שנת 1943, מחנה עבודה סמוך למחנה מיידנק בפולין, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה. העובדים היהודים לא נשלחים לעבודה המפרכת במפעל המקומי כמו בכל יום, אלא סגורים בצריפים בהם התגוררו. יום ראשון - יום מנוחה. אלה היו השעות שבהן נזכרו שהם בכל זאת בני אדם. דיברו בינם לבין עצמם בחופשיות יחסית, ישבו על המיטות, העלו זכרונות מחייהם הקודמים, וכמובן פיללו לחיים טובים יותר. על מדינה יהודית אף אחד בכלל לא העז לחלום.
ואז קם בחור צעיר מעיירה קטנה בפולין, וביקש לשיר משהו. השיר שבקע מפיו, בערבוב של עברית ויידיש, טלטל את נשמתם. "הבט משמיים וראה", הוא שר, "ארזי מלך שיברו אויבינו... ונחשבנו כצאן לטבח, לא שכחנו שמך, אל נא תשכח... חוסה נא ברחמיך, אל תתננו ביד אכזר".
"כולנו נורא התרגשנו ובכינו. זה היה נורא", מספר ניצול השואה דוד פרידמן. "בגלל שיש לי שמיעה טובה במוזיקה, קלטתי את המנגינה וכמה מילים מהשיר, וזה ישב אצלי במשך שנים ארוכות".
שנים ארוכות נצר בלבו פרידמן את הלחן האבוד, אבל המילים נשתכחו מזכרונו. "אחרי המלחמה הגעתי לארץ. במשך יותר שישים שנה השיר הזה ניקר לי בראש, עם המחשבה איך אני יכול להשיג את המילים", הוא מספר. "כשהפסקתי לעבוד כרפד ויצאתי לפנסיה התחלתי לחפש את המילים בכל מיני ספריות. הלכתי לבית שלום עליכם ומצאתי רק כמה מילים פה ושם, הגעתי לירושלים לספריה הלאומית ולקחתי גם מפה כמה מילים ומשם כמה מילים, והרכבתי בחזרה חלק מהשיר. התחלתי גם להיזכר תוך כדי גם בחריזה ובמשקלים בין השורות. מאז כבר הופעתי עם השיר הזה ביידיש בכמה הזדמנויות בתיאטרון גבעתיים".
התחייה הרשמית יותר של "הבט משמיים וראה" התרחשה לפני פחות משנתיים. פרידמן אהב את הלהיט שכיכב באותה תקופה ברדיו, "אנא בכוח" של עובדיה חממה וחברים, ופנה אליו בהצעה להקליט גרסה חדשה של השיר ששכב במרתפי הזיכרון שלו. חממה הסכים מיד. זה היה גם האות לאיתור נוסף של המקורות לטקסט. הסתבר שהוא מורכב מחלקים מפרק פ' בתהילים ומתפילת שחרית (תחנון), ואחרי עריכת טקסט של חממה, התמונה הייתה ברורה יותר.
_b.jpg "שולי רנד לייב (6) (צילום: אורית פניני)")
התוצאה הסופית נמצאת באלבומו החדש של חממה, "כשהנשמה מאירה", ומשתתפים בה שלושה אנשים - עובדיה ששר את הבית הראשון, שולי רנד שהוזמן לשיר את הבית השני, ופרידמן עצמו שחותם את הביצוע המרגש הזה בבית השלישי והאחרון.
רק אחרי צאת הדיסק גילה חממה ש"הבט משמיים וראה" הוא לא ממש שיר אבוד. מרדכי בן דוד הקליט אותו ביידיש לפני 30 שנה, אך הוא לא זכה לתהודה כמו היום. עכשיו, מקווה חממה, יגיע השיר להרבה יותר אנשים.
"למרות שאני ממשפחה ספרדית שאין לה קשר לשואה, כבר מגיל מאוד צעיר, משום מה, זה דבר שהילך עליי אימים" מספר חממה על הקשר שלו לנושא. "אני זוכר את זה בתור דבר שעיצב אותי במידה מסוימת. בגיל מאוד צעיר, בכיתה ג' או ד', אבא של ילד מהכיתה היה ניצול ובא לספר את החוויות שלו ביום השואה. זה היה בלתי נתפס. ואז הייתה תקופה בה קראתי ספרות שואה בגיל העשרה".
"גם בשיעורי פילוסופיה יהודית באוניברסיטה הנושא עלה לא פעם בשיעורים, כולל שאלת המשולש אלוהים-שואה-יהודים. זו הרי נקודה שבה הרבה יהודים איבדו את האמונה. התשובה הפילוסופית הכי טובה שקיבלתי מפרופ' יוסף בן שלמה ז"ל הייתה פשוטה: בדור הזה אנחנו עדיין צריכים לחקור את השואה מבחינה מדעית-היסטורית, כלומר להנציח. זה התפקיד של הדור שלנו - לא לשאול שאלות, למרות שיש תשובות. השואה היא שאלה יהודית גדולה, שאלת אמונה גדולה, שאלה ציונית גדולה".
ומה התשובה שלך?
"קשה לי לדבר על זה. קטונתי. יש תשובות ידועות, אבל אני חושב שכדאי להסתכל על התוצאה בסופו של דבר, ולהגיד שמהמשבר הגדול קמה מדינת ישראל. כל דבר גדול חייב לקום משבר גדול, ואנחנו העובדה לכך".