לוח השנה העברי הוא לוח שנה רוחני המבוסס על התורה ועל החכמים הקדמונים. לפי לוח זה, כל חג ומועד הוא שער בזמן המאפשר כניסה למימד גבוה יותר של אנרגיה רוחנית, שממנו אפשר למשוך שפע וברכה ולשפר את המציאות.
ראש השנה מכונה במסורת גם "יום הדין". "דין" במשמעותו הפנימית פירושו עצירה או עיכוב, גם לחיוב וגם לשלילה. הדין השלילי קשור להפרעה ולחסימה; לפי הקבלה פעולות, מילים ומחשבות שליליות בוראות מלאכים שליליים שהופכים למקטרגים שלנו ומונעים מן הטוב למלא את חיינו. דין חיובי בא לידי ביטוי למשל בהגעה למודעות רוחנית – שמשמעותה שלמדנו לעכב, לעצור, לחסום ולבטל את הרגשות השליליים, האנוכיות וחוסר הרגישות שלנו ולהפוך אותם לאנרגיה חיובית. כוח הדין הוא זה שמאפשר לנו להתקדם ולהשתפר.
על פי חוכמת הקבלה, הבורא הוא אינסופי וכל רצונו להיטיב עם הנבראים. עתידם של בני האדם אינו נקבע על ידי בית דין שמימי, שכן היקום פועל בדרך של סיבה ותוצאה. קרי: מעשה חיובי יגרור אחריו תוצאות חיוביות, ולהפך. מכאן שלבני האדם נתונה הבחירה לקבוע את "תסריט חייהם". בידם הכוח להרוס או לבנות, למשוך את האור והשפע אל חייהם או להישאר בעלטה.
בתחילתה של שנה חדשה מקבל כל אדם ממקור הבריאה אין סוף שפע לשנה החדשה. בכך, למעשה, ניתנת לנו בכל ראש שנה ההזדמנות לברוא עצמנו מחדש. ואולם, על מנת שנוכל למשוך שפע לחיינו לשנה שתבוא, ועל מנת שנוכל להכניס אור לחיינו, עלינו לסלק את החושך מקרבנו – את השטן המקטרג, את אותם מלאכים שליליים שבראנו, ומכיוון שאנחנו בראנו אותם רק לנו היכולת לבטלם. ההכנות לראש השנה, תפילות החג והתקיעה בשופר נועדו לסלק את אותו שטן מקטרג מחיינו.
תשובה וסליחה: ההכנות לראש השנה
תשובה: המונח "תשובה" הוא בעל שתי משמעויות: האחת היא שיבה וחזרה, קרי: התנתקות מכל ההשפעות הסביבתיות שנתנו בנו את אותותיהן במהלך החיים וחזרה לעצמנו. נשמתו של האדם היא ניצוץ מן הבורא, ולכן היא טובה מעיקרה. אנחנו רק צריכים לשוב אל "האני האמיתי" שבתוכנו כדי לאפשר לאור הבורא למלא אותנו בכל טובו.
לפי פירוש אחר, כדי לסלק מעימנו את אותם "מלאכים רעים" עלינו לעשות תשובה, שהיא טכניקה מדיטטיבית של חזרה בזמן לאותם רגעים לא נעימים שבהם נבראו אותם המלאכים. באמצעות ניקוי הנשמה ושינוי הטבע והמזג שלנו אנחנו מסירים את המלאך השחור מחיינו, משום שאנחנו גוזלים ממנו את הכוח שבו הזנו אותו ברגע בריאתו. כך יכול אדם להגיע לתיקון נשמתו.
סליחה: ערך האותיות ס.ל.ח בגימטריה הוא 98, קרי: צ"ח. הסליחה, אם כן, מאפשרת לנו לצחצח את נשמתנו ולשחרר את עצמנו מכבלי הכעס והטינה. כשאנחנו שונאים, כועסים, נוטרים או נוקמים אנחנו סובלים סבל רב, מכיוון שרגשות אלו מנתקים אותנו מכוח החיים ומכל דבר טוב. הסבל של השונא והכועס יותר גדול מסבלו של מושא השנאה. כדי שנוכל לקבל השראה מעולמות עליונים, חדוות חיים, יצירתיות ומילוי רוחני עלינו לוותר על רגשות הכעס והנקמה – וזו משמעות הסליחה, שהסולח הוא הנהנה הראשון והעיקרי ממנה.
תפילה ושופר: פעולות החג העיקריות
תפילה: למילות התפילה, שסודרו על ידי מקובלים בדורות עתיקים, יש כוח להעלות את התודעה שלנו לספירות העליונות, ולחבר אותנו לכוחות שיעזרו לנו לשפר, לצחצח ולנקות את גורלנו מכל רע.
שופר: השופר הוא כלי העשוי מקרן איל, לזכר אילו של יצחק. סיפור עקידת יצחק התרחש בראש השנה. יצחק, שהוא החיבור לספירת גבורה המסמלת את הרצון לקבל, נעקד ביום זה על ידי אברהם, שהוא החיבור לספירת חסד, שהיא אהבת חינם ונתינה. העקידה מסמלת את האדם הלוקח את גורלו לידיו, עוקד מעימו את כוח הדין ומשליט עליו אהבה ונתינה – פעולה שמאפשרת את פתיחת החיים לשפע, ברכה ומזל. בידיעת הכוונות הנכונות יש בתקיעת השופר כוח לעקוד את הדינים ולסלק אותם מעלינו. אולם לא די בכך, ותנאי הכרחי לכך שתקיעות השופר יצליחו הוא סליחה – לעצמנו, לזולת וליקום – כמו גם תשובה אמיתית ורוחנית.
התרת נדרים, תשליך ואוכל סמלי: מנהגי החג
התרת נדרים: טקס שנהוג לערוך בערב החג. על פי הקבלה, נדרים שאדם נודר ואינו מקיים יכולים לעכב את צמיחתו הרוחנית ולחסום את החיבור של נשמתו עם אור הבריאה. טקס התרת הנדרים אמור לשחרר אותנו מן הכבלים האלו. הטקס מתקיים בכל בית כנסת מיד לאחר תפילת שחרית של היום האחרון של השנה.
תשליך: בצהרי היום הראשון של החג נהוג ללכת לשפת הנהר, חוף הים, או כל מקווה מים אחר ולומר שם את תפילת התשליך. על פי הקבלה, מנהג זה מיוסד על תפילות וכוונות שבכוחן להשליך את הכוחות השליליים שצברנו הרחק מאיתנו, למעמקי הים. שמו של המנהג נגזר מן הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם".
מאכלי החג: בראש השנה נוהגים לאכול מאכלים סמליים המכונים "סימנים", ולברך עליהם ברכות מיוחדות. לעדות השונות יש מסורות שונות, אך הכוונה היא זהה: להשתמש במאכלים כסגולה לשיפור המזל ולהצלחה בשנה החדשה. המפורסם מבין המאכלים האלה הוא התפוח בדבש: לפי ספר הזוהר ותורת הקבלה התפוח מסמל את השלמות, האיזון והמעגליות. בתפוח ניתן למצוא שלושה צבעים: הלבן מסמל את הנתינה, קו ימין שהוא חסד של אברהם אבינו; האדום מסמל את הלקיחה, קו שמאל שהוא גבורה של יצחק אבינו; והירוק מסמל את האיזון בין השניים, קו אמצעי, תפארת של יעקב אבינו. הימצאם של שלושת הכוחות האלו בכל פעולה ממתיקה את הדינים ומאפשרת למתיקות הברכה לזרום בחיינו – וזה הדבש שבו אנו טובלים את התפוח.