זכרון יעקב: בית זמני שהפך למפלט של שלווה ותקווה
בתוך ימים של חוסר ודאות, אחרי שנאלצו לעזוב במלחמה את ביתם במושב לימן שבגליל, מצאה את עצמה משפחתה של המעצבת אורית שרמן נהרי בונה מחדש חיים שלמים בזכרון יעקב. בעזרת עיצוב חכם, צבע, אור והמון לב, הצליחה להפוך דירה ריקה לבית חם, מלא באופטימיות, שמחת חיים וגעגוע לטבע שהשאירו מאחור
כשאורית שרמן נהרי, מעצבת פנים ממושב לימן, נאלצה לעזוב את ביתה בעקבות המלחמה, היא לא דמיינה שבתוך הבלבול והכאוס תמצא דרך לבנות לעצמה מפלט חדש. "ברגע הראשון היה חוסר אונים מוחלט", היא אומרת, "אבל מהר מאוד הבנתי שאני חייבת ליצור לעצמנו מקום נעים, חמים ומזמין. הכי קרוב בנראות או בווייב לבית שלנו המהמם במושב לימן".
הבית בזכרון יעקב משתרע על שלוש קומות – קומת כניסה עם חלל מרכזי וממ"ד, ושלושה חדרי שינה בקומות העליונות. כשהמשפחה קיבלה את המפתחות, הבית היה כמעט ריק – שתי ספות בסלון, כמה ארונות בגדים, מיטות, טלוויזיות ומטבח חדש. "במשך שבועיים נסענו הלוך ושוב כדי להביא כלים, צמחים ופריטי ריהוט. רציתי להכניס חום, שמחת חיים ואת הסטייל שלי – למרות הכל", היא מספרת.
המעבר המהיר לא השאיר הרבה זמן לחשוב, אבל אורית נשענה על האינסטינקטים שלה. "אם יש טיפ אחד שאני יכולה לתת לכל מי שעובר שינוי – הוא לא לפחד ממנו", היא אומרת. האילוצים היו ברורים: בית זמני, תקציב מוגבל והרבה צורך באחסון. את רוב הריהוט קנו באיקאה – פתרונות פשוטים וזולים ששימשו בסיס לעיצוב חם ומזמין. עם הזמן, הבית הלך והתמלא בפריטים אישיים, חפצי נוי ויצירות אמנות שהספיקה להציל מהבית בלימן. "מי שמכיר אותי יודע – אני נרגעת כשאני מוקפת בצבע, אומנות וחפצים ייחודיים. זה היה העוגן שלי בתוך כל הטירוף".
התהליך נמשך כשבועיים, ובמהלכו הפך הבית הריק למרחב אישי שמלא חיים. בחירה של טקסטיל – כריות, מצעים וריפודים – נתנה תחושת רעננות בלי תקציב גדול. "זה מדהים כמה שינוי קטן בבד או בצבע משנה את האנרגיה בבית". לטענתה, גם בית זמני צריך להרגיש בית. "בית הוא השתקפות של מי שחיים בו. גם אם הוא לא קבוע, הוא צריך לשדר את האופי, הסגנון והביחד שלנו". אורית דאגה לתלות תמונות משפחתיות, לשלב צבעים חמימים ולהכניס ריחות טבעיים. "זה נתן לנו ביטחון ורוגע – כאילו הבאנו איתנו חלק מהחיים הקודמים", היא אומרת, "רצינו שיהיה לנו נוח, כּיפי וזורם ושלא נרגיש מקופחים ועצובים".
אחד האלמנטים החשובים בעיצוב היה הקשר לטבע. "בלימן היינו מוקפים בפרדסים ובריח תפוזים, ופתאום הכל נעלם", היא משתפת. "בזיכרון, הנוף הירוק הנשקף מהחלונות הפך למוטיב מרכזי. הכנסתי המון עציצים ופרחים – טבע הוא תמיד עוגן, גם אם הוא בתוך הבית". אורית מספרת שגם בימי שישי, כשכל המדינה סערה, היא לא ויתרה על הביקור בשוק הפרחים המקומי. "הייתי בוחרת אגרטלים, מריחה פרחים, מלקטת זרים צבעוניים. זה היה רגע של חיות, של שמחה, של נורמליות". מפאת חוסר מקומות האחסון ותצוגה בחרה שרמן נהרי להציג בקערות מוצרים בסיסים המשמשים את המשפחה ביום-יום במטבח כמו פירות וירקות, "שתמיד מוסיפים ריח, צבע ומעשירים את החלל".
עם הזמן, הבית הפך לא רק למקלט פיזי אלא למפלט רגשי. "זו הייתה הזדמנות נדירה - לעצב מחדש, להתרגש שוב מבית חדש. אולי זה לא היה קורה אלמלא המלחמה", היא אומרת. "למדתי שגם בתקופות הכי קשות, כשאין שליטה על כלום, אפשר לשלוט בצבעים, באור, בתחושה. אפשר לבחור אופטימיות". היום, כשהחיים לאט לאט חוזרים לשגרה, אורית מסכמת: "עשינו מהלימון לימונדה".
עיצוב והום סטיילינג: אורית שרמן נהרי