הפרובוקטור שהתברגן: אביב גפן כבר לא חי על הקצה
הוא התאפר, התפשט בהופעות, רמז שראש הממשלה שיכור וחלק מדבריו התפרשו כעידוד סרבנות. אביב גפן הצעיר בעיקר עיצבן רבים וטובים. כיום, גפן הוא איש משפחה ממוסד. הוא עדיין עושה פרובוקציות, אך משתדל ללכת בין הטיפות

אביב גפן הוא אחד היוצרים המוערכים ביותר במדינה. הקרדיטים שלו מונים, בין היתר, כישורים של מוזיקאי, מלחין, מפיק וכותב בחסד עליון. אביב גדל בבית של אמנים, כשהוריו, נורית ויהונתן גפן, נמצאים תדיר בעין הציבורית. בשל הוריו המפורסמים החיים באור הזרקורים מעולם לא היו זרים לו. ב-1991 אביב הוציא את אלבומו הראשון "זה רק אור הירח", אשר ממנו יצאו מספר להיטים שהיוו מעין המנון עבור הדור הצעיר בארץ, בין היתר: "מיליארד טועים", "שנינו שווים" ו"אור הירח". באותו זמן, האלבום נחשב לכישלון מסחרי, מאחר והמכירות עמדו על מאתיים העתקים בלבד, אך במשך השנים הוא קיבל מקום של כבוד בפנתיאון המוזיקה הישראלית. אביב היה שונה בנוף והצליח ללכוד את תשומת הלב של הדור הצעיר, על ידי כך ששר על נושאים שמעסיקים את החברה הישראלית, כגון: מוות, שלום, צבא, אהבה, סמים ועוד רבים. גפן הצליח לגעת בקהל דרך הנושאים הללו, בעיקר בשל העבודה שאמנים רבים דווקא נמנעו מהם.
גרר את רבין לתך שערורייה
מאז אלבומו הראשון אביב לא נח לרגע, הוא הוציא עוד ועוד אלבומים ובדרך יצר לא מעט מהומות. באלבומו "עכשיו מעונן", שאותו הקדיש לזכר חבר שנהרג בתאונת דרכים, הוא השריש את המונח "דור מזויין" ולמעשה יצר דור שלם, שנקרא "ילדי אור הירח". הדור הזה אופיין בילדים בלבוש שחור וסימן ה"פיס" המפורסם, אשר מדקלמים את המשפט הזה והולכים אחרי אביב לכל אשר הוא פונה. האלבום כיכב ברדיו באותה שנה וגפן זכה בתואר זמר השנה, על אף הביקורות השנויות במחלוקות בנוגע לקולו.
אביב המשיך להוציא אלבומים, לזכות בפרסים וליהנות מאהבת קהל עצומה. האלבום "אביב גפן III" הגיע לאלבום זהב תוך ימים, כאשר באלבום זה כיכב השיר "האם להיות בך מאוהב" שזכה בתואר שיר השנה באותה השנה. אחריו יצא האלבום "שומקום", ב-1995, אשר התפרסם בזכות השירים "אהבנו" ו"מלאך" אך, הצליח לעורר סערה דווקא בעקבות השיר שעל שמו נקרא האלבום: "שומקום". אחת משורות השיר רמזה על הרגלי השתייה של ראש הממשלה יצחק רבין, אשר יצרה מהומה וגרמה לכך שהשיר נפסל להשמעה ברדיו. השיא של הסכסוך הגיע כשאביב הגיע לתוכנית "המעגל של דן שילון", ושם הוא נכח באותו פאנל עם יצחק רבין. התוכנית הזו היוותה רק את תחילת הרומן עם רבין, כאשר ביום הרצח הנורא של ראש הממשלה, דאז, גפן מצא את עצמו מופיע לצדו בעצרת השלום הידועה. באופן אירוני גפן בחר לשיר את "לבכות לך", שעד אותה עצרת היה מזוהה עם אריק איינשטיין, שביצע אותו במקור, כאשר דקות ספורות לאחר סיום ההופעה נורה רבין ונרצח. השיר הפך להיות להמנון האבל של רבין והוא מזוהה איתו מאז. באלבומו הבא, "המכתב", ציין גפן את רצח רבין עם השיר "מרד הדמעות".
עובד עם מיטב האמנים

בשנים שלאחר מכן גפן המשיך להוציא עוד כמה וכמה אלבום, אשר רובם היו מאוד מוצלחים מסחרית. בנוסף, הוא נגע בפרויקטים רבים ומגוונים ועבד עם מיטב האמנים בארץ, ביניהם אסף אמדורסקי ומלך הרוק הישראלי, ברי סחרוף. ב-2008 גפן הוציא אלבום הופעות כפול, כאשר את האלבום ליווה בהופעה מיוחדת בה אירח את ברי ואמדורסקי ואף את רובין גיב מלהקת ה"בי ג'יז". ב- 2009 יצא אלבומו הבינלאומי הראשון של אביב, שנקרא על שמו. במסגרת קידום האלבום הוא הופיע בגרמניה, ויצר סערה נוספת. גפן התראיין לתקשורת הגרמנית, כאשר החליט לדבר על הכיבוש הישראלי והציג את עצמו כזמר נרדף בישראל והעיד שרבים "היו רוצים לראותו מת". ב-2012 הוציא גפן את האלבום "פסיפס" בו אירח את עידן רייכל בשיר "קוצים" ואת שרון ליפשיץ בשיר "נוסטלגיה" והיה לראשון שגרם לה לחזור לשיר, לאחר שפרשה מעולם המוזיקה לפני עשור.
במהלך השנים, בין אלבום אחד למשנהו, גפן התעסק בעוד דברים מלבד מוזיקה. הוא השתתף בסרט תיעודי על חייו, בבימויו של תומר היימן, אשר זכה להצלחה בפסטיבל הסרטים בנגקוק ובנוסף, הוא הוציא לאור שני ספרים. באותה תקופה אביב חבר לסטיבן וילסון ויחד הם עבדו על הפרויקט "בלאקפילד", שהנפיק שני אלבומים והופץ ברחבי העולם. אחד משיתופי הפעולה המדוברים ביותר של אביב באותה תקופה היה עם נינט, כאשר עבדו צמוד במיוחד על האלבום "יחפה", שאותו הפיק אביב ואף כתב חלק מהשירים.
ממרדן למנחה ריאליטי

_b.jpg)
למרות כל הפרובוקציות ושינוי התדמית המרוכך, גפן עדיין נחשב לאחד האמנים הגדולים של דורו. יש שיגידו שהאגו שלו גדול יותר מסך חלקיו, אך אי אפשר להתעלם מהכישרון ומהנכס התרבותי של יוצר דור "אור הירח". לראייה, בסוף החודש הוא אמור להופיע בקיסריה יחד עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. ההופעה דווקא בקיסריה מסמלת יותר מהכל את גפן החדש: זמר המנסה לפייס את הקהל, לאחר ההערות שלו על מוזיקה מזרחית, לצד האליטה האשכנזית, שהפילהרמונית מייצגת, שעמדה לידו תמיד.