נכנסים לתדלק, נשארים לחוויה: כך ייראו מתחמי התדלוק של העתיד

יש משהו כמעט אוטומטי בעצירה בתחנה לתדלוק. מכבים מנוע, ממלאים מיכל, אולי קונים משקה ומשהו טעים, וחוזרים לכביש. במשך שנים גם התחנות נבנו סביב הפעולה הקצרה הזאת. עכשיו דמיינו שבאותה תחנה עוצר גם נהג שצריך לטעון רכב חשמלי, ולידו משאית שמתדלקת במימן. לכל אחד מהם יש צורך אחר, ולתחנה כבר אין דרך אחת בלבד לשרת אותם.

השינוי הבולט ביותר מבחינת הנהגים הוא משך העצירה. תדלוק בנזין אורך דקות ספורות. טעינה חשמלית, גם כשהיא מהירה, אורכת זמן ממושך יותר. עכשיו דמיינו שבמקום לעמוד ליד הרכב, אתם מתיישבים לקפה באזור מוצל ונעים, אוכלים משהו או פשוט לוקחים הפסקה מהנהיגה. הטעינה היא גם הזדמנות עבור הנהגים והנוסעים להיטען בעצמם באנרגיה. כשהעצירה מתארכת, המקום שבו מעבירים אותה הופך לחלק מהחוויה.

אבל השינוי אינו מסתכם בעוד עמדת טעינה בחניה. טעינה מהירה של כמה כלי רכב במקביל דורשת הרבה חשמל, ולא בכל תחנה החיבור הקיים לרשת מספיק לכך. אחת האפשרויות היא לשלב ייצור חשמל באמצעות פאנלים סולאריים על גג התחנה ומערכות אגירה ששומרות חשמל לשימוש בשעות אחרות. הן לא פותרות לבדן כל מגבלת תשתית, אבל יכולות להיות חלק מהדרך להפעיל מתחם שמספק יותר חשמל לנהגים.

זה אחד הכיוונים שסונול מקדמת לצד פעילות התדלוק הרגילה שלה. החברה פועלת להתקנת מערכות סולאריות, עוסקת בפתרונות טעינה ואגירה, וכבר מפעילה בתחנת יגור את תחנת התדלוק במימן הראשונה בישראל. המימן משמש שם כיום משאיות, כך שהמראה של שלושה סוגי רכבים שמתמלאים זה לצד זה עדיין רחוק מלהיות שגרתי. אבל הוא עוזר להבין איך תחנה אחת תוכל בעתיד לתת מענה לסוגים שונים של תחבורה.

"אנחנו רואים את עתיד האנרגיה בישראל כשילוב של בנזין לצד חשמל לרכבים פרטיים ומימן לתחבורה כבדה", אומר אבי מגידו, מנכ"ל סונול. בחזון שהוא מתאר, לצד אפשרויות התדלוק והטעינה יהיו בתחנה גם גגות סולאריים, מערכות אגירה ומקום נוח ונעים לעצור בו בדרך.

לא כל תחנה תיראה כך מחר בבוקר. משאבות הדלק עדיין משרתות את רוב הנהגים, הפריסה של כלי רכב מונעי מימן בישראל מצומצמת, והקמת תשתיות חדשות דורשת זמן. אבל התחנה עצמה כבר מתחילה להשתנות יחד עם המכוניות, המשאיות והאוטובוסים שנכנסים אליה. בעוד כמה שנים, השאלה "איפה נתדלק?" עשויה לקבל יותר מתשובה אחת.