אך אם היו מתעלמים ממצוקת היתומים, כאילו אין זו אחריות כלל החברה, עיקר המסר של התורה היה יורד לטמיון.
שנים לאחר מכן, הרמב"ם, מגדולי הפוסקים ומעריץ גדול של משה רבנו, הדגיש בהלכות דעות פרק ו' כי יש להעניק ליתומים יחס מועדף, רווי בחמלה וכבוד, לדבר אליהם רק ברכות ולנהוג בהם בכבוד, לא להכאיב לגופם בעבודה ולא להכאיב לליבם בדברים קשים ואף יש לחוס על ממונם יותר מאשר על ממוננו. אחרת, שנאמר: "כי ה' יריב ריבם" (משלי כב, כג). הרמב"ם סייג והוסיף כי חשוב מאוד ללמדם תורה או מקצוע על מנת להוליכם בדרך הישרה ולתת להם כלים לחיים.
מצוות האומנה אינה רק נחלת המקרא. גם בימינו אנו, האומנה מהווה חלק בלתי נפרד מחייהן של כ-1,800 משפחות בישראל, שהכניסו אל ביתן ילד זר (לפעמים אפילו שניים או שלושה ילדים) והפכו את ביתן לביתו. בימים אלה מחפשים משרד הרווחה וארגון "אור שלום", משפחות אומנה ל-50 ילדים ונוער בסיכון, במקומות שונים בארץ, שהוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה. ילדים שלא תימצא להם משפחה, עלולים לאבד את ההזדמנות האחרונה בחייהם לגדול בתוך משפחה, עם אמא ואבא, חום ואהבה.
אנו מקווים כי בדומה למשה ואסתר שזכו לגדול במשפחות אומנה תומכות, מסורות ואוהבות, גם לילדי אור שלום, יימצא בית חם ומשפחות אומנה שיעניקו להם את כל האהבה שמגיעה להם.
פרטים נוספים ניתן לקבל במספר הטלפון של ארגון אור שלום: 02-9936925.
הכותב הוא מנהל מחלקת פיתוח משאבים בארגון אור שלום.