עבדים היינו? למה אנחנו לא מצליחים להתנתק מהסמארטפון שלנו?

אפליקציות מספקות את הצורך באהבה

״אין פה בחירה מודעת״, מסביר ד״ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר מומחה, מנהל המרפאה לטיפול נפשי מקוון בתל השומר. ״הפעולה שלנו מתחילה הרבה לפני שאנחנו גולשים או מסמסים ברכב, היא מתחילה בכך שהאפליקציות השונות מספקות מענה לצרכים שלנו. יש כאלה שמספקות את הצורך בהשתייכות או באהבה וכך הן יוצרות התניות״. בדיוק כמו  הכלבלב של פבלוב, גם אנחנו מפתחים התנייה כשאנחנו שומעים את צליל ההתראה הטלפוני. ״את יודעת שאם את מקבלת התראה את צריכה לפתוח את הסמס או את המייל  כי אחרת לא תירגעי. תחווי לחץ כי פספסת משהו חשוב. זה הופך להרגל ואת מתנהגת באותה דרך גם כשזה קורה לך באמצע שיחה עם קולגה וגם כשזה קורה לך באמצע הרגעים הכי אינטימיים עם בן הזוג.

המחיר של חוסר הביצוע – הבחירה לא לענות לטלפון, לסמס או למייל אחרי שאנחנו שומעים את אותו צליל התראה – הוא לחץ: ״אנשים מדווחים על חרדה אמיתית, מרגישים לחץ ואפילו מדברים על ׳פאנטום וייבריישן סינדרום׳ - תופעה בה הם מרגישים שהטלפון רטט למרות שהוא לא זז״. התופעה הזו נובעת מכך שהרטט של הסמארטפון מלווה בהתרגשות והגוף שלנו כבר מצפה לחוש אותה שוב ומפתח ציפייה לרטט של הטלפון.

שכחנו איך להשתעמם

בעיה נוספת עליה מצביע ד״ר לוינסקי, היא העובדה שאנשים פשוט שכחו איך להשתעמם: ״פיתחנו לנו הרגל בו כשהמוח לא עושה כלום – חייבים להעסיק אותו באמצעות גלישה או מסך אחר. מוצאים אנשים גולשים או מדברים בזמן נהיגה, כי הנסיעה עצמה לא מעניינת אותנו. כמות האנרגיה שדרושה כדי לתפעל אותה משאירה לנו אנרגיה פנויה וכיון שאנחנו לא מסוגלים להשתעמם – אנחנו פותחים מסך או שולחים יד לסמארטפון – זו תעסוקה״.

זמן שווה כסף

פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה ומחבר הספר ״הטוב, הרע והמכוער באינטרנט״ מכניס אותנו להקשר הרחב יותר של התופעה. לדבריו, ההתנהגות הזו היא פשוט הקצנה של ערכי העולם המערבי העכשווי: ״העיקרון של ׳זמן שווה כסף׳ הפך לערך עיקרי אצלנו. אנחנו רוצים למקסם את עצמנו אז אנחנו עושים כמה פעולות במקביל כדי להרוויח עוד זמן כך ש׳מולטי טאסקינג׳ - גם מסוכן כמו נהיגה והתעסקות בסמארטפון - הוא אחד התוצרים של הערך הזה״.

מולטי טאסקינג מסוכן

״האינטרנט יוצר מצב בו גם ההתקשרות החברתית שלנו עם אחרים היא ניסיון למקסם את היעילות של אותה פעילות חברתית שלנו. זה קורה בצורה רדודה ולמעשה – ככל שאנחנו חברים ביותר קבוצות ורשתות, אנחנו מגבירים את הלחץ עלינו״. למה זה קורה? נאמר שפתחתם קבוצה חדשה בוואטסאפ ואתם רוצים להיות פעילים ומשמעותיים בקבוצה. אבל רגע,  יש לכם גם פייסבוק לתפעל וגם טוויטר להבריק בו וזה עוד לפני שצילמתם תמונה מחמיאה לאינסטגרם, או שפשוט עניתם למייל מהבוסית. ״פתאום נכנסתי למעגל שאני רוצה להיות חלק ממנו אבל אני צריך לקרוא ולייצר תוכן לכל הפלטפורמות. במקביל, הלחץ להגיב באופן מיידי הופך ליותר משמעותי, כך שנוצר עוד עומס ואנחנו במרוץ אחרי הזנב של עצמנו״.

למשחק הזה מצטרפים גם חוסר הסבלנות והציפייה הלא ריאלית, שאם שלחנו מייל נקבל עליו תשובה בו ברגע. המשימה המתמדת והבלתי אפשרית של "לנקות את השולחן". מאלה שיושבים בקולנוע אבל חייבים לבדוק את המיילים שלהם באמצע הסרט ועד להתנהגות הקיצון של שימוש בסמארטפון בנהיגה. ״מרוב רצון להיות יעילים אנחנו יוצרים אפקט שרשרת, שככל שיותר אנשים משתתפים בו  כך אנחנו יותר נבלעים במערבולת היעילות עם זמני תגובה ההולכים ומתקצרים.  בסופו של דבר, מרוב ׳יעילות׳ לא נוכל לתפקד״, אומר פרופ׳ עמיחי המבורגר. ״זה בדיוק מה שחושפת התנהגות הקיצון שלנו בנהיגה – את האבסורד בביצוע מולטי טאסקינג שמסכן אותנו ואת חיי היקרים לנו והכל בגלל הצורך להיות "יעיל".

להיות מחוברים בכל רגע נתון

מה שעובר עלינו כשאנחנו בוחרים להתעסק בנייד במקום בנסיעה דומה לבחירה של אנשים בעישון או באכילה לא מבוקרת למרות הסכנות. ״בסיטואציות כאלה, כמו בעישון או השמנת יתר, אנחנו מתקשים לשלוט ברצונות שלנו בגלל הקונפליקט בין תמורה עכשווית לתמורה העתידית״, מסביר פרופ׳ אייל וינטר מהמרכז לחקר הרציונלית באוניברסיטה העברית.

לא הכל אבוד

אבל יש גם חדשות טובות. מחקרים שבחנו איך אפשר להתמודד עם התופעה הזו בצורה טובה יותר מצאו שאם נתחייב להתנהג בצורה הרציונלית, לפני שנעמוד במבחן, במצב בו גם העונש וגם השכר יהיו עתידיים,  זה ייקל עלינו לעמוד בהתחייבות, כיון ששתי האופציות נמצאות בעתיד. ״כך, ברגע האמת, אם תרצי לעבור על ההתחייבות תעמוד מולך גם תוצאה שלילית של שבירת המילה שלך, תוצאה שתתחזק אם התחייבת גם מול החברים שלך, למשל״. כך, ככל שנתחייב בפני כמה שיותר אנשים,  כך יקשה עלינו לעשות את הפעולה המסוכנת בזמן אמת.