אחד התחומים המרתקים והמסעירים ביותר בחכמת הקבלה עוסק בסוד אותיות השפה העברית. לא פעם עולה התמיהה האם נכון לייחס כוחות רוחניים לצורות גרפיות אשר בסך הכל משמשות כלים לתקשורת מילולית וכתובה? יכול להיות שהן אוצרות בתוכן שפע מטה פיזי ואנרגיות שונות?
אקדים ואומר שכל מה שאכתוב כאן הוא קצה הקרחון בהבנת סוד האותיות. כל אות נחקרת ונלמדת באופן פרטני ועמוק ואוצרת בתוכה כמויות אדירות של ידע. בספר יצירה במשנה א' כתוב: "ב-32 נתיבות פליאות חכמה (22 אותיות השפה העברית ועשר הספרות) חקק את עולמו בשלושה ספירים (ספיר לעניין זה הינו אור רוחני) - בספר, וספר וסיפור". כלומר, כל אחת מאותיות לשון הקודש נמדדת ונשקלת בשלושה רבדים: "בספר" - צורה גרפית, "בספר" - בערך המספרי, וב"סיפור" - אופן ההגיה. לפיכך נוכחנו לדעת שכל אות יונקת את אורה משלושה מוקדי כוח שונים שיוצקים לתוכה אנרגיה רוחנית עצומה מחד ועצורה מאידך. כל זאת על מנת לייחד אותה משאר האותיות. אז מה אומרות האותיות ב', ג', וד'?
לעמוד הפייסבוק mako רוח עשיתם לייק?
פתוחה וסגורה בו זמנית: האות ב'
בשונה מהאות א', אשר מורה על אחדותו של הבורא, האות ב' מבטאת את העולם הגשמי ואת הריבוי שבא כתוצאה מחלוקה. היא אף פותחת את סיפור בריאת העולם הפיסי במילה "בראשית". צורתה הגרפית בנויה מהאותיות ר' + ו', והיא פתוחה מצידה השמאלי וסגורה מצידה הימני. חכמת הקבלה מלמדת שצידה הימני הסגור של האות ב' מורה על מה שקדם למעשה הבריאה, ואל לו לאדם הפשוט לחקור סודות עליונים. כאשר שואלים את האות ב' מי ברא אותך, היא מרמזת בקצה זנבה על האות א'. צידה השמאלי הפתוח מורה על התקדמות, פתיחות לעתיד ואפשרות לקבלת שפע והתרחבות, והיא מייצגת את "הכלי" המשלים לאות א' (גוף ונפש).
הנושא אות ב' בשמו יהיה אדם רגיש, חברותי וזוגי. הדואליות מאפיינת אותו לעיתים עד כדי קוטביות מובהקת, וזיכרו שהניגודיות שולטת באות ב' (עולם גשמי ועולם רוחני, אור וחושך, זכר ונקבה, חיים ומוות). האות ב' בשם האישה תצביע על אם חמה ומסורה המגוננת על משפחתה. האות ב' בשם הגבר תצביע על משיכה רבה לטבע, בעלי חיים ופתיחות מחשבתית.
כשאת מודדת כמה אני נותן: האות ג'
ג' משויכת לספירת החסד ורומזת לכוח גמילות החסדים. היא נראית כאדם פוסע היוצא מביתו (האות ב') וצועד אל עבר האדם הדל (האות ד') על מנת לגמול לו חסד, להעניק ולספק כל צרכיו. יש באות הזאת נדבך נוסף שעוסק בכוח הגמילה, כלומר מטרת הנתינה וההענקה לאדם הנזקק תהיה לפרק זמן קצוב ומדוד מראש על מנת לסייע לו לעמוד על רגליו בכוחות עצמו ולהיגמל מהצורך בחסדי אחרים.
בתורת הסוד מייצגת האות ג' את התוצאה שבאה מחיבור. כלומר, כשם שילד מסמן את התוצאה הנפלאה של חיבור הוריו כך מייצגת האות ג' את ההמשכיות והשפע. ביכולתה לגשר ולחבר בין ניגודים לכדי יצירת שלמות אחת בין האותיות הקודמות לה.
הנושא בשמו את האות ג' יהיה מצד אחד בעל רצון עז להשפיע ולהעניק מעצמו לזולת. מוטיב הנתינה חרוט עמוק בנפשו וכפועל יוצא יזכה גם הוא לשפע רב ולחסדים רבים ממרומים. עצם הנתינה מניעה את תהלוכת גלגלי הרקיע ותגרור בעקבותיה זרימת הצלחה שפע ומזל לגומל החסד. מצד שני עלולה האות ג' ליצור דיכוי בזרימת השפע והמזל (נתון לבחירתו של האדם), מה שיוביל בקלות לאימפולסיביות, פזרנות, בזבזנות, אי יכולת בראיית הנולד, כעסים רבים, פגיעה אנושה במצפון וויתור על העקרונות המוסריים.
צנועה וחסודה: האות ד'
ד' היא אות משלימה לאות ג' הבאה לפניה, והיא מבטאת את כוח הקבלה בבריאה. היא מגלה את החשיבות הרבה שבעזרה לזולת, והיא אות חשובה מאין כמוה מכיוון שעוצמתה בחולשתה. עצם הנתינה מעניקה לנותן תחושה נפלאה של עשיית מעשה נאצל ואנושי, ובלי האות ד' לא נוכל לתת מעצמנו ולחוות תחושה טהורה של נתינה ללא שיקולי עלות מול תועלת. לכן אפשר לומר שלמרות שהאות ד' נזקקת לחסדים לשם קיומה, היא מעניקה הרבה יותר ממה שהיא מקבלת. קיימת הדדיות בין נתינה וקבלה, ואלו יוצרים אחדות אחת שלמה בלתי נפרדת.
החיבור שבין האותיות "ג" ו "ד" רומז לכוח ההשפעה המסוגל לעורר את השפע ולא לחינם. המילה "גד" מהווה מילה נרדפת למילה "מזל". צורתה הגראפית: עומדת על רגל אחת לעומת שלוש האותיות הקודמות לה, ובכך מייצגת את הצניעות והענווה.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"
עוד כתבות בערוץ הרוח: