40 % מהנפגעים בתאונות הם הולכי הרגל | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
כשחושבים על תאונות דרכים חושבים מיד על מהירות מופרזת, נהיגה תחת השפעה או התרכזות בסמסים במקום בנתיבים, אבל מסתבר שכמו תמיד – צריך שניים בשביל טנגו. למשוואה הזו נכנסות לא רק המכוניות אלא גם הולכי הרגל ורוכבי הדו-גלגלי. ״מדי שנה נהרגים כ-100 הולכי רגל בתאונות דרכים״, מגלה לנו רב פקד אילן ידגר, מ״מ ראש מדור תאונות דרכים, ״כשליש מהרוגי תאונות הדרכים בישראל הם הולכי רגל וקרוב ל-40% מהנפגעים בתאונות בהן יש נפגעים חמורים הם הולכי רגל״.
חושבים שאתם מסוגלים לנהוג ולסמס במקביל? בחנו את עצמכם>>
<<כנסו לאינסטרגם שלנו - צלמו את עצמכם בסלפי עם פנים מכוסות ועזרו להפיץ את המסר>>
מסתבר שרוב התאונות החמורות הללו מתרחשות דווקא במקום שהולכי הרגל מחשיבים לבטוח ביותר: מעבר החציה. זה קורה בגלל שהולכי רגל רבים מצפים לקבל במעבר החציה את זכות הקדימה, המגיעה להם על פי חוק – מבלי לוודא שהם אכן זוכים לה. ״זה נכון במיוחד למעברי חציה לא מרומזרים וחשוב שהציבור יבין שגם להולכי הרגל יש אחריות ושהרשלנות שלו עלולה לעלות לו בחייו״. כך, מבקש רב פקד ידגר: לקוות לטוב ביותר – אבל לצפות לגרוע מכל. הוא טוען שאסור לסמוך על נהגי המכוניות שיעצרו לנו במעבר החציה, שישמרו על חיינו ושיצייתו לחוק - אלא שיש להמתין, לבדוק ולוודא שאנחנו חוצים את הכביש בשלום. לא כל הנהגים על הכביש רשלנים, אבל עדיף להיזהר מאשר להצטער.
האחריות תלויה הן בנהגים והן בהולכי הרגל – להיות ערים לסביבה
ידגר מדגיש כי, ״היסח הדעת של הטלפון הנייד והמסרונים פשוט מעקר את השכל הישר של הולך הרגל והוא מאבד כל קשר לסביבה. אנחנו בהחלט רואים את התופעה הזו של הולכי רגל שהולכים ומסמסיםֿ, או מדברים והראש שלהם לא בכביש. אני ראיתי במו עיני איך קצין משטרה בכיר כמעט נדרס, כשדיבר בטלפון וחצה כביש באור ירוק משותף (כך שהיה אור ירוק גם להולכי הרגל וגם לרכבים). זה מראה שאיש לא חסין מפני כך. כשמדברים בטלפון מסתכלים פחות על הסביבה ומאבדים את המיקוד – במצב כזה הולכי הרגל נפגעים. אצל רוכבי אופנוע היסח הדעת שקשור לסלולר הוא במצב בו הרוכב שם את הטלפון בקסדה. יש דיבוריות חוקיות לאופנועים, אבל מצב בו הטלפון מצלצל, עונים לו, דוחפים אותו לקסדה ומדברים, זהו מצב שמסכן את הרוכב כי הוא מנתק את היד מהכידון ומסתכן. כשאנחנו עוצרים אותם הם אומרים שרק הכניסו את היד רגע לקסדה – חושבים שזה בסדר".
רוכבי אופנוע שמסמסים זו תופעה שאני עוד לא נתקלתי בה ואם אתקל בה אני יודע בדיוק מה תהיה התוצאה הסופית הטראגית. ברכיבה במהירות גבוהה היסח דעת של שניה אחת יכול להביא לאיבוד שליטה על האופנוע ולתוצאות קטלניות, אז רוכב שמסמס לא יגמור את הרכיבה בשלום״.
״יש נהגים שמתרשלים, לא נותנים זכות קדימה ובגללם אנחנו סופגים הרוגים, אך יש גם מקרים בהם הולך הרגל רואה את המכונית ולא מבין שהנהג לא מבחין בו בחזרה. זה נכון במיוחד בלילה או בקרב ילדים, אבל לפעמים הולכי הרגל פשוט לא נכנסים לשדה הראיה של הנהגים ולכן הם לא מגיבים בזמן. הולך רגל שמרגיש שמעברו הוא מבצרו ופשוט יוצא אל הכביש - יחצה אותו בלי להבין ששדה הראיה שלו לא מקביל לשדה הראיה של הנהג שברכב״.
"מעברי החציה מועדים לפורענות" | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
מעברי החציה המועדים במיוחד לפורענות, נמצאים בכביש עירוני שמדמה לנהגים כביש בינעירוני. פרופ' טובה רוזנבלום, ראש המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים, המחלקה לניהול באוניברסיטת בר אילן: ״יש עורקי תחבורה שמוגדרים ככבישים עירוניים אבל מתנהגים בהם ככבישים בינעירוניים. כביש ז׳בוטינסקי בין רמת גן לבני ברק או דרך נמיר בתל אביב הם דוגמאות לכבישים כאלו, שמשדרים לנהגים שהם בינעירוניים, למרות שהם בלב עיר״. הנהגים מגיעים לכבישים הללו עם מנטאליות של נהיגה בכביש בינעירוני ונוטים להתעלם מהולכי הרגל. ״בכבישים כאלה נראה הרבה תאונות של הולכי רגל כי הנהגים מתעלמים מהם״, מסבירה פרופ׳ רוזנבלום. ״זה טנגו ואי אפשר להאשים צד אחד בלבד, כך שכדאי שכל צד ייקח על עצמו את מלוא האחריות, ייזהר מאוד ויצמצם את אפשרות הפגיעה״.
דוחפים עגלה לעבר מעבר חציה תוך כדי סימוס
"לא פעם חזיתי במראות מזעזעים של אישה או גבר, שדוחפים עגלת תינוק ותוך כדי חצייה מדברים בטלפון או שולחים סמס" מתארת פרופ' רוזנבלום. "הם לא מבינים עד כמה הם מסכנים את עצמם. הם עושים את הפעולה בנונשלנטיות, כאשר הם לא מייחסים לה חשיבות ואפילו מרגישים נורא גיבורים לאחר מכן. חשוב להבין כי שליחת הסמס מנתקת אותך מהסביבה, כאשר יש כאן שילוב של הפן המוטורי של תפעול הטלפון, עם העניין הוויזואלי - פשוט רואים פחות את הכביש כי אנו מביטים בנייד ולכן פחות מוכנים להתמודד עם מה שקורה בכביש. כל זה משולב עם העובדה שהמחשבות נמצאות במקום אחר ולכן רמת הריכוז יחסית נמוכה".
הבעיה עם הילדים, מסביר פרופ׳ שנער, היא לא רק בכך שאינם בקיאים בכללי הדרך, אלא בעובדה שאין להם את היכולת לנתח את הנתונים שנפרשים בפניהם. כך למשל, ילד שיראה שתי מכוניות נוסעות, יבין שהמכונית הרחוקה תגיע אליו אחרי המכונית הקרובה, אבל אם המכונית הרחוקה גם נוסעת מהר – הוא לא יצליח לתרגם את המידע לתוצאה שמשמעותה פגיעה. ״זו הסיבה בגללה ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד. אין מה להדריך אותו ואין מה להסביר לו, הוא פשוט לא יסתדר ועשוי לא לשים לב ולרדת אל הכביש בלי להסתכל, או לעצור באמצע הכביש כדי לשוחח״, מסביר פרופ׳ שנער. המעורבות של ילדים בתאונות דרכים גבוהה במיוחד בישראל, כשמביטים אל המגזר הלא יהודי, שם התשתיות אינן מתאימות להולכי רגל. ״מדרכות, מעקות, רמזורים ומעגלי תנועה לא מספקים. היתה הזנחה של הרשויות את המגזר הלא יהודי״, מסבירה פרופ׳ רוזנבלום, ״כאשר התוצאה היא שמדי שנה נפגעים 20 ילדים מתוך המגזר, לעומת 50 ילדים בכלל הארץ. כלומר, פי שניים ואפילו יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה״.
הולכי רגל יורדים לכביש תוך כדי שהם עסוקים בסלולר וכך נפגעים
"לקשישים לוקח יותר זמן לחצות את הכביש" | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
אחרי שהבנו מה עושים הילדים במשוואה הזו, הגיע הזמן להבין למה אנחנו רואים אנשים קשישים שנפגעים הרבה. החוסן הפיזי הוא היבט אחד, אבל הוא לא היחיד: ״הקשישים הולכים הרבה יותר לאט ולכן לוקח להם יותר זמן לחצות את הכביש. בנוסף, הם לעיתים מתבלבלים או חוזרים אחורה כשהרמזור מתחלף לאדום באמצע החציה״. פרופ׳ שנער מבקש להסב את תשומת הלב אל תופעה חדשה בקרב הולכי רגל, הצעירים והמבוגרים. ״הם התחילו לרדת לכביש, בלי לשים לב כי הם עסוקים בטלפון הסלולרי שלהם. זה משהו חדש שלא היה פעם״. הנתון הזה מדאיג במיוחד כשמבינים שבכחמישים אחוז מתאונות הדרכים בהן פוגע רכב בהולכי רגל – האחריות להיווצרות המצב המסוכן היא בכלל של הולך הרגל בעצמו. ״הנהג מוצא את עצמו במצב בו אין לו איך למנוע את התאונה״.
מחקר שנערך באוניברסיטת אלבמה בארה״ב, דימה סביבת כביש במעבדת מציאות וירטואלית ובחן כיצד הולכי הרגל חוצים את הכביש הדו נתיבי בו נוסעות מכוניות, במהירות של כ-50 קמ״ש. חלק מהולכי הרגל בצעו את הפעולה תוך הסתמסות, או שיחה בנייד, אחרים האזינו למוזיקה והיו כאלה שחצו ללא כל הסחת דעת. פרופ׳ רוזנבלום מספרת על הממצאים: ״מסתבר שהאזנה למוזיקה עם אזניות היא הפעולה הכי מסוכנת שהולך רגל יכול לבצע עם הטלפון, במהלך חציית כביש. סיכוי הפגיעה בזמן האזנה למוזיקה הוא 33% - כאשר נתון זה הפתיע אפילו את עורכי המחקר״.
פרופ' דוד שנער מחדד את התפיסה הזו, "יש כמה מצבים של הסחת דעת של הולכי רגל, הקשורה לטלפון הנייד. שמיעת מוזיקה, שיחות בטלפון וסימוס. פעולת הסימוס מיוחדת מאחר ולא רק שהקשב שלנו מופנה להודעה, גם העיניים שלנו מופנות למסך ואז לא ניתן להבחין באנשים שלא באמת מסתכלים ויורדים אל הכביש על אוטומט - מבלי להסתכל לצדדים. הראש שלהם מופנה למטה ואין להם שום סיכוי לראות את הרכבים המתקרבים - זה סיכון אדיר. זה לא שהאנשים הללו רוצים לקחת סיכון מכוון או שהם יהירים ובטוחים שהכל יהיה בסדר - זה פשוט שהראש שלהם לא שם והם חוצים את הכביש מבלי להקדיש לו תשומת לב, מבלי להיות מודעים לתנועה".
למרות אחוז הירידה בתאונות הדרכים - אחוז נפגעי הולכי הרגל עולה
שמיעת מוזיקה בקרבת כביש מורידה את רמת הריכוז משמעותית | צילום:
ThinkStock
פרופ' שנער טוען כי גם רוכבי אופנוע חוטאים בשימוש בטלפון בעת הנסיעה ומסייג עד כמה זה מסוכן במקרה של רכב דו גלגלי. "שיחה תוך כדי נהיגה היא תופעה שרואים גם בקטנועים - בעיקר בתוך העיר. רואים אותם עם יד אחת על הכידון וביד השנייה מחזיקים את הטלפון. זה לא בטוח וזה בניגוד לחוק: כשרק יד אחת על הכידון יש להם פחות שליטה באופנוע , מה שלא הופך את זה לנפוץ פחות. הדבר המעניין הוא שכשמעבירים סקרים לגבי הסיכונים, מגלים שהאנשים שמבצעים את הפעולות המסוכנות מודעים לסיכונים, כלומר הם מבינים שמה שהם עושים לא בטוח אבל לא עומדים בפיתוי. מחקרים אחרונים מצאו שהשיחה עצמה לא מסוכנת כמו כל הפעולות שסובבות אותה: חיוג, החזקה של הטלפון והרמה שלו. כל הפעולות הללו כרוכות בהפניית המבט אל הטלפון וגם אם מדובר בזמן קצר - באותו פרק זמן הרוכב מסתכן מאוד".
כשבוחנים את הסטטיסטיקה של נפגעי תאונות הדרכים בישראל מגלים דבר מדהים נוסף: שיעור הולכי הרגל הנפגעים נשאר גבוה גם כשיש ירידה במספר הרוגי תאונות הדרכים. פרופ' רוזנבלום שופכת אור על התופעה: ״ראשית, בישראל שיעור הולכי הרגל הנפגעים בתאונות דרכים גבוה בהרבה מרוב מדינות המערב. אצלן מדובר על כעשרה אחוזים של הולכי רגל שנפגעים מכלל כל נפגעי תאונות הדרכים ואצלנו זה מגיע לכיותר משליש מהנפגעים. גם אם בשנה נהרגו 100 אנשים פחות – שיעור הולכי הרגל ההרוגים מתוך סך הנפגעים נשאר גבוה״.
מנתוני המשטרה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי הולכי הרגל הישראלים נהרגים בעיקר בערים: 66% מהם נהרגים בתוך העיר, כאשר השליש הנותר מעורבים בתאונות מחוץ לעיר. כאן נכללים גם אנשים שיצאו להחליף צמיג ונדרסו, או תושבים שכביש בינעירוני מסוכן חוצה את היישוב שלהם והם נאלצם לעבור אותו כדי להגיע לשכנים, למשל. הריבוי של הולכי רגל הנפגעים בתחום העירוני נובע מכך שבישראל מעל ל 80% חיים וגרים בערים, כך שמידת החשיפה בעיר היא הרבה יותר גדולה. לכן חשוב מאוד גם להקפיד על מהירויות בתחום העירוני שכן במהירויות של מעל ל50 קמ"ש עולה הסיכוי להרג באופן קיצוני יחסית למהירויות היותר נמוכות.
חבישה נכונה של קסדה – יכולה להציל חיים
אם תהיתם, מצבם של רוכבי האופניים והאופנועים לא טוב בהרבה. גם להם חסר המיגון שמציע רכב. רב פקד ידגר מתוודה שכשהוא נקרא לתאונה קשה בה מעורב אופנוען, הוא כבר יודע שקרוב לוודאי שהמצב לא טוב. ״15% מהרוגי תאונות הדרכים מדי שנה הם רוכבי דו גלגלי, כאשר הנתון הזה גדול בהרבה מהחלק שלהם במצבת כלי הרכב הכללית במדינת ישראל. מדובר על בין 36-47 אנשים שמקפחים את חייהם מדי שנה״.
"השיחה עצמה לא מסוכנת כמו הפעולות הדרושות לקיומה"
המספר הזה יכול היה להתכווץ לו כל רוכבי האופניים והאופנועים היו מקפידים על דבר אחד פשוט: חבישה נכונה של הקסדה. ״אנחנו רואים לא פעם רוכבים עם קסדה לא רכוסה, נוסעים באבזם פתוח. חם להם, לח להם, לא נוח להם, אבל במקרה של תאונה זו תהיה הצרה האחרונה שלהם, כי הקסדה פשוט תינתק מהראש שלהם והם לא יהיו מוגנים בשום צורה״, מסביר רב פקד ידגר. המיגון האישי של הרוכבים – מהקסדות, דרך מגני הברכיים והמרפקים ועד חליפות הרכיבה – הוא הבידוד היחיד שיגן עליהם במקרה של תאונה. מיותר לציין שהוא יכול לעשות את כל ההבדל במקרה של פגיעה. גם במקרים כאלה מבקש רב פקד ידגר מהרוכבים לא להיות אופטימיים ולא לסמוך על אחרים. ״צריך לזכור שלא כל נהגי הרכב נותנים את זכות הקדימה והרוכבים חייבים להיזהר״.
מסתבר שרוכבי הדו גלגלי נוטים להיות לפעמים יצירתיים מדי בנסיעה. ״אנחנו רואים רוכבים שמרכיבים על אחורי האופנוע את בת הזוג, הכלב על רצפת הקטנוע וחושבים שזה לא משפיע להם על שיווי המשקל,. הם לא מבינים שהם עלולים לאבד שליטה על כלי הרכב. זה משהו שרואים גם בקרב שליחים שמתייחסים אל הקטנוע שלהם כאל רכב מסחרי ומעמיסים עליו הררים של קופסאות, מבלי לחשוב על זה שהם מסכנים את עצמם״.
בימים אלה עורכת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים סקר בקרב רוכבי אופניים על מנת לאתר את הבעיות ולהמליץ על פתרונות.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן