סטיב ג'ובס בשנת 2007 (צילום: Sean Gallup, GettyImages IL)
לא ספר אותי. סטיב ג'ובס | צילום: Sean Gallup, GettyImages IL

הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר אמר פעם כי בעל הכישרון כמוהו כצלף הפוגע במטרה שאיש מלבדו אינו מסוגל להגיע אליה, ואילו גאון כמוהו כצלף הפוגע במטרה שאחרים אינם מסוגלים אפילו לראות. נדמה כי אין ניסוח טוב יותר לתאר את גאוניותו של נשיא ומייסד אפל, סטיב ג'ובס, שהלך בשבוע שעבר לעולמו. ג'ובס ראה דברים שבני אנוש אחרים לא ראו. הוא היה המגדלור שהאיר את הדרך, הנביא הטכנולוגי שבמגע אצבע שינה את דפוסי ההתנהגות של מיליארדי משתמשים (שימו לב להשאלה מעולם הסמים).

אישית, אני נמצא בין מחוסרי המזל שג'ובס לא ספר אותם שכהגה את הטכנולוגיה המהפכנית שלו. בעיה של מוטוריקה עדינה. בכל פעם שאני מנסה לגלול, להגדיל, להקטין או לצמצם את המסך, הסרבול המובנה באצבעותיי, ירושה מאבות אבותיי שהיו בנקאים עם ידיים שמאליות, עומד לי לרועץ.

חלק ממכריי, לעומת זאת, דווקא מאוד התחברו. וככל שהלך והתעצם החיבור שלהם למכשיר, כך הלך והצטמצם החיבור שלי אליהם. בהתחלה, במהלך הפגישות עמם, עוד ניסיתי איכשהו למשוך את תשומת ליבם ולהשחיל איזה משפט. אחרי זה הסתפקתי בהברות מקוטעות, כחכוח גרון ומשיכת כתף. לבסוף התייאשתי. אחרי הכול, קשה לנהל שיחה אמיתית עם מישהו שכל חושיו מרוכזים במסך עם קוביות צבעוניות.

אה, תראו, לוחות הברית!

בשבת חול המועד סוכות קוראים בתורה קטע קצר מפרשת "כי תשא", במה שתהיה הקריאה האחרונה לפני חתימת המקרא בחג שמחת תורה. קטע זה מתייחס לאחד האירועים הטראומטיים בתנ"ך- סיפור חטא העגל. להזכירכם, משה עלה פעמיים להר סיני. הוא נאלץ לעלות פעם שנייה היא כי בפעם הראשונה, כשירד ולוחות הברית בידיו, ציפה לו מחזה מפתיע. במקום שבני ישראל יקבלוהו בתשואות רמות, הם היו עסוקים במשהו אחר. למשה התחוור כי בזמן שהותו על ההר, בני ישראל גילו ממשק מתקדם וידידותי למשתמש, "עגל הזהב" קראו לו, ואם לשפוט לפי התלהבות ההמון, נראה שהוא היה צלם מאוד מתקדם יחסית לתקופה ההיא.

אילו בני ישראל היו מרימים את הראש, הם היו מבחינים בלוחות הברית. אותם לוחות שמהם צמח המוסר האנושי ושחלק נכבד מהנובע מהם עוסק בחוקים סוציאליים, באני ואתה ואנחנו, בכיצד נוכל לקיים חברה איכותית יותר. אבל לא, בני ישראל היו מהופנטים לעגל הזהב ובהחלטה זו העדיפו את האני על פני האנחנו.

אומר זאת כך: הלוואי והיה לי פרומיל מהאנרגיה היצירתית של ג'ובס, וקמצוץ מההשראה שהייתה לו כשהמציא את המקינטוש בגרז' בבית הוריו לפני 40 שנה. אני גם לא מתכוון לצייר את ג'ובס כמפיסטו מודרני שדמותו הנזירית שימשה מסווה לכוונותיו השטניות. בלי ציניות, אני גאה לחיות בדור שהסתובב בו אדם כמו ג'ובס.

מצד שני, אני מתקשה להתעלם מהמראות סביבי: ברכבות, באוטובוסים, בבתי קפה ובגנים הציבוריים מצטופפים יותר ויותר iאנשים שיושבים, עומדים ומתפנים באותה תנוחה קבועה: יד שמאל אוחזת במכשיר, אצבעות יד ימין פוצחות במחול כוריאוגרפי מחזורי והעיניים שקועות עמוק עמוק במסך הפירוטכני.

אולי זה לא מקרה ששמות המכשירים שג'ובס ייצר מתחילים באות האנגלית i, "אני", והלוגו של החברה הוא תפוח, המסמל את החטא הקדמון. ואולי אני סתם "משתמש" לא מפותח שמכשיר את המוגבלות שלו בעזרת ערכים חברתיים גבוהים. לאלוהים...סליחה, לסטיב ג'ובס, הפתרונים.

>> חיים, מוות, עיצוב ו-LSD: הפילוסופיה של סטיב ג'ובס
>> הוליווד וספר הספרים: מה הקשר בין הארי פוטר ומשה רבנו?