mako
פרסומת

יום הזיכרון 2025: מתי הצפירה ומה יהיה מזג האוויר - לוח הזמנים המלא

ביום רביעי 30.4.2025 בשעה 11:00 תישמע צפירה של 2 דקות ולאחר מכן יחלו הטקסים בבתי העלמין ברחבי הארץ ובהר הרצל, שם ייערך הטקס המרכזי. ב-19:45 ייערך בהר הרצל טקס הדלקת המשואות שיסמן את פתיחת חגיגות יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל. מזג האוויר צפוי להיות חריג מאד

mako
mako
פורסם:
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל פועולות האיבה
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל פועולות האיבה | צילום: אייל מרגולין, פלאש 90
הקישור הועתק

מתי הצפירה ביום הזיכרון 2025?

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה יימשך לאורך כל היום, תישמע צפירת התייחדות רצופה למשך שתי דקות.

זמן הצפירה (בדקות)תאריךיוםשעת התחלת הצפירה
1ג'20:00
2ד'11:00

אירועי יום הזיכרון 2025- יום רביעי 30/04/2025

08:30 מעמד הקראת שמות חללי מערכות ישראל. הטקס יתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל, ירושלים. האירוע יתקיים בנוכחות שר הביטחון ומנכ"ל משרד הביטחון.

11:00 צפירת דומייה בת שתי דקות ברחבי הארץ.

11:00 טקס האזכרה הממלכתי לחללי ההעפלה והעליה שנספו בדרכם לארץ ישראל. הטקס יתקיים במוזיאון ההעפלה שבחיפה.

11:02 טקסי אזכרה בבתי קברות צבאיים ברחבי הארץ. הטקס המרכזי ייערך בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בנוסף, מטס חיל האוויר יחלוף מעל בית העלמין הצבאי בהר הרצל ומעל היכל הזיכרון.

13:00 טקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה בארץ ובחוץ לארץ, הר הרצל, ירושלים.

16:00 טקס האזכרה הממלכתי לחללי המחתרות ועולי הגרדום, מוזיאון אסירי המחתרות, עכו.

16:30 - עצרת זיכרון לחללי מערכות ישראל בסימן מלחמת חרבות ברזל ואירועי 7 באוקטובר. הטקס יתקיים במעמד יו"ר הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, שרים, סגני שרים וחברי כנסת, ראש העיר ירושלים, הרבנים הראשיים לישראל ומשפחות הנופלים - בית "יד לבנים" בירושלים

19:45 סיום אירועי יום הזיכרון וטקס הדלקת המשואות – הר הרצל, ירושלים

מה משך הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל?

צפירה בת 2 דקות ביום הזיכרון עצמו בשעה 11:00 בבוקר

  • יום רביעי 30.04.2025: מעונן חלקית בעננות גבוהה. תחול עלייה ניכרת בטמפרטורות ויהיה חם מהרגיל עד שרבי. אחר הצהריים הרוחות יתחזקו וייעשה אביך, ייתכנו טפטופים.
  • יום חמישי 01.052025: מעונן חלקית עד מעונן, תחול ירידה ניכרת בטמפרטורות וינשבו רוחות ערות. ייתכן אובך וממטרים קלים עד בינוניים מדי פעם מהצפון ועד הנגב.

עד איזו שעה עובדים ביום הזיכרון?

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נחשב ליום בחירה וניתן לקחת בו חופש על חשבון ימי החופשה הצבורים לכם. בנוסף, עובדים אשר להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שנפל במערכות ישראל או בפעולות האיבה, רשאים לקחת ביום זה חופש על חשבון המעביד. המדובר בדרגת קרבה משפחתית של הורים, סבים, בני/בנות זוג, ילדים, אחים ואחיות.

פרסומת

מתי נסגרות החנויות ביום הזיכרון?

ביום הזיכרון עצמו יהיו סגורים "עינוגים ציבוריים" בלבד ויפעלו עסקי מזון.

האם יש תחבורה ציבורית ביום הזיכרון?

כן. משרד התחבורה יתגבר בבוקר יום הזיכרון את קווי האוטובוסים לבתי העלמין הצבאיים. כמדי שנה, בני משפחות שכולות זכאים להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה ביום הזיכרון. לקבלת ההנחה יש להציג תעודת משפחה שכולה.

מדוע יש שתי צפירות ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל?

הצפירה הראשונה בת הדקה בערב יום הזיכרון מסמלת את תחילת אירועי יום הזיכרון. הצפירה השנייה בת שתי הדקות בבוקר יום הזיכרון עצמו מסמלת את תחילת טקסי יום הזיכרון בבתי הקברות ולאחר מכן את פתיחת אירועי יום העצמאות.

היכן ממוקמים הצופרים?

צופרי פיקוד העורף פרוסים בכל רחבי הארץ ומיקומם נקבע בשיתוף עם ההרשויות המקומיות, על מנת שהציבור הרחב יוכל לשמוע צפירות/אזעקות בכל מקום במרחב.

חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

זכר הנופלים במערכות ישראל לתקומתה של המדינה היהודית, מונצח באחד הימים המשמעותיים ביותר בלוח השנה הלאומי. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום ממלכתי רשמי שבו נזכרים חיילי צה"ל והלוחמים היהודים שנפלו בקרבות למען עצמאות ישראל ובטחונה.

הרקע לציון היום הזה נעוץ בראשית שנות ה-50, כאשר הוחלט להפריד בין אירועי האבל לזכר הנופלים לבין חגיגות העצמאות. בשנים הראשונות לאחר כינונה של המדינה, טקסי הזיכרון התקיימו במהלך יום העצמאות עצמו. אך לבסוף הוחלט לייחד יממה נפרדת לציון מפעל חייהם של החיילים שנפלו.

בשנת 1963 התקבל חוק רשמי בנושא, ובשנים שלאחר מכן הותקנו התיקונים שקבעו את מנהגי היום כפי שאנו מכירים - הדלקת נרות זיכרון, צפירה ארצית, תפילות אזכרה ועוד. ב-2018 אף עוגן היום בחוק יסוד כאחד הימים המרכזיים בזהות הלאומית של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הסיבה לכך נעוצה במשמעות העמוקה של יום זה, המהווה הוקרה והנצחה לזכר מי שהקריבו את חייהם למען קיומה של מדינת ישראל.

פרסומת

חשיבות העמידה בצפירות הזיכרון - הפן ההלכתי

בימי האזכרה לחללי מערכות ישראל, קיימת חשיבות גדולה לכיבוד זכרם של הנופלים והבעת הוקרה למשפחותיהם השכולות. מבחינה הלכתית, אין כל מניעה או איסור על עמידה לציון הצפירה הממלכתית בימים אלה.

אדרבה, הפוסקים הגדולים קבעו כי לא רק שאין פסול בעמידה בדומיה לזכר החללים, אלא שהדבר ראוי ונכון מבחינה רוחנית ומוסרית. כך פסק מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כי אין לראות במנהג העמידה בימי זיכרון משום חקיית מנהגי הגויים, האסורה על פי ההלכה היהודית.

הבכי והכאב על הירצחם של חיילים יהודים במערכות הגנה על המולדת, הם אמיתיים ונובעים מעומק הלב. לפיכך, אנו נדרשים להתייחד עם זכרם של הנופלים, לעמוד בדומיה לציון השריקה הארצית, ולהפנים את גודל הקורבן וההקרבה למען עתיד העם היהודי בארצו.

נוסח תפילת "יזכור" ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

תפילת יזכור - יזכור עם ישראל
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין
וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם
בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

נוסח תפילת "אל מלא רחמים"

תפילה זו נאמרת ביום הזיכרון לחללי צה"ל, ביום העצמאות וביום ירושלים:


אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי
הַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַl
מַזְהִירִים, לְנִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּכָל מַעַרְכוֹת
יִשְׂרָאֵל, בַּמַּחְתֶּרֶת וּבִצְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל וְשֶׁנָּפְלוּ
בְּמִלְחַמְתָּם וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הָעָם וְהָאָרֶץ
בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם. לָכֵן בַּעַל
הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר
הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, ה' הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן מְנוּחָתָם
וְיָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְתַעֲמֹד לְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם
וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן

פרסומת

תהילים, פרק ע"ט

א מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: ב נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: ג שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר: ד הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: ה עַד מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ: ו שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: ז כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ: ח אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: ט עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: י לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע (בגיים) בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: יא תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה: יב וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: יג וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:

שירי יום הזיכרון לחללי צה"ל

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבטחתם יונה...

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.

וברך לו חיוך שכמוהו כאור
וברך לו עיניים גדולות ורואות
לתפוס בן כל פרח וחי וציפור
ולב להרגיש בו את כל המראות.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.

וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף
ונפש לזכור בה את כל הלחנים
ויד האוספת צדפים עלי חוף
ואוזן קשובה לגדולים וקטנים.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.

וברך כי ידיו הלמודות בפרחים
יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה
ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים
ושפתיו השרות את מקצב הפקודה.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.

נתתי לו כל שאפשר לי לתת
שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד
ויד מעודנת, ולב מרטט
ומה אברך לך עוד?

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.

הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.

אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
כי אנחנו מאותו הכפר ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר תמיד בפרדסים ובשדרות
אהבנו את אותן הנערות
אבל תמיד אמרנו - אין דבר
זה הכל נשאר בתוך הכפר ברחנו אל אותם המקומות
לחמנו בשלוש המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר ובלילות שישי. אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה השחר מן ההר
אז אותך הבאתי אל הכפר אתה רואה - אנחנו כאן בכפר
כמעט הכל נשאר אותו הדבר
בתוך שדה ירוק אני עובר
ואתה מעבר לגדר ובלילות שישי.

פרסומת

הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצידך - ענה לו החובש. ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה לו החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש. והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש. האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש. פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!.

יה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים.
האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת.
לחמנו שם מזה שלוש שעות.
התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות.
זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה.
בשלב מסוים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד.
עלינו משם בכח של שתי פלוגות.
לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב.
באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו.

בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של גבעת התחמושת.

מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות מאה עשרים
מאה וכמה בחורים
על גבעת התחמושת.

עמוד השחר עוד לא קם
חצי פלוגה שכבה בדם
אך אנו כבר היינו שם
בגבעת התחמושת.

בין הגדרות והמוקשים
השארנו רק את החובשים
ורצנו אבודי חושים
אל גבעת התחמושת.

באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו.
חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים.
מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון.
לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי.
ככה עברנו איזה שלושים מטר.
איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה.

ירדנו אל התעלות
אל הכוכים והמסילות
ואל המוות במחילות
של גבעת התחמושת.

ואיש אי אנה לא שאל
מי שהלך ראשון נפל
צריך היה הרבה מזל
על גבעת התחמושת.

מי שנפל נסחב אחור
שלא יפריע לעבור
עד שנפל הבא בתור
על גבעת התחמושת.

אולי היינו אריות
אך מי שעוד רצה לחיות
אסור היה לו להיות
על גבעת התחמושת.

החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה.
הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון.
החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ.
הוא היה זורק לי חבילות חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח
הבונקר שלהם.
להם היתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו.
אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם שם את חומר הנפץ.
הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי.
היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו לגיונרים.
אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום.

בשבע, שבע ועשרים
אל בית הספר לשוטרים
אספו את כל הנשארים
מגבעת התחמושת.

עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
חזרנו אל העיר שבעה
מגבעת התחמושת.

חזרנו אל העיר שבעה
עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
על גבעת התחמושת.

על בונקרים מבוצרים
ועל אחינו הגברים
שנשארו שם בני עשרים
על גבעת התחמושת.

דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות ומחפשות...
מה הן מבקשות? אהה...

כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.

דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.

כי כשהמלאכים בוכים...

וגם אנחנו כאן
רוצים לבכות לבכות איתם
מה לעשות?
רוצים לבכות והדמעות אינן יורדות,
הדמעות אינן יורדות.

כי כשהמלאכים בוכים...

פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב

הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח

ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה מעולם לא נשמע
בגלל החול הרך

והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו

ואז תעשו עימי חסד קטן
כיתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן חזר אלינו

הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח

פגשתי אותו בלב המדבר