סטטוס הצלחה | mako

_פרויקטים

הכל סיפורים: סיפור ההצלחה של גון בן ארי סיפור ההצלחה של גון בן ארי

הוא החל לכתוב בגיל 12, ומאז לא הפסיק. בגיל 20 פרסם את ספרו הראשון 'תושבי חדר הילדים' ולפני שלוש שנים הוציא גון ארי (27) את ספרו השני 'ילדי הסקויה'. איך הוא עושה את זה? "קודם כל צריך לעולם לא להרגיש שהצלחת. ואז מצליחים. אבל לא הצלחתי בגיל צעיר"

mako | פורסם 21/07/13 15:28

קצת עליי
"נולדתי ב-1985, גרתי רוב חיי בנהלל עד שבגיל 18 יצאה סוף סוף מכונית מהמושב. מגיל 12 כתבתי בלי הפסקה. גרתי שנה בהוסטל לאוטיסטים ברמות ב' בתור שירות לאומי, ואז עוד שנה בלונדון בתור שירות בין-לאומי. בגיל 20 פרסמתי את ספרי הראשון 'תושבי חדר הילדים' ולפני שלוש שנים את השני 'ילדי הסקויה'. בשנה האחרונה הייתי מכותבי הסדרה הקצרה בארץ נהדרת 'בקיצור', יחד עם וניה היימן, נתן שוטנפלס ורועי כפרי. ביחד עם כפרי אני כותב כל מיני דברים כבר שנים, ולפעמים רועי מצלם ומעלה אותם לאינטרנט ולפעמים לא וזה נשאר בתוך ארגז של דברים סודיים שיש רק לנו מהילדות – במושב מיתולוגי – ושנמכור רק ארבע שנים לפני שנמות, ורק לאמא של רועי, כי זה לא יעניין אף אחד אחר (ואמא של רועי עשויה מטיטניום).

"חוץ מזה יש לי קומיקס פייסבוק בשם Karpadito Shaviv, ולהקת וואן מן בנד, שהקליטה השנה את אלבומה הראשון (עם המפיק אורי וורטהיימר ובצילום רם מצא), שנקראת Savage Detectives. האלבום הוא אלבום יוטיוב, והוא נמצא בעריכה עכשיו. שמו: Fine Ass Hoes of the Apocalypse והוא מתעסק בפורנו מזווית ראייה של ילד, או קבליסט, שזה אותו דבר.  גון בן ארי (2) חולם להיות כסף צעיר | צילום: ליאור קסוון

"חוץ מזה, הייתי כתב ב-'7 לילות' של ידיעות אחרונות 7 שנים, ואז קצת ב'הארץ'. למען האמת אתם תופסים אותי בחודש הכי טוב בחיים שלי: שבועיים אחרי שעברתי להארץ הבנתי שאני לא רוצה להיות עיתונאי בכלל, שזו אחלה עבודה, אבל לא אחלה עבודה בשבילי. הדבר הזה תפס לי את המנגנונים שבעזרתם כתבתי כשהייתי ילד, או לפני כן, ופרשתי מהכל. היום הייתה המשמרת השנייה שלי במסעדה בשוק הפשפשים ביפו. חוץ מזה אני כותב כמה שאני רוצה ולא חושב יותר על כמה כוכבים צריך לתת למוזיקה. אלא על כמה מוזיקה צריך לתת לכוכבים, ביץ'".

סיפור ההצלחה שלי
"סיפור ההצלחה שלי היה מאוד אמיץ: קודם כל נולדתי אישה, ואז, במאמץ אדיר מצדי, אחורה לאורך הזמן, האישה הזו נהייתה אחות של יהונתן גפן. או שאולי זה מה שגרם לזה שהייתי צריך לעבוד כל הזמן בלכתוב, כדי שיהיה איזשהו תירוץ לקיומי, כשהקיום הזה מושווה תמיד לאנשים גדולים ממני. שקר, כשהוא יעיל, הופך בשביל השקרן לבעל איכות של אמת. ושיקרתי לעצמי במשך שנים שגם לי מותר לכתוב".

מתי ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיי
"ביום שישי האחרון. אבל זה סוד. בקטע של כתיבה: מגיל 6 עד גיל 12 הייתי משהו שאני כבר לא מכיר. אבל בגיל 12 נזכרתי. בזמנו למדתי בנהלל וניסיתי להיות חבר של ה'קולים'. בעיקר ירדו עלי שאני 'חרחרן', למרות שלא זכור לי שמעולם חרחרתי. אולי ברגע הזה נהייתי סופר: כי ירדו עלי, ולא הבנתי את הירידה, והייתי צריך להקדיש לזה חיים שלמים, כדי להבין.

"סתאאאם, נעשיתי סופר בגיל מינוס אלף. אבל בגיל 12 הייתי בחמישייה הלא-פותחת של הפועל עמק יזרעאל בקט-סל. היינו אלופים, אבל בעיקר בגלל שהיה לנו את גוני יזרעאלי, שהיום משחק כרכז במכבי אשדוד. גוני זה כמו גון, רק עם "י", ולפי איך שהוא שיחק, הוא בהחלט קיבל את היוד, ובהחלט היה יותר יזרעאלי. אני, אישית, מעולם לא קלעתי סל במשחק. זה היה מפחיד מידי. והיה לי גשר ואקנה חמור שהתפשט לגב ולחזה, והגיע לרמות כאלה של גועל, שכל פעם כששאלו אותי מה קרה לי בגב התאפקתי לא להגיד 'סרטן'.

"ואז התחלתי לקרוא. זה התחיל עם הספרים של סלינג'ר. אני יודע שהיום סלינג'ר נחשב לזקנים, וזה כנראה נכון (כי כמו שהיהודים יודעים: הרוב תמיד צודק) אבל זה הפעיל בי מנגנון רדום. נזכרתי במשהו, כישוף עתיק שנראה לי כמו הדבר הכי חייזרי בעולם והכי מוכר בעולם בו זמנית. נזכרתי שמותר להמציא מה שרוצים, ואם אומרים את זה בדרך מסוימת, למרות שזה לא קיים זה נהייה קיים. שאני יכול לשבת בבית מול מייקרוסופט וורד ולנסות למשוך את מימד האין עם מימד היש. שאני יכול לעזור למשהו לברוא. אז פרשתי מהקטסל". גון בן ארי (3) ממליץ לכם לעשות מה שאתם אוהבים | צילום: ליאור קסוון

איך מצליחים בגיל כל כך צעיר?
"קודם כל צריך לעולם לא להרגיש שהצלחת. ואז מצליחים. אבל לא הצלחתי בגיל צעיר".

מקור ההשראה שלי
"וויקיפדיה, יוטיוב, סאונדקלאוד, רוברטו בולניו, מקלאסקי, רבי אליקים שמשוביץ, קנדריק לאמאר, פיליפ קיי דיק, רבי יצחק גולדמן, ניקול קראוס, וויז קאליפה, אסאפ רוקי, אנג'ל הייז, רבי נחמן מברסלב, קניה ווסט, סלינג'ר עדיין מותר להגיד? אז לא סלינג'ר, לא משנה. הסורים מחומוס 'הסורים', סבי רבי הרב שם טוב גפן, דרייק, ליל וויין, אונה ביאן, יורם קניוק, ועוד יותר, מאז מותו: רוחו של יורם קניוק. כל מי שיצר משהו שבפעם הראשונה – והשנייה, והמאתיים – שראיתי, לא יכולתי שלא להרגיש: אין כזה. או: הדבר הזה הגיע ישר מהאין אל היש, מול העיניים שלי, כרגע. ועדיין, בטוח שכחתי את המרכזי".

מה החלום שלי?
"להיות כסף צעיר. אני בדרך. כרגע יש לי רק מינוס של 87 אלף שקל בבנק".

איפה אהיה בעוד חמש שנים מהיום?
"כפי שזה נראה: בברוקלין, תל אביב".

הטיפ שלי להצלחה
"פרשו מכל עבודה שמונעת מכם ליצור, שמשתמשת בכלים היצירתיים שלכם בשבילה ומעסיקה אותם. זו טעות שיש בה הרבה חכמה – שאפשר יהיה לשלב את המלאכה הקדושה של האמנות עם הצורך הבסיסי להתכלכל – וזה משהו שיש לשאוף אליו, אבל שימו לב שאתם לא מייצרים לכם חיקויים של הדבר האהוב ביותר עליכם בעולם, ואז מתמכרים לחיקוי במקום למקור. ולמי שרוצה לכתוב אבל לא עושה את זה (כלומר, למי שגר באיזור חיוג 03), עצה אחת: שיצא חרא בהתחלה. מה אכפת לכם? תערכו את החרא החוצה בסוף. כרגע שבו וכיתבו. וכיתבו רק דברים שאין עדיין".

>> לרשימת ה-30 המלאה

ותקבלו את כל הסיפורים ישירות לפייסבוק שלכם
תגיות: מצליחנים   הצלחה   צעירים  
גון בן ארי
תגובות

הוסף תגובה

 
שם
נושא
תוכן
 
ביטול  |  
מקרא: = תגובה ללא תוכן   = תגובה עם תוכן