היחידה בארץ: תחנה זו מציגה את העתיד של התדלוק

רוב הנהגים שעוצרים בתחנת סונול יגור מגיעים בשביל בנזין, סולר או קפה. אבל רק בתחנה הזו, סמוך למפרץ חיפה, יש גם משאבה מסוג אחר: מאז 2023 פועלת בה תחנת התדלוק במימן הראשונה בישראל. כרגע היא משרתת משאיות, כך שגם אם עדיין לא נתקלתם ברכב מימן ברמזור, הוא כבר נוסע כאן. התחנה ביגור הוקמה במסגרת שיתוף פעולה בין סונול, בזן וכלמוביל: סונול הקימה ומתפעלת את תשתית התדלוק, בזן מספקת את המימן המותאם לתחבורה וכלמוביל הביאה לישראל משאיות מימן של יונדאי.

אז איך זה עובד? רכב מימן הוא למעשה רכב חשמלי. אלא שבמקום להסתמך רק על חשמל שנאגר בסוללה, הוא נושא מיכל מימן ומשתמש בתא דלק כדי לייצר חשמל בזמן הנסיעה. התא משלב מימן עם חמצן מהאוויר, החשמל שנוצר מניע את הרכב, ומה שנפלט מצינור הפליטה הוא מים.

החלק שהכי מזכיר את העולם שאנחנו מכירים הוא התדלוק. הנהג מגיע לתחנה ומחבר פיית תדלוק למיכל הרכב, בדומה לעצירה לתדלוק בנזין או סולר. עבור משאיות ואוטובוסים, שצריכים לנסוע מרחקים גדולים ולעמוד בלוחות זמנים צפופים, האפשרות למלא מיכל בתוך דקות היא סיבה משמעותית להתעניין בטכנולוגיה. באוגוסט האחרון הציגה כלמוביל בארץ אוטובוס מימן של יונדאי לצורך הדגמה והתנסות עם חברות אוטובוסים. באוקטובר נמסר אוטובוס המימן הראשון בישראל לקבוצת בזן על ידי קבוצת בליליוס. טווח הנסיעה הפוטנציאלי הוא 600 קילומטרים והתדלוק נמשך כ־ 12 דקות, בדומה לזמן תדלוק של אוטובוס הנוסע על בסיס סולר. האוטובוס משמש להסעת עובדי בזן, עד 53 נוסעים.

המעבר למימן יכול לסייע בצמצום זיהום האוויר מתחבורה. בישראל, התחבורה אחראית לכ־ 22% מפליטות גזי החממה, ולזיהום האוויר שהיא יוצרת מיוחסים כ־ 1,100 מקרי מוות מוקדם בשנה. לפי דוח המשרד להגנת הסביבה מ־2019 , כלי רכב כבדים פולטים בממוצע 0.010 גרם חלקיקים לקילומטר, לעומת אפס פליטת חלקיקים בשימוש ברכב מימני. סונול בחרה להתמקד בתחבורה הכבדה ולפעול לצמצום הזיהום באמצעות מעבר למימן.

אבל אם הפתרון כבר ישים, למה אין תחנת מימן בכל עיר? בין היתר, משום שזהו עדיין שוק קטן. הקמת תחנה דורשת השקעה ותשתית ייעודית, וכדי להצדיק פריסה רחבה צריך שיהיו מספיק כלי רכב שיגיעו לתדלק. מצד שני, קשה להכניס כלי רכב נוספים לשימוש בלי מקומות שבהם יוכלו למלא מיכל. לכן המעבר מתחיל במספר מוגבל של כלי רכב ותחנות, ומתקדם יחד איתם.

משאית שנוסעת לידנו ומשאירה אחריה אדי מים במקום גזי פליטה נשמעת כמו תמונה מדומיינת מהעתיד. ביגור, היא כבר מציאות קיימת, שממחישה איך שינוי במה שממלאים במיכל יכול לשנות גם את האוויר ברחוב. "קדמה נמדדת גם באוויר שהילדים שלנו נושמים בדרך לבית הספר. לשם אנחנו צריכים לכוון את עתיד התחבורה", אומר אבי מגידו, מנכ"ל סונול. "הפעילות שכבר מתבצעת בשטח ממחישה כי המעבר למימן אינו חזון עתידי אלא פתרון ישים".

סונול מתכננת להקים תחנות נוספות לתדלוק במימן, ככל שמספר כלי הרכב המונעים במימן ילך ויגדל. בינתיים, יגור היא הצצה די מוחשית לאפשרות שבעתיד תהיה מוכרת יותר: עוצרים בתחנה, ממלאים מיכל, וממשיכים לנסוע - רק בלי בנזין או סולר.