עבודות קרמיקה, יצירת בובות ועבודות פסיפס מרשימות הן רק חלק מההנאות שממלאות את סדר יומם של דיירי אחוזת בית הכרם, בית דיור מוגן בירושלים. הדיירים שעימם שוחחנו מסבירים לנו שזה לא רק עניין של "להעביר את הזמן", אלא תחביב שעושה להם טוב על הלב וגורם להם לפתוח את היום בחיוך.
עליזה מזרחי 77, דיירת האחוזה, מספרת: "אחד התחביבים הכי גדולים שלי הוא להכין בובות. הנכדים שלי כבר יודעים שהם יכולים להזמין ממני דמויות לפי רצונם. הם כבר ביקשו את סמי הכבאי, קיפוד כחול ובובה של סוניק. בנוסף, אני מפסלת בקרמיקה, עושה עבודות יצירה של פסיפס וכמעט כל רגע ביום שלי קשור לאומנות מסוימת, זה ממש כיף לי ועושה לי טוב".
תמיד היה לך כישרון לזה?
"לא. אבל אני עושה בדיוק מה שהמדריכים מסבירים והתוצאות יפות. לפני שבועיים התחלתי לעבוד עם חימר. לא ידעתי שאפשר לעשות עם זה כל כך הרבה דברים יפים. הכנתי אגרטל ויש כאלו שמכינים פסלים יפים".
איך האומנות תורמת לחיים שלך?
"היא עושה המון טוב ומכניסה אושר לחיים. מרגיעה, מהנה – מה צריך יותר מזה?".
גלו עולם של אומנות ויצירה מצד הדיירים של אחוזות רובינשטיין
גם עמרם אוסדון, 83, שמתגורר אף הוא באחוזת בית הכרם, גילה כישרונות אומנותיים חבויים שלא ידע על קיומם בעבר. "הצטרפתי לחוג ציור, לכתיבה יוצרת והיום אני אפילו משתתף בלהקה", הוא מספר.
נו, ואיך הולך בינתיים?
"נפלא. אין כמו להתמקד ביצירה. היא ממלאת אותך באושר ובשמחה. זה נהדר".
מה אתה אוהב לצייר?
"לרוב דברים שאני צילמתי ולפעמים גם דברים מהראש. לא מזמן הבת שלי ראתה תמונה של בית ביער בעיתון. היא אמרה לי 'כזה אני רוצה' וציירתי לה. מובן שהיא מאוד שמחה, וגם אני שמחתי על ההזדמנות".
אורלי גולן, מנכ"לית האחוזה, מספרת שעליזה ועמרם מצטרפים לעוד רבים מבני המקום שמוצאים עניין והנאה בחוגי האומנות. "מדהים לראות כמה כיף זה עושה לדיירים שלא היה להם מושג שיש להם כישרון לתחומים יצירתיים עד שגילו את האומן החבוי שבהם. הם עסוקים, יוצרים עבור המשפחה ונהנים. לדיירים שלומדים להכיר את הצד האומנותי שבהם בגיל השלישי יש אור בעיניים", היא אומרת.
גם מדריכי הקורסים באחוזה נבחרים בקפידה. אורלי מספרת שמדובר במדריכים מקצועיים ונעימים שאוהבים לעבוד עם בני הגיל השלישי. אחת מהן היא סבטלנה, בוגרת בצלאל, שמלמדת אומנות בציור ויצירה בפסיפס בעזרת אבנים או חרוזים. היא מגיעה לאחוזה פעמיים בשבוע כבר מעל 4 שנים.
סבטלנה מספרת שהיא מאוד נהנית לעבוד עם הדיירים, והם מצדם לא חוסכים בפידבקים חיוביים: "העבודה עם החרוזים מסייעת לשיפור המוטוריקה והדיוק, והיא דורשת המון סבלנות והשקעה. לא מזמן אחת המשתתפות אמרה לי שאם בעלה ז"ל היה רואה שהיא משקיעה ביצירה כזאת הוא פשוט לא היה מאמין, מפני שסבלנות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלה. זה חלק מהיופי בעיני – ההשקעה שדורשת יצירה מהסוג הזה גורמת לדיירים להתמודד עם אתגרים ובסופו של דבר הם רואים שהתהליך משתלם. זו הסיבה שאני תמיד מכוונת אותם להשקיע בעבודות שדורשות מספר מפגשים, ומבהירה להם שלא הכמות חשובה אלא האיכות".
עוד פידבקים?
"כן, המון. דייר שמשתתף בחוג ציור באופן קבוע אמר לי שהוא ממש מצטער שהחוג מתקיים פעמיים בשבוע, כי הוא ממתין רק לזה. הוא הודה שבחיים לא החזיק מכחול לפני זה ועכשיו ממש התאהב בתחום. מעבר לכך, לפעמים כשאני נאלצת לבטל שיעור, המשתתפים ממש מתאכזבים. זה הפך להיות חלק משגרת החיים שלהם, ואני כמובן שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד עם אוכלוסייה כזאת מדהימה".