קצת עליי
"נולדתי בתל אביב בשנת 1995. אני הבת הבכורה במשפחה שלי, יש לי עוד חמישה אחים. כשהייתי בת שמונה, סבא שלי נפטר, מה שהשפיע עליי עמוקות וגרם לי להתחיל להתעסק בנושא המרכזי עליו אני כותבת- מוות.
"כשהייתי בת עשר, עברה משפחתי להתגורר בשוהם. לאחר שסיימתי את בית הספר היסודי וכבת למשפחה דתית, נרשמתי לאולפנית 'ישורון' - בה למדתי עד כיתה ט', אז התחלתי לכתוב, חזרתי בשאלה ועזבתי את המסגרת הלימודית. לבחינות הבגרות למדתי לבד, בבית. בצעירותי, למדתי לדבר אנגלית, פורטוגזית, ספרדית, איטלקית וקוריאנית וכרגע אני עובדת בתרגומים, בעיקר מקוריאנית וספרדית, בשביל חברות קטנות. כשהייתי בת חמש עשרה התחלתי לכתוב את הספר הראשון שלי 'מניפת הצבעים של המוות' שראה אור לאחרונה ב'אחוזת בית'".
"כשהייתי בת 15 קראתי ספר בשם 'טעמה העצוב של עוגת הלימון', מאת איימי בנדר. הספר הזה גרם לי להרגיש בפעם הראשונה דחף לכתוב תוך כדי הסתכלות פנימה. אני בסך הכול בת שבע עשרה, התחלתי לכתוב לפני בקושי חמש שנים, אבל גיל ההתבגרות הוא גיל קשה ומבלבל ועמוס, וראיתי בכתיבה נתיב בריחה מרגשות אמתיים, מאכזבות וכאב, ואז קראתי את הספר הזה וחשבתי כי כתיבה יכולה להיות עוד דברים בשבילי, היא יכולה להיות פורקן, היא יכולה להיות תרופה.
"אז ישבתי לכתוב וכשסיימתי חשבתי שאני רוצה לחלוק את מה שכתבתי וככה יצא ששלחתי את הספר שלי להוצאת 'אחוזת בית', אותה הוצאה שבה יצא הספר 'טעמה העצוב של עוגת הלימון', מתוך מחשבה שמי שהבין את הספר הזה יבין גם את הספר שלי.
"אני בסך הכול בת שבע עשרה ועדיין לא חושבת שאני סיפור הצלחה או ילדת פלא, אבל יומיים אחרי ששלחתי את הספר, שרי גוטמן, העורכת שלי, חזרה אליי ואמרה שהיא אוהבת אותו, ובשבילי זאת הייתה ההכרה הכי גדולה"
מתי ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיי
"ידעתי שאני אוהבת לכתוב מגיל 13, כשהתחלתי לכתוב ולא יכולתי להפסיק, אבל אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיי, אבל אני מקווה שזה יהיה משהו שקשור לכתיבה".
איך מצליחים בגיל כל כך צעיר?
"פועלים מתוך דחפים, קל יותר לעשות את זה כשאתה צעיר ותמים".
מקור ההשראה שלי
"החרדות שלי".
מה החלום שלי?
"ללמוד לנגן על פסנתר. לדעת לשיר בלי לזייף".
איפה אהיה בעוד חמש שנים מהיום?
"אחזור מטיול ארוך מסביב לעולם ואכתוב על זה בבית, או שסתם אכתוב על זה בבית מבלי באמת לחזור מטיול ארוך מסביב לעולם".
הטיפ שלי להצלחה
"אין לי כזה".
"הצלחה" בשבילך...
"עוד אל תקראו לי סיפור הצלחה, אני רק בתחילת הדרך".