מה הדבר הכי מעצבן שפספסתם בחיים בגלל התמכרות? לא, אני לא מדבר על גמר ״הכוכב הבא״ או מסיבת הפתעה לחבר הכי טוב בפאב השכונתי. אני מתכוון לדברים משמעותיים יותר - לידות, חתונות אולי ראיון עבודה מכריע אליו לא התעוררתם בזמן. הדבר הכי מעצבן שאני פספסתי הוא פניה ימינה, פניה שכמעט עלתה לי בחיים. למעשה, לא פספסתי את הפניה, אפילו הקדמתי אותה כך שבמקום להמשיך עם הכביש נכנסתי בתמרור האט שעמד שם והפלתי אותו בקלילות על המדרכה.
כאמור, היה לי הרבה מזל כי התמרור היה בסך הכל תמרור ולא בן אדם והיות והשעה הייתה שתיים בלילה בשכונה תל אביבית מנומנמת, אף אחד לא התעורר, נדמה לי שראיתי אור נדלק באחד החלונות ונכבה די מהר. אני נבהלתי, ממש נבהלתי, יצאתי החוצה וגיליתי שמכסה המנוע של האוטו החדש שלי התעקם לגמרי. הזמנתי גרר, הרמתי טלפון לחברה שלי וחזרתי הביתה רועד ונבוך. בסופו של דבר הנזק הסתכם בכמה אלפי שקלים במוסך ועליית מחיר הפרמיה לביטוח בשנה הבאה. מה שנקרא - בקטנה. פרט שחשוב שתדעו עלי: אני לא שותה אלכוהול, לא רק כאשר אני צריך לעלות על ההגה, אלא בכלל, אני פשוט לא אוהב לשתות. אני גם לא נוהג כאשר אני עייף, מה אני אגיד - חינכו אותי טוב. אז איך בחור סחי כמוני עושה תאונה כל כך מפגרת באמצע החיים? התשובה פשוטה: קיבלתי הודעה בוואטסאפ.
זאת אפילו לא הייתה הודעה חשובה במיוחד, בסך הכל עוד הודעה מתוך עשרות הודעות שנשלחות ביום בקבוצת החברים הכי טובים. אבל כמי שמכור למסכים לא יכולתי להרשות לעצמי לא לדעת במה מדובר. אז שלחתי יד לסלולרי אפילו בלי לחשוב, בצורה הכי אינסטנקטיבית וראיתי שמישהו שלח סרטון שלו מנסה לעבוד על הכלב שלו עם תרגיל ההיעלמות מאחורי שמיכה (הוא הצליח, יצא מצחיק) ובחמש עשרה השניות שהעיניים שלי היו על המסך ולא על הכביש עשיתי תאונה.
התמכרות למסכים היא תופעה ידועה אבל כזאת שאנחנו מדברים עליה באגביות קלילה כזאת. זאת התמכרות שמאוד מתאימה לרוח התקופה, היא מתאימה לעובדה שאנחנו חשופים לגירויים 24/7 ושלרובינו יש לפחות שלוש רשתות חברתיות פתוחות בכל זמן נתון. אני מכור למסכים. מכור ביג טיים. בבוקר, עוד הרבה לפני שאני מצחצח שיניים אני כבר שולח יד לסלולרי. אני יודע, צריך להניח אותו רחוק מאיתנו כי יש דיבור על זה שהוא מסרטן. אז אני לא מניח אותו על יד הראש, אבל הוא תמיד במרחק מתיחת יד אחת. סבב ההודעות שפספסתי במהלך הלילה ממשיך למעבר על כל אתרי החדשות ולאחר מכן סקירה של כל החדשות. בזמן שאני הולך למקלחת אני מספיק לפתוח את הטלוויזיה כדי לשמוע מה קורה בחדשות הבוקר ובזמן שאני מצחצח שיניים אני מנגן לעצמי מוזיקה באפל מיוזיק כדי להעביר את הזמן.
אני מודע להתמכרות שלי. אין פגישה עם חברים בה לא מעירים לי לפחות פעם אחת על זה שאני ״נמצא בטלפון״. שלא לדבר על מפגשים חברתיים, שם אני כבר באמת חוטף על הראש. אבל התמכרות כמו התמכרות - זה גדול ממני. כשניסיתי לשאול את עצמי למה אני לא יכול להתנתק נכנסתי לאינטרנט וקראתי קצת על הנושא. ההתמכרות שלי שייכת לעולם ההתנהגותי והפסיכיאטרים נותנים בה כל מיני סימנים: ביצוע ההתנהגות בתכיפות גבוהה, דחף בלתי נשלט לביצוע ההתנהגות, המשכת הפעילות למרות שהיא פוגעת במרקם החיים ועוד. אין ספק שאני סובל מכל אחד מהתסמינים.
אחרי שנפתחו לי העיניים יחד עם הארנק ששילם על תיקוני הרכב והפחד האמיתי שגרם לי להבין שהייתי יכול להרוג בן אדם או אפילו למות בעצמי, התחלתי לשים לעצמי גבולות. זה לא קל, זה כרוך בהרבה שיחות עם עצמי ו״שכחת״ הטלפון הסלולרי בבית לפעמים, נניח לפני יציאה לחדר כושר או לארוחת ערב עם החברה. והכי חשוב? בלילה אני כבר לא מכניס איתי את הטלפון לחדר השינה, אם משהו חשוב יקרה אני בטוח שימצאו דרך לספר לי. אגב, כחלק מסימני ההתנתקות שלי, את כל הטקסט הזה כתבתי בלי להביט בטלפון אפילו פעם אחת. אך מה הדבר הראשון שאני אעשה אחרי שאסיים לכתוב אותו? אסתכל במסך כמובן.