בכל הדתות והתרבויות קיימים סממנים מיסטיים שמטרתם ליצור בלב המאמינים תחושת בטחון ושליטה סובייקטיביים. בתקופות עבר, מאורעות מוזרים ותופעות מסתוריות הטרידו את מחשבתו של האדם עד כדי הטלת אימה, ואפשר לעכבם באם יימצא הכוח הנגדי שיניאו מלפעול. אחד הפחדים האנושיים סובב סביב עניין עין הרע.
בלשון המקרא, המושג "רע עין" מציין אנשים בעלי נפש רעה או אנשים בעלי חסר מסוים שבצערם ובסבלם הנפשי הם רואים בעין עוינת כל מה שחסר אצלם וידם אינה משגת. כאמור, רבים מאמינים כי בשל הקנאה, אנשים אחרים יכולים להטיל בהם עין רעה שעלולה לסכל את הברכה שבמעשי ידיהם. כך נולדו להם במרוצת התקופות שלל חפצים שלהם ייחסו בני האדם כוחות רוחניים ושאותם הם רואים כיעילים לצורך השגת הצלחה, שמירה ושפע. משכך הם הדברים, ניתן להבחין בקווים משותפים ולעיתים אף בקשרים רעיוניים שבין עולם המיסטיקה היהודית לצד זו המוסלמית ולשאר תרבויות נוספות.
אחד הסמלים המובהקים והמשותפים בין היהדות לאסלאם לעניין זה היא החמסה. יש שמבחינים בין חמסה יהודית שאצבעותיה פונות מעלה, במשמעות זכרית בעלת זיקה לברכת משה בפנייתו לבורא. וחמסה מוסלמית שאצבעותיה פונות מטה במשמעות נקבית הפונה אל כוחות השאול ומשמשת בכדי להביא מזל טוב. החמסה מופיעה לרוב במבנה סימטרי, בו הבוהן והזרת זהות ומקבילות זו לזו, אם כי קיימות גם חמסות המעוצבות בצורות מדויקות יותר מבחינה אנטומית.
ידה של פטימה
מקורותיה של החמסה עתיקים מאוד ואינם ידועים בוודאות מוחלטת. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על השימוש בסמל החמסה - כף היד שאצבעותיה מצביעות כלפי מטה, כקמע לשמירה והגנה בקרב תושבי אגן הים התיכון בתקופה שקדמה להופעתה בדתות המונותאיסטיות. יש המייחסים את מוצאה באלת הירח "טנית" מקרתגו - מושבה פיניקית לאורך טוניס. אך לאמתו של דבר, סימלה המקורי של "טנית" לא היה כף יד אלא צורת גוף משולש בעל שתי ידיים אופקיות. עם התפתחות הדתות המונותיאיסטיות פינתה טנית את מקומה לאחרת, הלא היא פטימה.
האגדה מספרת כי פטימה שרפה את ידה בתבשיל רותח לאחר שראתה את בעלה מביא לביתם אישה אחרת. דמעותיה נשרו דרך סדק בקיר ופגעו בכתפו של בעלה. מה שמנע ממנו לממש את נישואיו לאחרת. מכאן מוסברת אמונת המוסלמים בחמסה או בשמה הנרדף "יד פטימה" והעין המצוירת בחמסה מוסברת בסיפור הדמעה. בערבית ובשפה הברברית, שמקורה בשבטי צפון מערב אפריקה, סמל היד, הספרה חמש והעין משולבים בביטוי "חמש אצבעות בעיניך" כמו אומרות עיניך הרעות לא תצלחנה לבצע את זממן. לכן נוהגים המוסלמים לטבול ידם בצבע (בדרך כלל כחול) ולסמן את דלת ביתם בטביעת כף היד. לשיטתם, הסימן גורם להרחקת עין רעה, רוחות, שדים ושאר מזיקים מלהיכנס לבית. בדומה, אך להבדיל אלף הבדלות, בין מצוות המזוזה ביהדות. בעבר הקהילות היהודיות היו מעורבות בתוך הקהילות שבצפון אפריקה כולה. היהודים הושפעו מסביבתם כפי שסביבתם הושפעה מהם. כך נוצר עירוב, בלבול והשפעות יחסי גומלין בין תרבויות בני הקהילות המקומיות כנגד עין רעה.
סמל לקב"ה
אבל ממקור יהודי יש הגורסים כי מקורות החמסה הם בכף ידה של מרים, אחות משה ואהרון. ויש ביהדות כאלה הטוענים כי רעיון חמש האצבעות מובא, אם כי באופן סימבולי, בסימון משקוף הבית בדם בעת מכת בכורות. משם נמשך רעיון השמירה וההגנה מכל פגע רע על יושבי הבית באם תולים חמסה בכניסה. על פי המסורת החמסה היהודית מייצגת את האות החמישית - ה', סמל לקב"ה, את צורת עלי התאנה משבעת המינים, את חמשת החושים העומדים על משמרתם ושומרים על האדם וכן את חמשת חומשי התורה. רבי יצחק בגמרא אומר: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" וכנראה מכאן השילוב שבין החמסה לצורת העין המצוירת בה. כשם שיש עין רעה קיימת גם ה"עין הטובה", המברכת והאוהדת. ייתכן אף שהחמסה שסמלה הוא יד פתוחה, מורה על נתינה, גילוי ופנייה לשלום בניגוד ליד המאוגרפת והקמוצה בעלת סממן לוחמני.
משמעותה הרעיונית של החמסה נושקת לפחדים מעין הרע ומתהפוכות מזל וגורל. הנפש מלאה פחדים, מודעים ושאינם מודעים - חלקם נצברים ונאספים במהלך חיינו כחלק מהשפעות חברתיות וסביבתיות, וחלקם מולדים. קשת האמונות והסממנים לשמירה והגנה מפני עין הרע כמוהם כים הגדול, אך מעל לכולם שוכנת לה בבטחה החמסה, אשר עד ימינו אנו מושרשת היטב בפולקלור התרבויות השונות.
* יצחק אהרון "חכמה" המרכז לקבלה www.kabalah.co.il