"הבנו שאין זמן, יש לנו קהילות להציל": כך בנתה תנועת המושבים חזית חירום אזרחית במלחמה

ב- 7 באוקטובר, תנועת המושבים מצאה את עצמה באחת התקופות הקשות בתולדותיה. עם מושבים רבים שחדרו אליהם מחבלים ושנפגעו ישירות, קהילות שפונו מבתיהן ושטחים חקלאיים שנותרו מיותמים. "הבנו שאין זמן. היה צורך במענה מהיר - גם עבור הקהילות וגם עבור החקלאים", נזכר עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים ויושב ראש התאחדות חקלאי ישראל.

מתוך ההבנה הזו, התנועה הקימה במהרה מנגנוני סיוע משוכללים ונרחבים: היא טיפלה בפינוי תושבים וקהילות שלמות, גייסה מתנדבים לשדות החקלאיים שהעובדים הזרים ברחו מהם, סייעה בהשגת פיצויים לחקלאים, קידמה רגולציה מותאמת לשעת חירום והקימה תפקידים חדשים לטובת שיקום ארוך טווח לקהילות. "הקמנו שני סוגי חמ"לים – חמ"ל חקלאי שיטפל בצרכים המידיים של החקלאים, וחמ"ל קהילתי שילווה את הקהילות שפונו ויאפשר את שיקומן", מתאר יפרח.

תנועת המושבים היא תנועת ההתיישבות הגדולה ביותר במדינה ומאגדת בתוכה את כלל מושבי ישראל, יותר מ-400 מושבים מצפון הארץ ועד הערבה. התנועה עוסקת בקידום חקלאות, חברה, קהילה, קרקעות, פיתוח עסקי ותיירות כפרית, ומייצגת את ההתיישבות הכפרית מול משרדי הממשלה, הכנסת והרשויות השונות. רק בשנה האחרונה השלימה התנועה מהלך איחוד היסטורי, במסגרתו התמזגו לתוכה כלל תנועות ההתיישבות המושביות. יפרח, עורך דין במקצועו, בן מושב אוהד בעוטף עזה, עומד בראשה מאז 2019.

יפרח מתאר כי בשל הפגיעה הנרחבת שנגרמה למושבים עם תחילת המלחמה, נוצר קושי אמיתי להתארגן לפעולה. "המושבים נפגעו קשות. חלקם היו תחת מתקפה ישירה, באחרים חדרו מחבלים", הוא אומר. "האירועים היו קשים, טראומטיים, ולחלק מהקהילות לקח זמן להבין את גודל הפגיעה. התפקיד שלנו היה לייצר מסגרת פעולה, לא רק מול החקלאים והקהילות, אלא גם מול המדינה".

אחת הזירות שקיבלו טלטלה משמעותית היה ענף החקלאות שמתבסס ברובו על העובדים הזרים מתאילנד. עם תחילת המלחמה, עובדים זרים נחטפו ונרצחו וכך גם משתלמים ממדינות אחרות אשר באו ללמוד את הענף. בהתאם לכך, עשרות אלפי עובדים תאילנדים עזבו ביום אחד את המשקים החקלאיים ומערך העובדים הזרים בענף החקלאות קרס לגמרי. בתגובה לכך, יזמה תנועת המושבים את הקמת חמ"ל המתנדבים - מנגנון שחיבר ארגוני מתנדבים בין עשרות אלפי ישראלים לבין משקים חקלאיים מרוב רחבי הארץ שהיו במצוקה וללא ידיים עובדות. "חקלאים נותרו עם שדות פתוחים, חממות ריקות ומטעים לא מטופלים. ואי אפשר להחזיק משק חקלאי בלי ידיים עובדות", אומר יפרח. "זו הייתה הירתמות יוצאת דופן. אנשים מכל רחבי הארץ עזבו הכל כדי לעזור. הם הגיעו לקטוף, לעבד, לארוז, והחזיקו את המערכת בתקופה קריטית. זו היתה שעתה היפה של הישראליות, ערבות הדדית במלוא מובן המילה".

במקביל,  יפרח היה שותף לפעילות של משרד החקלאות החוץ ורשות האוכלוסין לגבי פתיחת מדינות נוספות כמו סרי לנקה ומלאווי. "בהובלת משרד החקלאות, פעלנו מול כל הדרגים, אפילו מול נשיא המדינה שפנה בעצמו למלכת תאילנד. היום יש בישראל יותר עובדים זרים בענף החקלאות מאשר היו ערב המלחמה. זה לא רק מספרים זו יציבות. זו היכולת לחזור לעבוד ולדאוג לביטחון התזונתי עבור תושבי המדינה".

התנועה אף פעלה רבות מול רשות המיסים כדי לקדם מתווה פיצויים יעיל. "חקלאים לא יכולים לחכות שנה עד שיגיע הכסף. הם צריכים מזומנים כאן ועכשיו – כדי לשרוד את העונה, לזרוע מחדש, לשלם לספקים. לשם כך בנינו יחד עם משרד החקלאות ומס רכוש מסלולים ירוקים לקבלת מקדמות, גם על נזקים ישירים, וגם על נזקים עקיפים כמו תוצרת שלא נקטפה או שטחים סמוכי גבול שהיו סגורים מטעמי ביטחון", מסביר יפרח. המערכת הזו, לדבריו, אפשרה לרבים להמשיך ולתפקד למרות הפגיעה. "הייתה פה הבנה שגם אם המדינה לא תמיד יודעת לפעול במהירות, אנחנו יכולים לדחוף, ליזום, לשים על השולחן פתרונות".

מעבר לסיוע הכלכלי, פעלה התנועה גם בתחום הקהילתי. משפחות רבות שפונו מהעוטף ומאזורים בצפון שוכנו בבתי מלון בכל רחבי הארץ. "היה צורך דחוף לייצר שגרת חירום, מסגרות לילדים, פעילויות נוער, מענים רגשיים וסיוע לוגיסטי. תנועת הנוער שלנו – בני המושבים – גויסה לסייע, והבאנו גם אנשי מקצוע, פסיכולוגים, תרומות וסיוע יומיומי לקהילות".

מהלך נוסף, פורץ דרך, שקידמה התנועה, היה יצירת תפקיד חדש: מנהל קהילה במושבים. "הבנו שאין שיקום בלי מישהו שנמצא בשטח, שמכיר את האנשים, שמחזיק את הקהילה", מסביר יפרח. "זה לא היה קיים קודם. בנינו תוכנית יחד עם מינהלת תקומה, גייסנו תקציב לחמש שנים, והיום יש כבר כמאה מנהלי קהילות פעילים, גם בדרום וגם בצפון". התנועה אף מפעילה מערך שלם של קורסים להכשרה מקצועית של בעלי תפקידים במושבים, כחלק ממאמץ מתמשך לחיזוק התשתית האנושית של ההתיישבות.

אלא שלא בכל מקום ההתקדמות דומה. "בדרום יש מינהלת תקומה, יש תקציבים, יש תהליך מסודר. מרבית התושבים כבר חזרו, ואנחנו עובדים יחד איתם", אומר יפרח. "אבל בצפון אין מינהלת, אין כתובת אחת, אין תקציב ייעודי, הקהילות הרבה יותר פזורות, והרבה פחות משאבים מגיעים אליהן. רק כ-70% מהתושבים חזרו וזה מורגש." לדבריו, אם לא יקום גוף ייעודי לשיקום הצפון, בדומה למינהלת תקומה בדרום, לא ניתן יהיה להחזיר את המושבים למסלול של יציבות וצמיחה. "הפערים רק יעמיקו, וזה מסוכן. גם ברמת החקלאות, גם מבחינה חברתית ומעל לכל מדובר באירוע בעל חשיבות אסטרטגית לחיזוק הצפון".

על רקע זה, יפרח מסמן שלושה כיווני פעולה שהמדינה חייבת לאמץ: חיזוק ושיקום התשתיות והשירותים ברמה האזורית; מתן כלים כלכליים למועצות האזוריות; ופיתוח עוגנים כלכליים למושבים בתחום החקלאות, האנרגיה הירוקה, התיירות הכפרית והיזמות המקומית  ."קהילות חזקות לא נבנות רק ממשאבים חיצוניים. הן צריכות חוסן מבפנים: כלכלי, קהילתי וניהולי", הוא אומר. "המושבים שהייתה להם הכנסה נוספת מעבר לחקלאות עמדו טוב יותר גם ברגעי משבר. זו לא פריבילגיה, זה תנאי בסיסי לעמידה מול מצבי קיצון. ואם אנחנו רוצים להבטיח התיישבות לאורך זמן, אין דרך אחרת".

כששאלתי את יפרח לגבי החזון שלו לעתיד המושבים והחקלאות הישראלית, יפרח הדגיש: "בשנה וחצי האחרונות הוכחנו את מה שאמרנו לאורך כל השנים והיא שהחקלאות היא גם ביטחון לאומי כמי ששומרים על גבולות המדינה ומעבדים אותה עד לתלם האחרון וגם ביטחון המזון- החקלאות כמספקת לתושבי המדינה מזון בעיתות חירום ושגרה כאחד וראינו זאת עם החרמות מטורקיה וממדינות אחרות וכעת גם ברשתות גדולות באירופה.

החזון שלי הוא שמירה על המרחב הכפרי כשליחות לאומית, להמשיך לקיים חקלאות טרייה ואיכותית למען אזרחי המדינה בעת מלחמה ובעת שגרת מלחמה תוך שמירה על ערכי ההתיישבות והעוגנים החקלאיים והקהילתיים המרכיבים את המרחב הכפרי.

בחזוני אני פועל לחזק את כלל הענפים השונים בחקלאות לצמיחה ואיתנות כלכלית, להתמודד עם משבר האקלים אשר פוקד את העולם כולו ולא פוסח גם על ישראל, להכניס טכנולוגיות וחדשנות לחקלאות ובעיקר כרכיב החשוב ביותר לפעול להכניס כמה שיותר צעירים לענף החקלאות כדור ממשיך וכדור החדש. דבר שהענף משווע לו והיום, יותר מתמיד, עלינו לפעול כדי ליישם זאת הלכה למעשה".