כוח הדיבור אף בא לידי ביטוי באיסורים והתניות שהאדם מחייב או אוסר על עצמו הנקראים נדר או שבועה. נדר הוא התחייבות בעלת משמעות דתית של אדם מול בוראו. הוא חייב להתקיים מתוך רצון חופשי לעשות פעולה מסוימת, או להימנע ממעשה מסוים. בדרך כלל הוא נעשה כתנאי להיחלצות ממצב מסוכן והבטחה לבצע מעשה מסוים כאות הוקרה ותודה לבורא, אם יעזור לו בצרתו.
נדר או שבועה?
מבחינות רבות קיים דמיון בין נדר לשבועה, והתורה אמנם כרכה אותם יחד באותו פסוק, אולם יש הבדלים מהותיים ומעשיים ביניהם:
1. שבועה אינה תופסת בלי שם השם, ואילו בנדר אין מקום כלל להזכרת שם שמים.
2. שבועה בחלקה אינה מופרת, ואילו נדר יכול להיות מופר על ידי חכם בכל המקרים והאופנים.
3. שבועה אינה תופסת ואינה חלה על דבר האסור או על דבר מצווה, אלא רק על דבר רשות, ואילו נדר חל על כל סוגי המעשים.
סוגי נדרים
לפי ההלכה קיימים מספר סוגי נדרים, ביניהם:
1. נדרי איסור - במסגרתם אדם אוסר על עצמו שימוש בחפץ מסוים, או אוסר לאחרים ליהנות ממנו או מחפציו.
2. נדרי נזירות - קבלת האדם על עצמו להיות נזיר. להלכות אלו להם מוקדשת מסכת נזיר.
3. נדרי תענית - קבלת האדם על עצמו להתענות. דיני נדרים אלו מופיעים בתלמוד במסכת תענית.
4. נדרי מצווה - נדר לקיים מצווה כלשהי.
החובה לקיים נדרים
קיום נדר הוא מצוות עשה מן התורה, מצווה זו נלמדת מהפסוקים "ככלל היוצא מפיו יעשה", "מוצא שפתיך תשמור" (דברים כ"ג, כד). העובר על הנדר עובר על מצוות לא תעשה של "לא יחל דברו" (ספר במדבר שם).
התרת נדרים
אדם שנדר נדר ומתחרט על כך, יכול לבוא לפני בית דין ובהתקיים תנאים מתאימים "להישאל" על נדרו כך שבית הדין מתיר את הנדר ומבטל אותו למפרע. דין זה אינו מפורש בתורה אולם נמסר במסגרת תורה שבעל פה, עד שחז"ל אמרו עליו "היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסומכו מן המקרא". בית דין מתירים את הנדר על ידי "פתח", היינו קביעת בית הדין שאילו הנודר היה מודע למלוא המשמעות של הנדר לא היה נודר כלל, והרי זה כאילו היה הנדר בטעות.
על מנת להתיר את הנדר, הנודר עצמו צריך להופיע בבית הדין ואיננו יכול למנות שליח לצורך כך. המתיר הוא תלמיד חכם מומחה, ואם אין בנמצא תלמיד חכם כזה ניתן לקבץ בית דין של שלושה הדיוטות. הנודר מפרט את נדרו, ומנמק מדוע הוא מתחרט על נדרו ורוצה להתירו.
אב יכול להפר את נדרי בתו כשהיא נערה, עד גיל 12 וחצי. כמו כן, הבעל יכול להפר את נדרי אשתו הנשואה הנוגעים לתחומים שביניהם. "הפרה" הוא סוג ביטול נדר שונה מ"התרה", ואינו תלוי בשום פתח, חרטה או טעות. נוסף על כך, הפרת נדרים מבטלת את הנדר רק מאותו רגע ואילך, לעומת התרה שמבטלת אותם למפרע.
נהוג לערוך התרת נדרים קבועה בכל שנה בערב ראש השנה. הטקס נערך במעמד שלושה אנשים, ויש הנוהגים במעמד עשרה. התוקף ההלכתי של התרת הנדרים הזו מוגבל, והתועלת המעשית שלו נתונה במחלוקת הלכתית. הטקס כולל גם הכרזה על ביטול מראש של כל נטילת הנדרים בעתיד. ביטול מראש כזה לא מועיל לכל הנדרים, כגון נדר במודע כנגד ההתרה, ולכן נוהגים לקיים התרת נדרים בכל שנה. באופן דומה, תפילת כל נדרי בערב יום כיפור, נועדה להתיר נדרים שנעשו ללא מחשבה או מתוך הכרח.
בלי נדר
ספר הזוהר משווה את הראש למנורה שבמשכן שבה היו שבעה קנים ושבעה נרות שמן. השמן ששימש במנורה מקביל לכוחות השכל, ושבעת הנרות מייצגים את שבעת הפתחים של הראש: שתי העיניים, שתי האוזניים, שני הנחיריים והפה.
הקנה האמצעי במנורת המשכן נקרא הנר המערבי כיוון שהוא בלט לצד מערב יותר מכל שאר הנרות שהיו מסודרים משני צדדיו, וכן משום שלהבות שש הנרות היו נוטות כלפי הנר המערבי ומלמדות על חשיבותו היתירה. כמובן, שפתח הראש המקביל לנר המערבי הינו הפה הממונה על הדיבור. מכאן אנו למדים, כי אף על פי שלרוב אין אנו נותנים דעתנו על כך שלמוצא פינו משמעות כה רבה, ראוי לייחס לדיבור כוח עצום ורב כל כך המסוגל מחד לחולל נפלאות ומאידך עלול לסכל, לעכב ואף למנוע את הברכה שבמעשי ידינו, ולכן מומלץ לסייג כל התחייבות על ידי האמירה "בלי נדר".
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"