קצת עליי
"ההורים שלי עלו שניהם ממרוקו והקימו בית בירושלים, שם נולדתי וגדלתי. מגיל צעיר עסקתי בתחום התקשורת: במהלך התיכון הנחתי תכנית בטלוויזיה הקהילתית, הגשתי תכנית רדיו בקול ישראל, כתבתי במקומונים ירושלמים ועוד. בגיל 18 התגייסתי לגל"צ, מה שהיה בשבילי בזמנו רגע שיא של ממש, התכוננתי למבחנים לגל"צ בערך מכיתה ו'. הייתי בטוחה שאין לי סיכוי.

אחרי שהשתחררתי, התחלתי מיד לעבוד ככתבת כלכלית של YNET ובתקופה הזו למדתי המון על המערכת הכלכלית במדינה. בגיל 21 קיבלתי טלפון מלשכת ראש הממשלה, הגעתי לפגישה ותוך זמן קצר מוניתי לדוברת כלכלית חברתית של משרד ראש הממשלה בראשות אריאל שרון. עבדתי שם שנתיים, בין היתר בזמן ההתנתקות שהייתה אירוע מאוד קשה ומאתגר.

"אחרי שסיימתי את הפרק הסוער הזה של חיי, התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ותואר שני בתכנון ערים ומנהל עסקים. הייתי חנונית רצינית, לדעתי יש שולחן בספרייה בקמפוס הר הצופים על שמי. אחרי התקופה האינטנסיבית במשרד ראש הממשלה הרגשתי שאני חייבת לשנות כיוון, שאני רוצה להשקיע בעיר שלי, ירושלים. עזבתי הכל והצטרפתי לקבוצת חבר'ה קצת מטורפים, קצת חולמניים, והקמנו יחד את 'התעוררות בירושלים'. בין היתר, הצלחנו להיכנס למועצת העיר וכיום אני מכהנת כחברת מועצת עיריית ירושלים.

מירב כהן
משתדלת להשיג את המטרות שמציבה לעצמה | צילום: ליאור קסוון

"בשנים האחרונות, לצד הפעילות החברתית והפוליטית שימשתי כפרשנית כלכלית בתכניות טלוויזיה: 'השביעייה' עם טלי מורנו ו'נדבר על זה בבית' עם עמנואל רוזן, ולפני חצי שנה הייתה לי חוויה מאוד מעניינת כשהייתי מועמדת לכנסת ה-19 והפכתי לאמא של רוני שנולדה בדיוק ביום הבחירות".

סיפור ההצלחה שלי
"לכל ההצלחות שותפים אנשים רבים. אפשר למנות הרבה דברים שהצלחנו בעבודה קשה לשנות, ביניהם: המאבק למען פתיחת חניון קרתא בשבת; המאבק למען תמיכת הממשלה באדם העובד בישראל, על ידי סיוע בתחום הדיור; מאבק שנשא פרי ממש לאחרונה הוא המאבק שאני מנהלת על מנת שרוכשי דירות ראשונות בירושלים יזכו למענק של כ-100,000 ש"ח מהמדינה כקבוע בחוק; נאבקתי להצלת קולנוע "לב סמדר"- פנינה שפועלת בלב ירושלים גם בשבתות ולצערנו להרבה יזמים יש פנטזיות עסקיות להפוך את הנכס הזה למגורים או מלונאות; ארגנתי קבוצת רוכשים ראשונה מסוגה של צעירים עובדים ברח' קוסטה ריקה בשכונת עיר גנים בירושלים, יחד עם עמותת 'רוח חדשה', במסגרתה הצלחנו להוריד את מחיר הדירות ב-15% ממחיר השוק; ועוד פרויקטים רבים נוספים.

"בין היתר, זכיתי בפרסים שונים: פרס מפקד גל"צ על עריכת התכנית 'הסוכה הנודדת'; אחת ממאה האנשים המשפיעים על כלכלת ישראל לשנת 2005 על פי מגזין העסקים דה מרקר; פרס מצטיינת הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית".

מתי ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיי
"האמת היא שכשהייתי קטנה חלמתי להיות עיתונאית חוקרת, אבל החיים לקחו אותי לכיוון אחר. אני אוהבת להכיר אנשים, לעזור לטפל בענייניהם ולהילחם בעוולות, אבל אני עדיין לא יודעת. קצת מוקדם להחליט, לא? למדתי שאין טעם לעשות תכנית כי החיים הרבה יותר חזקים מזה. כמו שג'ון לנון כתב: 'החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות'.

איך מצליחים בגיל כל כך צעיר?
"תשאלו את מארק צוקרברג, לא אותי. גם עכשיו, אחרי יחסית הרבה שנים של עשייה ציבורית, לא ברור לי אם אצליח. אני משתדלת כל הזמן להשיג את המטרות שאני מציבה לעצמי ובעיקר כל הזמן לעשות- עוד סיוע לתושב כאן, עוד שינוי חקיקה שם. כדי לעשות שינוי חברתי צריך לדעתי להתקדם עקב לצד אגודל. צריך לרוץ למרחקים ארוכים.

מקור ההשראה שלי
"יצא לי להכיר המון אנשים מרשימים ומעוררי השראה, אבל אני חושבת שמעל כולם בלט אריאל שרון. השילוב הזה בין ג'נטלמניות מושלמת לבין אומץ ויכולות לקבל החלטות שנראו לו נכונות, גם אם מחירן הציבורי והאישי כבד, הוא דבר נדיר בנוף הפוליטי הישראלי".

מה החלום שלי?
"שלא יגמרו לי החלומות והשאיפות. לפעמים מרוב עבודה קשה ושחיקה אני מפחדת שיגמר לי הכוח לחלום ולצייר חזון".

איפה אהיה בעוד חמש שנים מהיום?
"אני אפילו לא יודעת איפה אהיה בעוד שנה מהיום. אני מקווה להגדיל את המשפחה עד אז, ולהיות במקום שעושה לי טוב על הלב כשאני קמה בבוקר לעבודה, לפחות כמו עכשיו. התפקיד של חברת מועצת עיר שוחק בגלל שלצערי כל המנגנון דפוק. חברות במועצה זה תפקיד התנדבותי אז רוב החברים עובדים בדברים אחרים במקביל, אבל אני החלטתי להקדיש את התקופה הזו לעיר ירושלים והמחיר הכלכלי של זה הוא כבד מאוד עבורי ועבור משפחתי. אני מאחלת לעצמי שבעוד חמש שנים אמשיך לעסוק בענייני ציבור, אבל שגם אוכל להתפרנס מזה בכבוד".

הטיפ שלי להצלחה
"עבודה קשה ובעל פמיניסט".

לסיום:
"אולי יש אנשים שנראה להם מוזר ומוגזם כל ההתעסקות שלי בירושלים, אבל חשוב לי להגיד שמעבר לזה שזו העיר שגדלתי בה ושאני גרה בה היום, אני חושבת שירושלים היא המיקרו-קוסמוס של מדינת ישראל כולה: יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, חרדים, עשירים, עניים ועוד. מה שנצליח לפתור בירושלים אח"כ נוכל כבר לפתור בישראל כולה".

>> לרשימת ה-30 המלאה